בטקס שנערך אתמול (ב’) באחד מטרקליני הכנסת לציון 30 שנה לחתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, נשא דברים ח”כ מיכאל איתן שכיהן כיו”ר הכנסת בפועל נשא דברים. אנו מגישים בפניכם את הנאום בעברית ובאנגלית. בטקס השתתפו בין היתר האישים הבאים: שגריר מצרים בישראל, מר יאסר ריידה עלי ורעייתו הגברת נחלא ריידה, סגן שגריר מצרים ד”ר סאמך א -סוואפי, שגריר ירדן בישראל, מר עלי אל עאיד, זקן הסגל הדיפלומטי, שגריר קמרון, מר הנרי אטאונדי אסומבה, נציג השגרירות האמריקנית בישראל, מר  מארק סיברס, חברי הכנסת ואורחים.

נאום ח”כ מיכאל איתן

אני שמח לפתוח את התערוכה היפה הזאת,  שיזם מרכז מורשת בגין, לציון שלושים שנה להסכם השלום עם מצרים. תערוכה של תמונות שמשקפות היסטוריה של שני עמים, סיפור של שני מנהיגים דגולים.

בשלושים שנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל ידענו חמש מלחמות אכזריות ועקובות מדם עם מצרים, מלחמות שעלו בחייהם של רבבות הרוגים והותירו פצועים רבים מקרב שני העמים; סיבוב אחר סיבוב, עד למהלך המדהים של סאדאת ובגין, שהובילו את העמים שלנו ואת האזור כולו לנתיב של שלום.

האם סאדאת ובגין ניחנו, כל אחד מהם לחוד ושניהם יחד, בסגולות שונות, שלא היו בזמנו לגולדה ולעבד אל-נאצר? יותר חכמה? פתיחות? נחישות? אומץ לב? אהבת אדם? או אולי העם הישראלי והעם המצרי היו חייבים לעבור את מרחץ-הדמים של מלחמת יום הכיפורים (1973), כדי שתבשיל בקרב כולנו הנכונות ללכת בנתיב השלום, בהבנה שאין פתרון אחר זולת השלום כדרך חיים לשני העמים? רק משבשלה ההכרה הזאת זימן שר ההיסטוריה את שני המנהיגים לעצבה במסגרת הסכם שלום.

איני יודע, אבל כאן, מול התמונות של שני הענקים האלה, אני משוכנע שמעת לעת, כשהשניים נפגשים במרומים לשיחות רעים,  המלאכים פותחים להם את חלונות השמים ומראים להם את כדור-הארץ, את מצרים ואת ישראל.הם מקרבים אליהם פסיפס של תמונות של משפחות צעירות מאושרות; זהו דור הנכדים, שמגדל בתקווה ובשלום את דור הנינים – בירושלים, בקהיר, באלכסנדריה, בתל-אביב, בחיפה ובפורט-סעיד.

וכשהמלאכים מבחינים בקורת הרוח שמתפשטת על פניהם של בגין וסאדאת הם מוסיפים ואומרים להם: אתם רואים, משפחות מאושרות רבות לא היו קמות, צעירים רבים לא היו נולדים, אלמלא אתם, שחתמתם על ההסכם ההוא לפני שלושים שנה. אנחנו אומרים: כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. הסכם השלום של בגין וסאדאת, הסכם השלום בין מצרים לישראל, הציל עולמות רבים.

רק אחרי שמשננים, מאמצים ומטמיעים לקח זה היטב, אפשר להיכנס למליאת הכנסת ולהתווכח על כל השאר.

תודה.

I am pleased to open this impressive exhibition initiated by the Menachem Begin Heritage Centre to mark the thirtieth anniversary of the Peace Treaty with Egypt -

an exhibition of pictures that reflects the history of two nations, the story of two great leaders.

During the first thirty years of the State of Israel we experienced five cruel and bloody wars with Egypt, wars that cost the lives of tens of thousands and left many wounded in both nations.

One war after another until that amazing process begun by Sadat and Begin that led our two nations and the whole region onto the path to peace.

What was the secret of the success of this historical process?

Were Sadat and Begin blessed, each individually and both together, with special qualities that Golda and Abd el Nasser did not have?

Were they more clever? More open? More determined? More courageous? Did they have more human kindness?

Was this an inevitable historical process unrelated to the identity of the leaders?

Or perhaps, did the people of Israel and the people of Egypt need to go through the bloodbath of the Yom Kippur War (of 1973) before the willingness to walk along the path of peace could mature within us all?  For there is no other solution than that of peace as a way of life for both our nations.

It was only once this recognition had matured within us that history could summon those two leaders to shape it and create a peace treaty.

I do not know.

But here, before the pictures of those two giants, I am convinced that from time to time, when they meet on high for a friendly chat, the angels open for them the windows of heaven and allow them to look down on earth and to see Egypt and Israel.

They show them a mosaic of pictures of young and happy families.  This is the generation of the grandchildren that is now raising the generation of great-grandchildren in hope and peace in Jerusalem and in Cairo, in Alexandria and in Tel Aviv, in Haifa and in Port Said.

And when the angels see the satisfaction spreading over the faces of Begin and Sadat, they continue:

“You see.  So many happy families would never have existed; so many young people would never have survived, were it not for you, who signed that Treaty thirty years ago.”

We say that if anyone saves a single life, it is as though he has saved a whole world.

The Peace Treaty of Begin and Sadat, the Peace Treaty between Egypt and Israel saved many worlds.  Only once we have studied and absorbed that lesson well, can we go into the Knesset Plenum and begin arguing about all the rest.

Thank you.

אנו מגישים בפניכם, את נאומו המלא של יו”ר הכנסת בפועל – ח”כ מיכאל איתן, בטקס השבעת חברי הכנסת ה-18: “כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, חברי הכנסת לשעבר ובהווה, אורחות ואורחים יקרים, אפתח בתפילה: אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך, ופרוש עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמיתך לראשיה, ליועציה ולשריה, ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו, והנחילם אלוהינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה”.

גבירותי ורבותי, בט”ו באב תשמ”ד, אוגוסט 1984, כאן, באולם המליאה, בישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת האחת-עשרה, התחייבתי לראשונה, כאחד מחברי הכנסת הצעירים, לשמור אמונים למדינת ישראל ולקיים באמונה את שליחותי כחבר הכנסת. מעמד מרגש זה חרות היטב בזיכרוני, כאילו אירע אתמול. מאז חזרתי על ההתחייבות הזאת עוד שבע פעמים. מעט, אבל מספיק כדי להפוך אותי לוותיק חברי הכנסת. היום, מתוקף תפקידי, אני מחייב בהצהרת האמונים את עמיתי חברי הכנסת, ובכללם גם צעירים כמוני, שזו להם הפעם הראשונה.

לקראת פתיחת הישיבה שאל אותי אחד מחברי הכנסת הצעירים אם גם היום, בפעם השמינית, אתרגש לקראת טקס ההשבעה כמוהו וכמו בני משפחתו, שנראים כל כך נרגשים. שאלתו הזכירה לי יולדת שהובהלה לחדר הלידה ללידה השמינית שלה, וכשנשאלה אם היא מתרגשת, היא השיבה: “כן, מתרגשת, אבל אתם יודעים מה? בפעם הראשונה התרגשתי הרבה יותר”.

הכנסת מציינת בימים אלה, סמוך לישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת השמונה-עשרה, גם את יום הולדתה ה-60. יש סיבות טובות לחגיגה הדמוקרטית, אבל אסור שטקסים ונאומים חגיגיים יסתירו את כישלוננו, כישלון חברי הכנסת הוותיקים מאז ימי הכנסת הראשונה ועד לכנסת השבע-עשרה. נכשלנו 17 פעמים. נכשלנו בביצוע המשימה הלאומית החשובה ביותר שהכנסת קיבלה עליה – נכשלנו בכינון חוקה למדינת ישראל. אנו זקוקים לאחדות לאומית אמיתית ושעת רצון משותפת לכולנו כדי שנמלא את חובתנו למדינה ונעניק לה חוקה – כלי חיוני שיש בו כדי להעצים את האזרח, את החברה ואת המדינה.

האחדות הלאומית הנדרשת מאתנו אינה מתבטאת בהסכמות בדבר חלוקת תיקים ומנעמי השלטון. האחדות הלאומית בהקשר של החוקה גם אינה מחייבת תמימות דעים או ויתור על עמדות ערכיות. האחדות הלאומית שנדרשת מאתנו היא היכולת לקבל כללי משחק מוסכמים, כללי משחק שכולנו נהיה כפופים להם. כולנו, קרי – הכנסת, הממשלה, מערכת המשפט ותושבי המדינה.

אני נמצא כאן עם כל חברי, חברי הכנסת השמונה-עשרה. אני מתבונן בכם מהדוכן ושואל את עצמי: האם נצליח בתקופת הכהונה הזאת להשלים את מפעל החוקה? האם נצליח לפרוע את חוב הדורות שהכנסת חבה למדינה ולאזרחיה?

מהו חוב הדורות הזה? בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל נקבע כי השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה יפעלו על בסיס חוקה שתקבע אספה מכוננת. קביעה זו בהכרזת העצמאות נשענה על החלטת האומות המאוחדות מיום כ”ט בנובמבר בדבר הקמת מדינה יהודית.

בט”ו בשבט תש”ט, 1949, התכנסו הצירים שנבחרו לאספה המכוננת לישיבת פתיחה חגיגית. יומיים בלבד לאחר מכן הם קיבלו החלטה דרמטית – הם החליטו כי האספה המכוננת תסיים את תפקידה וכי האספה המכוננת תהיה לבית-המחוקקים הקבוע של מדינת ישראל ותיקרא הכנסת הראשונה.

יש הטוענים כי ההחלטה בדבר הקמת הכנסת התקבלה ללא סמכות, שהרי העם שלח צירים לאספה המכוננת לכונן חוקה, והנה, הנבחרים לא מילאו את שליחותם; הם לא כוננו חוקה, וגם לא החזירו לציבור ששלח אותם את המנדט שבשמו נבחרו. במקום זאת, הם הכריזו על עצמם חברי הכנסת בלי שנבחרו בכלל להיות כאלה.

המסע המפותל לכינון חוקה בישראל נמשך מאז ועד היום. כל חבר כנסת, בכל כנסת וכנסת, חייב לראות את עצמו כאילו הוא ציר באספה המכוננת ועליו לשלם את החוב שחבה הכנסת לאספה המכוננת ולאזרחי המדינה ולקיים את ההתחייבות לכונן חוקה.

במסגרת דיוני ועדת החוקה הגענו להסכמות רבות, אולם גם נתגלעו חילוקי דעות בנושאים שונים. בשלושה נושאים התעצמו חילוקי הדעות האלה עד לכדי סלעי מחלוקת.

סלע המחלקת הראשון הוא זהותה הלאומית של המדינה ומעמד המיעוטים בה. תכלית הקמתה והגיון קיומה של מדינת ישראל נובעים מזכותו הטבעית הבלתי-מעורערת של העם היהודי להקים בית לאומי, מדינה יהודית ריבונית, בארץ-ישראל. העם היהודי, שהיה מיעוט בארצות גלותו, מחויב לשמור על זכויות המיעוטים במדינתו, כדברי זאב ז’בוטינסקי בשנת 1923, ואני מצטט: “הריני נכון להישבע בשמנו ובשם כל נכדינו כי לעולם לא נפעל בניגוד לעקרון שוויון הזכויות, ולעולם לא ננסה לדחוק מישהו מארצנו”.

במסעותי בארץ לכינון החוקה ביקרתי בין השאר בחיפה ובסח’נין. פגשתי קבוצות של אזרחים ישראלים-ערבים, ולא אכחד – הפערים גדולים. גדולים מדי. יש הטוענים שלא ניתן לגשר על הפערים ולכונן חוקה משותפת עם ערביי ישראל.

אני שואל: האם נעשה ניסיון רציני בשני הצדדים לקיים דיאלוג על חוקה? דווקא החוקה היא אמצעי להבטיח לאזרחי ישראל הערבים מסגרת שוויונית, שבה יחיו כאזרחים נאמנים, גאים במורשתם, בתרבותם ובשפתם. השלום עם שכנינו הערבים חשוב. השלום בתוכנו, בין כל אזרחינו, חשוב ודחוף הרבה יותר.

סלע המחלוקת השני נובע מהקשר שבין הדת למדינה, בין חוקתו של העם היהודי לחוקתה של מדינת ישראל. בפרקי אבות נאמר: “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה”. חוקת העם היהודי, שניתנה במעמד הר סיני, עברה מדור לדור אלפי שנים, גיבשה את עמנו ושמרה עליו בתנאים ובתלאות שעמים אחרים לא שרדו.

אהרן דוד גורדון, מבשר רעיון העבודה העברית, אבחן: “דתנו אינה, בדומה לדתם של עמי אירופה, ילידת חוץ, כי אם יצירת רוחנו הלאומית. דתנו מובלעת בכל איברי רוחנו הלאומית, ורוחנו הלאומית מובלעת בכל איברי דתנו, עד כי לא רחוק לאמור כי דתנו היא עצם רוחנו הלאומית ולא לחינם התקיימנו בכוחה עד היום”.

החוקה הדתית של העם היהודי שמרה על קיומו הלאומי, אולם לא ניתן לכונן במדינת ישראל חוקה יהודית דתית בלי לפגוע בזכויותיהם של מי שאינם יהודים או בזכויותיהם של יהודים שמבקשים לקיים חיים חופשיים מדת. המתח המוגזם בחברה הישראלית בין דתיים לחילונים יכול להיות מופג בפשרה חוקתית, שבמסגרתה הדתיים ישלימו עם העובדה שחוקתה של מדינת ישראל אינה יכולה להיות זהה לחוקתו של העם היהודי. החילונים מצדם יקבלו את האבחנה של א”ד גורדון בדבר השילוב בין הדת ללאום, ישריינו בחוקה מעמד לערכים לאומיים דתיים כמו השבת, מועדי ישראל וכשרות, ויגלו סובלנות לטיפוח מוסדות ותרבות תורניים.

סלע מחלוקת שלישי הוא שיטת הממשל. בשנה ה-61 של מדינת ישראל הפוליטיקה הישראלית עסוקה בהרכבת קואליציה להקמתה של הממשלה ה-32 בתולדות מדינת ישראל. כהונתה הממוצעת של ממשלה בישראל היא פחות משנתיים. לאחר הקמת הממשלה כל ראש ממשלה נאלץ להשקיע מאמצים אדירים לתחזק אותה מול כנסת שמאיימת להפילה בכל יום שני.

על מערכת היחסים הלקויה בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת אין צורך להכביר מלים. הפוליטיקה הישראלית נמצאת בנקודת שפל. הציבור מאבד אמון בנבחריו, בשריו ובשופטיו. כך אי-אפשר לנהל מדינה. דרוש שינוי חוקתי. עלינו לעצב מחדש את מערכת הבלמים והאיזונים בין רשויות השלטון. הכנסת צריכה להשקיע פחות מאמצים במאבקים להפיל את הממשלה או להגן עליה, ולהתמקד יותר בעבודת חקיקה, בבקרה על הממשלה ובדיונים בשאלות של מדיניות.

יש להעניק לממשלה יותר יציבות ולהעצים את כוח משילותה, אבל בזהירות. במקביל לצעדים האלה עלינו לשריין את זכויות האזרח והאדם מפני שימוש לא ראוי בסמכויות השלטון. בחוקה יש לתחום בקווים ברורים יותר את הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת.

חשוב גם לשנות את שיטת הבחירות, כך שהציבור יוכל לא רק לבחור במפלגה שהוא מעדיף אלא גם להשפיע על הרכבה הפרסונלי. ככל שנעודד יותר אחריותיות של הנבחר כלפי הבוחר, כך נקבל בתמורה יותר אמון של הבוחר בנבחר.

חברי חברי הכנסת, אורחות ואורחים, שלושת סלעי המחלוקת שעליהם דיברתי משקפים בעיות יסוד של החברה והמדינה. אסור לנו לנהוג כבנות יענה, ולחשוב שאם נימנע מלתקוף את הבעיות הן תיעלמנה מעצמן. ההיפך הוא הנכון, הן רק תתעצמנה. החוקה יכולה לסייע לנו לתחום את היקף המחלוקות ולקבוע את כללי הוויכוח וההכרעה בהן בדרך דמוקרטית. החוקה היא אמצעי חיוני ויעיל להעצמת האזרח, החברה והמדינה. אזרח שזכויותיו מוגנות וכתובות עלי ספר הוא אזרח נאמן, שיש לו אינטרס לשמור על החוקה ועל המדינה – שהן אלו שמאפשרות לו למצות את כישוריו ולהגשים את שאיפותיו. החברה, שמורכבת מקבוצות שונות, זקוקה לחוקה, שתעניק לכל קבוצה ייחודית את היכולת לשמר ולפתח ערכים קולקטיביים – תרבותיים, חברתיים ודתיים. העצמת האזרח ובניית חברה ישראלית רב-תרבותית עם חוקה משותפת הן הערובה לבניית מדינה חזקה ובטוחה.

אתגר החוקה כולו נתון בידינו, עמיתי חברי הכנסת השמונה-עשרה, בידינו בלבד. בידינו. זו סוגיה שאינה תלויה בגורמים חיצוניים, היא סוגיה פנימית שלנו. אם רק נרצה ונתאמץ – נצליח. נצליח לפרוע את החוב, נצליח להעצים את היחיד ואת החברה, נפתח פרק חדש בחיי המדינה, נצליח לשפר את היחסים בינינו לבין הציבור ונפיח רוח של תקווה, רוח של שינוי לטובה. נעניק חוקה למדינת ישראל.

פתחתי בתפילה ואסיים בברכה. במקורותינו נאמר כי בשעה שבית-המקדש ניצב בהר המוריה בירושלים, נהגו משמרות הכהונה ששירתו בו להתחלף ביניהן. אנשי המשמר היוצא בירכו את אנשי המשמר הנכנס במלים אלו: “מי ששיכן את שמו בבית הזה ישכן ביניכם אהבה, אחווה, שלום ורעות”.

אחתום את דברי בטקס זה, טקס חילופי המשמר של משכן הדמוקרטיה הישראלית, באותה ברכה עתיקה: מי ייתן והשוכן במרומים ישכין בבית הזה אהבה, אחווה, שלום ורעות.

The speech in English

Following Israel’s campaign to put an end to the Hamas terrorist attacks from Gaza, people around the world feel they should contact Israeli leaders – seeking answers, questioning Israel’s actions and expressing their critical opinions on the operations of the IDF.

Here is one example of a letter of this type from Dr. J.T. of Oxford University in the UK (the full name has been withheld).  In this letter, Dr. J.T. writes: “As a scientist, I am particularly angered to learn that there were repeated air strikes on the Islamic University of Gaza”. In his reply MK Michael Eitan related to this comment as follows: “Israel is forced to attack mosques and universities that have been taken over by the terrorists for their own “holy” purposes”.

Read the letters

Just an interesting piece of evidence of the curious behavior of the Roosevelt administration toward the Jews during WWII.

A few months ago, Secretary of State Colin Powell gave a posthumous award for  ‘constructive dissent’ to Hiram (or Harry) Bingham, IV. For over  fifty years, the State Department resisted any attempt to honor Bingham. For  them he was an insubordinate member of the US   diplomatic service, a dangerous maverick who was eventually demoted. Now,  after his death, he has been officially recognized as a hero.

Bingham came from an illustrious family. His father (on whom the fictional character Indiana Jones was based) was the archeologist who unearthed the Inca City of Machu  Picchu, Peru,  in 1911. Harry entered the US diplomatic service and, in 1939, was posted to Marseilles ,   France , as American Vice-Consul.

The USA   was then neutral and, not wishing to annoy Marshal Petain’s puppet Vichy regime, President Roosevelt’s government ordered its representatives in Marseilles not to grant visas to any Jews. Bingham found this policy immoral and, risking his career, did all in his power to undermine it.

In  defiance of his bosses in Washington ,  he granted over 2,500 USA   visas to Jews and other refugees, including the artists Marc Chagall and  Max Ernst and the family of the writer Thomas Mann. He also sheltered Jews in  his Marseilles home, and obtained forged identity papers to help Jews in their dangerous journeys across Europe . He worked with the French underground to smuggle Jews out of France into Franco’s Spain or across the Mediterranean and even contributed t o their expenses out of his own pocket. In 1941, Washington lost patience with him. He was sent to Argentina , where later he continued to annoy his superiors by reporting on the movements of Nazi war criminals.

Eventually,  he was forced out of the American diplomatic service completely. Bingham died almost penniless in 1988. Little was known of his extraordinary activities until his son found some letters in his belongings after his death. He has now been honored by many groups and organizations including the United Nations and the State of Israel.

]]> http://www.miki.org.il/2009/01/25/who-was-harry-bingham-and-why-did-he-get-a-stamp/feed/ 2 http://www.miki.org.il/2009/01/19/%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%91%d7%a2%d7%96/ http://www.miki.org.il/2009/01/19/%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%91%d7%a2%d7%96/#comments Mon, 19 Jan 2009 10:24:36 +0000 בנימין שוורץ http://www.miki.org.il/index.php/archives/772 Click here to view the embedded video.