השר מיכאל איתן מביא בפניכם את נוסח המכתב וקורא לכם להצטרף כאן באתר לדיון על מדיניות ההתיישבות עם תום תקופת ההקפאה:

“שלום רב,

במשך שנים רבות זכיתי לתמיכתך בשליחותי הציבורית ובעזרתך הפעילה נבחרתי פעם אחר פעם  לכהונת חבר כנסת ושר מטעם הליכוד. בימים אלה, הליכוד והמדינה ניצבים בפני הכרעות חשובות בכל הקשור למשא ומתן מול הרשות הפלסטינית ולמדיניות הקפאת ההתיישבות ביהודה ובשומרון. כל אחד מאתנו יידרש, בהתאם לרמת האחריות המתחייבת מתפקידו במפלגה, בכנסת ובממשלה, להתייחס לסוגיות אלו ולהכריע בהן כאילו האחריות כולה מוטלת על כתפיו בלבד. ברצוני להציג בפניך תובנות ורעיונות בנושא ואשמח לשמוע את תגובתך.

מדיניות הליכוד באשר לשטחי יש”ע מאז שוחררו ב-1967, נבעה מעקרונות אידיאולוגיים ומדיניים- פרקטיים, לפיהם בין הירדן לים לא תקום ריבונות זרה ופתרון הקבע של התושבים הפלסטינים ביש”ע אמור היה להיות מוסדר באמצעות תוכנית האוטונומיה הפרסונאלית, שהגה ראש הממשלה מנחם בגין. כתוצאה מכך נקבעה גם מדיניות ההתיישבות של הליכוד ומנחם בגין מימש את הבטחתו לחלוצי ההתיישבות היהודית ביש”ע כי “יקומו עוד הרבה אלוני מורה”.

אני זוכר את הויכוח ההיסטורי בעניין מדיניות ההתיישבות הרצויה, בין שר הביטחון דאז עזר ויצמן לבין שר החקלאות אריאל שרון. ויצמן טען כי עלינו לרכז את המאמץ ההתיישבותי ביש”ע במספר גושי התיישבות גדולים ואילו שרון הטיף להקמת נקודות התיישבות רבות ככל שניתן, מתוך כוונה למלא לאחר מכן את השטחים ביניהן בהתיישבות צפופה יותר.

בחרנו  בגישתו של אריאל שרון ובמהלך שנות שלטון הליכוד בהנהגת מנחם בגין הוקמו עשרות  ישובים בכל רחבי יהודה ושומרון. המשכנו להאמין ולהטיף למימוש זכותנו ההיסטורית להתיישבות בכל חבלי הארץ, אך מאות אלפי המתיישבים שלהם ציפינו, כדי לעבות את הנקודות הקטנות והזעירות שהוקמו לא הגיעו. אילוצים קואליציוניים פנימיים, שיקולים בטחונים ולחצים בינלאומיים הכתיבו לכל ממשלות הליכוד יותר ויותר הגבלות על היקף ההתיישבות מעבר לקו הירוק. משהתעצמו הלחצים והתרבו האילוצים, נאלצו ממשלות הליכוד לקבל החלטות נגד הקמת ישובים חדשים והחלטות  קשות יותר של פרוק ישובים ומסירה של שטחים משטחי ארץ ישראל לשליטת הפלסטינים.

ממשלת הליכוד הנוכחית בראשות בנימין נתניהו הושבעה לפני כשישה עשר חודשים. לאורך כל התקופה הזו ראש הממשלה בנימין נתניהו, בצעד אמיץ, קרא ופעל לקדם את תהליך ההדברות בינינו לבין הרשות הפלסטינית, במטרה להגיע להסדר מדיני בר קיימא. ראש הממשלה נתן תוקף למדיניות הזו בצעדים שנועדו לבנות אמון הן בצד הפלסטיני והן בזירה המדינית הבינלאומית. הממשלה בראשות נתניהו הסירה מחסומים תוך נטילת סיכונים והקלה על תנועות אנשים וסחורות ברחבי יהודה ושומרון. בכך  אפשרה הממשלה צמיחה גבוהה של הכלכלה הפלסטינית ועלייה משמעותית ברמת  החיים.

בחודש יוני 2009 נשא ראש הממשלה את נאום בר אילן, בו ביטא מחויבות לקדם הסדר קבע בינינו לבין הפלסטינים, על בסיס העיקרון של  שתי מדינות לשני עמים ובחודש נובמבר הכריז, כמחווה חד פעמית של רצון טוב, על הקפאת בנייה ביהודה ושומרון לתקופה שאמורה להסתיים בעוד מספר שבועות, ב- 26 לספטמבר.

בשבועות האחרונים האיץ ראש הממשלה בפלסטינים לפתוח בשיחות ישירות, במגמה להגיע להסכמי קבע בין ישראל למדינה הפלסטינית המפורזת. ראש הממשלה גם ביקש מגורמים בינלאומיים רלוונטיים להפעיל את השפעתם החיובית, כדי שהפלסטינים לא ידחו את  קריאתו.

קריאת נתניהו לחידוש השיחות הישירות עם הפלסטינים  נכרכת על ידם בסוגיית הקפאת הבנייה הישראלית ביהודה ושומרון ובירושלים. גם אם יימצא פתרון יצירתי שיאפשר לפלסטינים להיכנס לשיחות הישירות, כשמבחינתם ההקפאה ממשיכה ומבחינתנו היא בטלה, לא נימלט מהצורך לעצב מדיניות התיישבות חדשה לתקופה שלאחר ההקפאה.

מדיניות ההתיישבות אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להגשמת יעדיה של המדינה כפי שהם  נקבעים במדינה דמוקרטית מעת לעת על ידי מוסדות השלטון. על כן, יעדיה של מדיניות ההתיישבות  החדשה, צריכים להיות מצומצמים יותר מיעדיה של מדיניות ההתיישבות של ממשלת הליכוד מימי מנחם בגין לפני שלושים שנה.  גבולות ההתיישבות חייבים להיות תואמים למדיניות ממשלת הליכוד הנוכחית המבוססת על פשרה טריטוריאלית כפי שבוטאה בהחלטת מפת הדרכים, בנאום בר אילן ובשורה ארוכה של פגישות שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ידידים ושותפים בקהילייה הבינלאומית.

לאיש בקהילייה הבינלאומית לא נוכל להסביר מדוע אנו מחדשים השקעת משאבים אנושיים וכספיים עצומים, בנקודות ישוב קטנות ומבודדות, באזורים שאנו מבטיחים להעביר למדינה הפלסטינית המפורזת, במסגרת הסדר שאנו מבקשים לקדם.

לא נוכל להסביר גם לעצמנו, מדוע אנו לא מרכזים את כלל המשאבים והמאמצים לטובת גושי ההתיישבות ומחזקים בכך את הסיכוי להחזיק בהם גם במסגרת הסדר קבע.

מי שמאמין שמדיניות הפשרה הטריטוריאלית וההכרה בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים אינם משרתים את האינטרס של מדינת ישראל, עליו להצהיר על התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית וכפועל יוצא מכך לאמץ מדיניות התיישבות בכל שטח פנוי ביהודה ובשומרון. אך האם יש רוב לצעד כזה בליכוד? בקואליציה? בעם? האם יש מדינה אחת בעולם שלא תגנה את הצעד הזה  או תציע הטלת סנקציות כנגדנו בעקבותיו?

יש בינינו חברים טובים שטוענים כי ראש הממשלה נתניהו מנהל את המלחמה בתחבולות. הם מסבירים כי הצהרות ראש הממשלה בדבר הנכונות שלנו לפשרה טריטוריאלית ולהקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת הן מסך עשן, שנועד לכסות על המאמצים האמיתיים שהממשלה משקיעה, במטרה לטרפד את הקמתה של מדינה פלסטינית ולחזק את ההתיישבות היהודית בכל מרחבי הארץ.

לפרשנות הזו אין כל בסיס והיא פוגעת באינטרסים הלאומיים שלנו. הדיבורים הללו מערערים את אמינותו של ראש הממשלה, מעוררים חשדות ומאלצים אותו להוכיח את כוונות ישראל במחירים שלא נתבעו בעבר.

מדיניות של כפל לשון לא תחזיק מעמד. רק טיפש יכול להאמין שנצליח לרמות את כל העולם כל הזמן, במיוחד בעולם שטוח, צפוף וגלוי לעין כל לווין או חוקר מידע מתחיל. אם יסתבר לידידינו ושותפינו שהולכנו אותם בכחש נעורר את זעמם, נשלם מחירים כפולים ונעמיד בסכנה את שארית הלגיטימציה שיש לתביעותינו הצודקות.

לעומת זאת יוזמה ישראלית שתגבש מדיניות התיישבותית חדשה ושקופה, שתקדם פשרה טריטוריאלית, תשפר את מעמדנו ואת יכולתנו לגייס תמיכה בנושאים קריטיים אחרים שמצויים בסדר היום של השיחות מול הפלסטינים, כמו למשל סידורי הביטחון שראש הממשלה מקפיד עליהם בצדק רב.

ביוזמה הזו  אני מציע לכלול  בין השאר  5 נקודות :

1.      המשך הבנייה בגושי ההתיישבות, בשכונות היהודיות של ירושלים וברובע היהודי בחברון ושמירה על ביטחונם ורווחתם של כל המתיישבים ביהודה ובשומרון.

2.      פנוי מאחזים בלתי מורשים והעתקת תושביהם לגושי ההתיישבות או לתחומי מדינת ישראל על פי בחירתם.

3.      הקפאת בנייה חדשה באזורים שישראל מציעה להעביר לשליטה פלסטינית, תוך הבהרה שאי בנייה בישוב מסוים לכשעצמה אינה בהכרח הצהרת כוונות על נכונות להעביר את אותו ישוב לשליטה פלסטינית.

4.      הפעלת תכנית ממשלתית להעברת מתיישבים בהסכמה מישובים הנכללים בסעיף 3 לגושי ההתיישבות או לתחומי מדינת ישראל, על פי בחירתם ואיוש הבתים המתפנים בחיילי צה”ל.

5.      במסגרת השיחות מול הפלסטינים תציע ישראל לפלסטינים לקבוע הסדרים מיוחדים ומוסכמים, שבמסגרתם ימשיכו יהודים להתגורר באותם שטחי יו”ש שיוסכם להעבירם במסגרת הסדר הקבע לשליטת המדינה הפלסטינית.

אני מעלה את הנקודות הללו בבחינת הצעה לדיון ולהתייחסויות שלך, של חברי הליכוד ושל הציבור. אני עושה זאת כדי לחזק את מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מוביל באומץ לב קו מדיני ריאלי של פשרה שמתחייב מהצרכים הלאומיים הבסיסיים. עתה, בתום תקופת ההקפאה הזמנית, נידרש כולנו לתת לו גיבוי להמשיך בנתיב שקבע.

מכתב זה יוצג באתר האינטרנט שלי, בכתובת www.miki.org.il , שם אקיים דיון בנושא עם הגולשים, ואני מזמין אותך להצטרף.

כמו תמיד ניתן גם לפנות אלי לכתובת הדוא”ל- meitan@knesset.gov.il ולטלפון, 02-6408024.

אני מודה לך על תשומת הלב,

מיכאל איתן”

בשנת 2002 חיים במדינת ישראל 6,508,400 אזרחים בתוך הקו הירוק, כולל האזרחים היהודים מעבר לקו הירוק. מתוכם 5.3 מיליון יהודים (כולל 256.3 עולים לא-יהודים),   יתר 1.2 מיליון הם  בני דתות אחרות. 50% מאוכלוסיית ישראל הם בגילאי 0-25. שליש מאוכלוסיית ישראל, כ-2 מיליון נפש, נמנים על בני 6-18. זאת לעומת מדינות מערביות המתאפיינות במבנה דמוגרפי הפוך בו קבוצות הגיל הגבוהות יותר הן הגדולות יותר.לקרוא את הסקירה במלואה.

השר מיכאל איתן קיבל את פני משלחת מדינת רומניה במוזיאון יד ושם. בראש המשלחת הרומנית עמדו הנשיא טראיאן באססקו, שר החוץ כריסטיאן דיאקונסקו ושרת התיירות אלנה אודריאה. זהו ביקורו  הרשמי הראשון של מר באססקו בישראל כנשיא רומניה.

במהלך הסיור, בעת שהאורחים המכובדים הגיעו לחדר העוסק בשואת יהודי רומניה – נעצר הנשיא ארוכות ליד תמונות הקרונות שעליהם הועלו בכוח יהודים ונשלחו מרומניה למחנות ההשמדה. הנשיא באססקו הסביר כי במערכת החינוך הרומנית קיימת נטיה למזער את חלקה של רומניה בשואה, ולהטיל את האחריות במלואה על גרמניה הנאצית. תמונות הקרונות הרומניים ביד ושם פערו סדק בתפיסה זו.

לדברי השגריר רידא, למצרים אינטרס אזורי לשמש גורם מגשר בין ישראל והעם הפלסטיני, ורצון להוביל תהליך הידברות בין ישראל והרשות הפלסטינית, תוך חיזוק שלטון הפתח, בראשות אבו מאזן. עוד אמר השגריר המצרי כי ישנו אינטרס אזורי משותף לפעול נגד שליטת החמאס בגדה המערבית ובעזה, ועל ישראל לנקוט צעדים משמעותיים לקידום פתרון אפקטיבי בסוגייה הפלסטינית, כדי לאפשר למדינות האזור להתלכד סביבה במאבקה נגד מדיניות הגרעין האיראנית.

כחלק ממדיניות השקיפות האינטרנטית שבה דוגל השר מיכאל איתן – אנו נשתדל להביא בפניכם הגולשים דו”חות מסודרים המסכמים את ישיבות ממשלת נתניהו הנוכחית. בישיבת הממשלה שנערכה אתמול (ב’) עלו הנושאים הבאים: סקירה ביטחונית, חלוקת משרד המדע התרבות והספורט, מינוי מנכ”ל משרד החינוך, מינוי ועדות שרים כדלהלן: ועדת שרים לענייני עליה וקליטה, ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים, ועדת שרים לעניין ההיערכות לטיפול ברעידות אדמה, ועדת שרים לענייני המגזר הלא יהודי  וכן ועדת השרים למאבק באלימות.

ראה”מ נתניהו פתח את הישיבה בדברים הבאים: “מדינת  ישראל  מציינת  הערב  את יום הזיכרון  לשואה  ולגבורה.  בשואה נטבחו 6 מיליון מבני עמנו. למרבה הצער, לא כולם למדו  את  הלקח.  בזמן שאנחנו נתייחד  עם זכרם, תתכנס בשווייץ ועידה שלכאורה מכוונת נגד הגזענות. אורח הכבוד בה הוא גזען ומכחיש שואה, שלא מסתיר את כוונתו למחוק את ישראל מעל פני האדמה. אני מברך את המדינות שהחרימו את מפגן השנאה”. להמשך דברי ראש הממשלה – לחץ כאן.

חלוקת משרדי ממשלה ומינויים

בהמשך הישיבה ניתנה סקירה ביטחונית כאמור, על ידי ראש אמ”ן בפני חברי הממשלה והיא מטעמים מובנים איננה לפרסום. הסעיף הבא על סדר היום הוא חלוקת משרד המדע התרבות והספורט לשניים, כאשר שר התרבות והספורט תהיה לימור לבנת, ואילו כשר המדע והטכנולוגיה יכהן יו”ר מפלגת הבית היהודי דניאל הרשקוביץ. בחוות הדעת המשפטית של היועמ”ש במשרד ראש הממשלה, עו”ד שלומית ברנע פרגו, נאמר בין השאר כי על פי סעיף 13 ו-31 לחוק יסוד הממשלה – לא התעוררו שום קשיים משפטיים בקבלת הצעת ראש הממשלה בנוגע לחלוקת המשרד כאמור לעיל. בכל אופן, החלטת הממשלה דרושה אישור הכנסת.

הסעיף הבא: מינוי מנהל כללי למשרד החינוך. הצעתו של שר החינוך “למנות את שמשון שושני במקום שלומית עמיחי הפורשת מתפקידה”. תוקף המינוי יחול החל ממחר (ד’) ה-22 לחודש. שמשון שושני שימש בתפקידים רבים וחשובים הקשורים למערכת החינוך במדינת ישראל, רכש השכלה באוניברסיטאות; בר-אילן, תל-אביב וניו-יורק, כמו כן שימש כמנכ”ל משרד החינוך התרבות והספורט בין השנים 1993-1996.

מינוי ועדות שרים ותחומי פעילותן

תחומי פעילות של ועדת השרים לענייני עליה וקליטה: “תיאום בין משרדי הממשלה וגורמים רלוונטיים אחרים בפעולות הכרוכות בענייני עליה וקליטת העולים לרבות תוכנית קמ”ע (קליטת מדענם עולים), מינהל הסטודנטים, קליטה בקהילה, תעסוקה ומצוקת דיור”.

תחומי הפעילות של ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים: בין השאר; השתתפות תקציבית באירועים טקסיים בארץ ובחו”ל, טיפול באירועים מכוח החוק בעלי משמעות טקסית ועוד.

תחומי הפעילות של ועדת השרים לטיפול ברעידות אדמה: “מכלול סוגיית ההיערכות לטיפול ברעידות אדמה, לרבות קביעת האחריות והסמכות לטיפול בנושא על כל היבטיו השונים בשגרת היום-יום…”.

השר מיכאל איתן מונה להיות חבר בשתי ועדות שרים: הוועדה לענייני המגזר הלא יהודי שסמכויותיה לטפל בענייניהם של אזרחי ישראל הלא יהודיים וטיפול באנשי צד”ל לשעבר, וכן כחבר בוועדה למאבק באלימות שסמכויותיה: “גיבוש תוכנית לאומית כוללת למאבק בתופעת האלימות בחברה הישראלית, שהינה מורכבת, רב-מימדית, מושפעת ממכלול רחב של גורמים ונוגעת  לכל תחומי החיים של אזרחי המדינה”.

בטקס שנערך אתמול (ב’) באחד מטרקליני הכנסת לציון 30 שנה לחתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, נשא דברים ח”כ מיכאל איתן שכיהן כיו”ר הכנסת בפועל נשא דברים. אנו מגישים בפניכם את הנאום בעברית ובאנגלית. בטקס השתתפו בין היתר האישים הבאים: שגריר מצרים בישראל, מר יאסר ריידה עלי ורעייתו הגברת נחלא ריידה, סגן שגריר מצרים ד”ר סאמך א -סוואפי, שגריר ירדן בישראל, מר עלי אל עאיד, זקן הסגל הדיפלומטי, שגריר קמרון, מר הנרי אטאונדי אסומבה, נציג השגרירות האמריקנית בישראל, מר  מארק סיברס, חברי הכנסת ואורחים.

נאום ח”כ מיכאל איתן

אני שמח לפתוח את התערוכה היפה הזאת,  שיזם מרכז מורשת בגין, לציון שלושים שנה להסכם השלום עם מצרים. תערוכה של תמונות שמשקפות היסטוריה של שני עמים, סיפור של שני מנהיגים דגולים.

בשלושים שנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל ידענו חמש מלחמות אכזריות ועקובות מדם עם מצרים, מלחמות שעלו בחייהם של רבבות הרוגים והותירו פצועים רבים מקרב שני העמים; סיבוב אחר סיבוב, עד למהלך המדהים של סאדאת ובגין, שהובילו את העמים שלנו ואת האזור כולו לנתיב של שלום.

האם סאדאת ובגין ניחנו, כל אחד מהם לחוד ושניהם יחד, בסגולות שונות, שלא היו בזמנו לגולדה ולעבד אל-נאצר? יותר חכמה? פתיחות? נחישות? אומץ לב? אהבת אדם? או אולי העם הישראלי והעם המצרי היו חייבים לעבור את מרחץ-הדמים של מלחמת יום הכיפורים (1973), כדי שתבשיל בקרב כולנו הנכונות ללכת בנתיב השלום, בהבנה שאין פתרון אחר זולת השלום כדרך חיים לשני העמים? רק משבשלה ההכרה הזאת זימן שר ההיסטוריה את שני המנהיגים לעצבה במסגרת הסכם שלום.

איני יודע, אבל כאן, מול התמונות של שני הענקים האלה, אני משוכנע שמעת לעת, כשהשניים נפגשים במרומים לשיחות רעים,  המלאכים פותחים להם את חלונות השמים ומראים להם את כדור-הארץ, את מצרים ואת ישראל.הם מקרבים אליהם פסיפס של תמונות של משפחות צעירות מאושרות; זהו דור הנכדים, שמגדל בתקווה ובשלום את דור הנינים – בירושלים, בקהיר, באלכסנדריה, בתל-אביב, בחיפה ובפורט-סעיד.

וכשהמלאכים מבחינים בקורת הרוח שמתפשטת על פניהם של בגין וסאדאת הם מוסיפים ואומרים להם: אתם רואים, משפחות מאושרות רבות לא היו קמות, צעירים רבים לא היו נולדים, אלמלא אתם, שחתמתם על ההסכם ההוא לפני שלושים שנה. אנחנו אומרים: כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. הסכם השלום של בגין וסאדאת, הסכם השלום בין מצרים לישראל, הציל עולמות רבים.

רק אחרי שמשננים, מאמצים ומטמיעים לקח זה היטב, אפשר להיכנס למליאת הכנסת ולהתווכח על כל השאר.

תודה.

I am pleased to open this impressive exhibition initiated by the Menachem Begin Heritage Centre to mark the thirtieth anniversary of the Peace Treaty with Egypt -

an exhibition of pictures that reflects the history of two nations, the story of two great leaders.

During the first thirty years of the State of Israel we experienced five cruel and bloody wars with Egypt, wars that cost the lives of tens of thousands and left many wounded in both nations.

One war after another until that amazing process begun by Sadat and Begin that led our two nations and the whole region onto the path to peace.

What was the secret of the success of this historical process?

Were Sadat and Begin blessed, each individually and both together, with special qualities that Golda and Abd el Nasser did not have?

Were they more clever? More open? More determined? More courageous? Did they have more human kindness?

Was this an inevitable historical process unrelated to the identity of the leaders?

Or perhaps, did the people of Israel and the people of Egypt need to go through the bloodbath of the Yom Kippur War (of 1973) before the willingness to walk along the path of peace could mature within us all?  For there is no other solution than that of peace as a way of life for both our nations.

It was only once this recognition had matured within us that history could summon those two leaders to shape it and create a peace treaty.

I do not know.

But here, before the pictures of those two giants, I am convinced that from time to time, when they meet on high for a friendly chat, the angels open for them the windows of heaven and allow them to look down on earth and to see Egypt and Israel.

They show them a mosaic of pictures of young and happy families.  This is the generation of the grandchildren that is now raising the generation of great-grandchildren in hope and peace in Jerusalem and in Cairo, in Alexandria and in Tel Aviv, in Haifa and in Port Said.

And when the angels see the satisfaction spreading over the faces of Begin and Sadat, they continue:

“You see.  So many happy families would never have existed; so many young people would never have survived, were it not for you, who signed that Treaty thirty years ago.”

We say that if anyone saves a single life, it is as though he has saved a whole world.

The Peace Treaty of Begin and Sadat, the Peace Treaty between Egypt and Israel saved many worlds.  Only once we have studied and absorbed that lesson well, can we go into the Knesset Plenum and begin arguing about all the rest.

Thank you.

בימים אלו מציינים 30 שנים להסכם השלום בין המדינות; ישראל ומצרים, עליו שקדו שלושת המנהיגים; נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארה”ב ג’ימי קרטר. הסכם השלום הכולל נחתם בשנת 1979. אנו מביאים בפניכם סקירה מאת הגב’ יפה נקר אודות הביקור ההיסטורי שללא ספק האיץ את תהליך השלום בין המדינות. הסקירה נכתבה בחודש נובמבר 2004 תחת הכותרת “27 שנים לביקור נשיא מצרים בכנסת – 20.11.1977″.

“באתי אליכם היום, כששתי רגלי יציבות הן, כדי שנבנה חיים חדשים, כדי לקיים את השלום, בהיותנו כולנו על אדמה זו, ארץ האלוהים.  כולנו, מוסלמים, נוצרים ויהודים, כולנו עובדים את האלוהים ואיננו משתפים בו אל אחר. לפיכך הוראותיו ומצוותיו של אלוהים הן האהבה, האמת, נקיון הכפיים והשלום” . (מתוך נאום  אנואר סאדאת, נשיא מצרים, בכנסת,  מיום 20.11.1977). לקריאת הסקירה כולה לחץ כאן.

Following Israel’s campaign to put an end to the Hamas terrorist attacks from Gaza, people around the world feel they should contact Israeli leaders – seeking answers, questioning Israel’s actions and expressing their critical opinions on the operations of the IDF.

Here is one example of a letter of this type from Dr. J.T. of Oxford University in the UK (the full name has been withheld).  In this letter, Dr. J.T. writes: “As a scientist, I am particularly angered to learn that there were repeated air strikes on the Islamic University of Gaza”. In his reply MK Michael Eitan related to this comment as follows: “Israel is forced to attack mosques and universities that have been taken over by the terrorists for their own “holy” purposes”.

Read the letters

Just an interesting piece of evidence of the curious behavior of the Roosevelt administration toward the Jews during WWII.

A few months ago, Secretary of State Colin Powell gave a posthumous award for  ‘constructive dissent’ to Hiram (or Harry) Bingham, IV. For over  fifty years, the State Department resisted any attempt to honor Bingham. For  them he was an insubordinate member of the US   diplomatic service, a dangerous maverick who was eventually demoted. Now,  after his death, he has been officially recognized as a hero.

Bingham came from an illustrious family. His father (on whom the fictional character Indiana Jones was based) was the archeologist who unearthed the Inca City of Machu  Picchu, Peru,  in 1911. Harry entered the US diplomatic service and, in 1939, was posted to Marseilles ,   France , as American Vice-Consul.

The USA   was then neutral and, not wishing to annoy Marshal Petain’s puppet Vichy regime, President Roosevelt’s government ordered its representatives in Marseilles not to grant visas to any Jews. Bingham found this policy immoral and, risking his career, did all in his power to undermine it.

In  defiance of his bosses in Washington ,  he granted over 2,500 USA   visas to Jews and other refugees, including the artists Marc Chagall and  Max Ernst and the family of the writer Thomas Mann. He also sheltered Jews in  his Marseilles home, and obtained forged identity papers to help Jews in their dangerous journeys across Europe . He worked with the French underground to smuggle Jews out of France into Franco’s Spain or across the Mediterranean and even contributed t o their expenses out of his own pocket. In 1941, Washington lost patience with him. He was sent to Argentina , where later he continued to annoy his superiors by reporting on the movements of Nazi war criminals.

Eventually,  he was forced out of the American diplomatic service completely. Bingham died almost penniless in 1988. Little was known of his extraordinary activities until his son found some letters in his belongings after his death. He has now been honored by many groups and organizations including the United Nations and the State of Israel.

]]> http://www.miki.org.il/2009/01/25/who-was-harry-bingham-and-why-did-he-get-a-stamp/feed/ 2 http://www.miki.org.il/2009/01/19/%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%91%d7%a2%d7%96/ http://www.miki.org.il/2009/01/19/%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%a1-%d7%91%d7%a2%d7%96/#comments Mon, 19 Jan 2009 10:24:36 +0000 בנימין שוורץ http://www.miki.org.il/index.php/archives/772 Click here to view the embedded video.