בתגובה למכתבו של מיכאל איתן ליו”ר הכנסת ראובן ריבלין, בנוגע לחוות דעתה של היועצת המשפטית לכנסת המגבילה את פעילות המתנדבים המסייעים לחברי הכנסת – כתב ח”כ ניצן הורוביץ כי הוא “מסכים עם כל מילה במכתב החשוב הזה”. המדובר בפניה של מיכאל איתן, אשר נכתבה עם סיום כהונתו כיו”ר הכנסת בפועל, ובה העביר ביקורת חריפה על חוות הדעת של היועמ”ש לכנסת עו”ד נורית אלשטיין. בין השאר כתב: “ברצוני למחות בצורה נמרצת נגד גיבוש נהלים הפוגעים בחופש הפעולה של חברי הכנסת ומגבילים את הפעילות הדמוקרטית של הציבור באמצעות גוף של פקידים בכנסת בכירים ומוערכים ככל שיהיו”.

לקריאה נוספת: מיקי איתן לרובי ריבלין: הסר המגבלות על פעילות חברי הכנסת, חוות הדעת של היועמ”ש לכנסת עו”ד נורית אלשטיין, מכתבו של ח”כ מיכאל איתן ליו”ר הכנסת ראובן ריבלין

תשובת ח”כ ניצן הורוביץ

“אני מסכים עם כל מילה במכתב החשוב הזה. אני חבר בסיעה קטנה ונטולת כל משאבים, והסיוע הכמעט-יחיד בתחומים רציניים בהם אני מתמקד כגון הגנת הסביבה, תרבות, זכויות הפרט ועוד – הוא מצד מספר מתנדבים. אלה אנשים נהדרים שמקדישים שעות רבות, על חשבון זמנם החופשי, מבלי לבקש כל תמורה או קרדיט . כל מה שמניע אותם הוא רצון לתרום לחברה ולמדינה. ממש כך – ללא מליצות”.

“מעבר לכך שעבור סטודנטים וצעירים, ההתנדבות לצדו של חבר כנסת היא התנסות ממשית באזרחות בפעולה, הרי יש בכך בבחינת סיוע ממשי מאוד עבורי ועבור חברי כנסת רבים. המתנדבים מאפשרים להתמודד באופן יעיל עם המספר הרב של פניות הציבור שאני מקבל, ובכלל מאפשרים לקדם פעילות נרחבת. כך שכולם יוצאים נשכרים: הצעירים הנלהבים שמתנדבים ורוכשים נסיון והתמחות, חברי הכנסת שמקבלים סיוע חשוב, וכמובן הציבור הרחב”. עד כאן תוכן דבריו.

יש לציין עוד כי המכתב מאת מיכאל איתן הועבר ללשכת יו”ר הכנסת ביום שני ה-6 באפריל. אנו נפרסם את תשובת היושב ראש כאשר תתקבל בלשכת השר איתן. לעת עתה, נמסר מלשכת היו”ר כי הכוונה לקיים דיון בנושא ביחד עם היועמ”ש לכנסת עם תחילת השבוע הבא.

באמצעות מכתב שהועבר אל יו”ר הכנסת, ראובן ריבלין, דרש ח”כ מיכאל איתן לקיים בירור מקיף על מנת לברר כיצד גובש נוהל המבקש למנוע כמעט כליל כל התנדבות של אזרחים המבקשים לסייע לחברי כנסת. על פי חוות הדעת שהגישה היועצת המשפטית לכנסת למיכאל איתן - האפשרות של הציבור להתנדב ולסייע לחבר כנסת בפעילותו מצטמצמת לסטודנטים המייצגים אוניברסיטאות המעניקות להם נקודות זכות על ההתנדבות, או למתנדבים מטעם ארגונים אשר אושרו באופן פרטני על ידי הכנסת ואינם מזוהים פוליטית.

עו”ד נורית אלשטיין כתבה כי במקרה של בקשה להתנדב בכנסת “הכנסת עורכת בדיקה מעמיקה של הפניה, ומאפשרת התנדבותם של סטודנטים במקרה שמדובר בפניה של אוניברסיטאות או מכללות המבקשות כי הסטודנטים יתנדבו כחלק מחובותיהם האקדמיות. במקרים מסויימים ולתקופה מוגבלת, הכנסת החליטה לאפשר גם לגופים נוספים לשלוח מתנדבים, בכפוף לבדיקה שלא מדובר בגופים עם מטרות פוליטיות וכי לא קיים חשש לניגוד עניינים”.

במכתבו ליו”ר הכנסת, כתב מיכאל איתן: “נדהמתי לקרוא כי צוות של מנכ”ל הכנסת, מנהלת מרכז המחקר והמידע והיועצת המשפטית לכנסת, גיבש נוהל המגביל את חברי הכנסת – מבלי שהוא הובא לאישור ועדת הכנסת. ברצוני למחות בצורה נמרצת נגד גיבוש נהלים הפוגעים בחופש הפעולה של חברי הכנסת ומגבילים את הפעילות הדמוקרטית של הציבור באמצעות גוף של פקידים בכנסת בכירים ומוערכים ככל שיהיו”.

בהמשך עוד נכתב נגד חוות הדעת של אלשטיין: “ברצוני למחות גם נגד תהליך שבמסגרתו גוף של הכנסת שנועד לסייע לחברי הכנסת קם על יוצרו, ובמקום לסייע לחברי הבית הוא מבקש לשלוט בדרכי עבודתם. כיושב ראש הכנסת, אבקש ממך להתייצב לימין הזכויות הדמוקרטיות של אזרחים לסייע בהתנדבות לחברי כנסת לקדם מטרות ציבוריות, ולאפשר לחברי הכנסת להסתייע בפעילות כזו”.

לקריאה נוספת: חוות הדעת של היועמ”ש לכנסת עו”ד נורית אלשטיין, מכתבו של ח”כ מיכאל איתן ליו”ר הכנסת ראובן ריבלין

התפתחות בפרשה: ח”כ ניצן הורוביץ: “המתנדבים בכנסת מסייעים לי רבות”

בתוכנית “דין ודברים” ברשת ב’ ששודרה היום (א’) בהנחייתם של העיתונאים משה נגבי ואיריס לביא, נדונה השאלה האם צה”ל יכול לבדוק בעצמו את הטענות העולות מעדויות החיילים אודות פעילות צה”ל בעזה במסגרת מבצע “עופרת יצוקה”? כמו כן נשאל יו”ר הכנסת בפועל ח”כ מיכאל איתן, מדוע דרישתו לכונן חוקה אינה באה לידי ביטוי במשא ומתן הקואליציוני שמנהל יו”ר הליכוד וראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו?

משה נגבי, שהיה הדובר הראשון, טען כי אסור בשום פנים לתת לצה”ל לנהל את החקירה, שכן “לא יעלה על הדעת שהגוף הנחשד יחקור את עצמו… ואף אחד בעולם לא יאמין שזו חקירה בלתי תלויה”. פרופ’ מרדכי קרמניצר התייחס לביטוי של מפקדי צה”ל לפני המבצע לפיו “אסור לרחם”, ואמר כי “אם הם רוצים להגיד שאסור לרחם על האויב – זה מסר שאני מזדהה איתו, אבל אם מישהו עלול להבין שאסור לרחם גם על ילדים ואזרחים – זה מסר מאוד בעייתי ומדאיג”.

ח”כ מיכאל איתן הביע הסתייגות עם חלק מהדברים שנאמרו והסכמה עם חלקם האחר. איתן אמר כי המחוייבות של צה”ל לערכים אינה רק עניין להצהרות, אלא מדובר במחוייבות ממשית שצריכה לבוא לידי ביטוי מעשי בשטח, וכל בר דעת מבין שלמחוייבות הזאת יש מחיר. “אני חושב שהצבא בהחלט צריך להקפיד” אמר, והוסיף: “אני לא שם כעת את הצבא כחשוד, אבל על רקע הדברים שהתפרסמו, אני כן שם את הצבא כאחראי לבדוק את הדברים”.

בהתייחס לטענות של משה נגבי נגד חקירת הצבא את עצמו, אמר מיכאל איתן: “אני בתוקף תפקידי כיו”ר ועדת החוקה יזמתי מהלך חסר תקדים, כאשר ועדת החוקה לקחה לעצמה את הסמכות, והצבא שיתף איתנו פעולה, ועשתה ביקורת על הנושא של שמירת זכויות אדם על ידי צה”ל. אלופי צה”ל הגיעו לוועדה ונתנו לנו דיווחים. נתנו לארגוני זכויות האדם במה להופיע ולשמוע, לעשות את הבירורים כמה שאפשר, כלומר; מול האיזון הנכון של הצורך המבצעי”.

מיד לאחר מכן העלה ח”כ איתן שאלה לדיון: “במהלך הפעילות בעזה ראיתי את אחד המחבלים מקונן על כך שצה”ל משנה את כללי המשחק בזה הלשון; הצבנו נשים וילדים על בית שבו פעלו מחבלים אוכסנו בהם חומרי חבלה – וצה”ל בכל אופן הפגיז. ואני שואל את השאלה הבאה: עומדים על הגג אזרחים שיודעים שהם מגינים על מקום שממנו משגרים רקטות… האם אין לצה”ל זכות מוסרית להפגיז את המקום הזה? מה דינם של אזרחים שהופכים את עצמם לחיילים?

חוקה לישראל: להוציא את מדינת ישראל מהביצה

איריס לביא הזכירה את קריאתו של מיכאל איתן לכונן חוקה לישראל במהלך נאומו בפתיחת הכנסת ה-18, ואמרה כי נראה שזה לא מעסיק את שאר חברי מפלגת הליכוד ואת יושב ראש התנועה. איתן אישר כי אכן אלה הם פני הדברים מבחינה פוליטית, והסביר כי חוקה היא התשתית שבלעדיה לא יכולה להתקיים מדינה מודרנית. “מדינת ישראל שרויה בביצה, ועלינו לחלץ אותה משם” אמר.

משה נגבי פנה למיכאל איתן, ואמר: “אתה אמרת דברים כדורבנות בכנסת, ואני ממש מחאתי כפיים מול הטלוויזיה. בנימין נתניהו, ראש מפלגתך, מנהל משא ומתן קואליציוני, לא ראיתי שהנוש הזה של דרישה לחוקה עולה שם. והרי ידוע לך מניסיונך שאם לא תהיה הסכמה קואליציונית בנושא הזה – לא יקרה כלום”. איתן השיב כי בנושא הזה הוא חש לאו דווקא כחבר ליכוד אלא כאזרח ישראלי, כשם שהנושא הנו חוצה מפלגות. לסיום אמר איתן: “צר לי מאוד שקדימה, הליכוד, העבודה וישראל ביתנו לא מתארגנים לנושא הזה… ולא מקימים ועדה לכינון חוקה. ואתם יודעים מה, אם לא חוקה שלמה – לפחות שינוי שיטת המשטר וייצוב השלטון”.

Click here to view the embedded video.

ח”כ מיכאל איתן:         

יש לנו בעיה עם הדימוי של הכנסת והציבור, דעת הציבור. אני לא שמעתי את הממצאים שהיו כאן, אבל אני יכול לדעת אותם מראש. הכנסת על הפנים, הציבור חובט בכנסת, בצדק או לא בצדק. תכף נדבר על זה, אבל הדימוי של הכנסת מתחת לכל ביקורת.

בואו ננסה לנתח את התופעה הזאת, אני חשבתי עליה הרבה. כחבר כנסת משנת שמונים וארבע עברתי גם תהפוכות, ראיתי כנסות שונות וראיתי אנשים שונים ויש לי איזושהי פרספקטיבה. אני אנסה לשתף אתכם בפרספקטיבות שלי. אני לא בטוח שאני מביא לכם ממצאים אקדמאים או אמיתות, יכול להיות שאני טועה, אבל תנסו רגע אחד להיכנס לראש שלי ולהסתכל על הנקודות שאני רוצה להעיר.

אני לא אומר שזאת כל האמת, אבל אני רוצה שתחשבו קצת על נקודות מסוימות כאשר מדברים על הדימוי של הכנסת. דבר ראשון, בואו נתחיל מנקודה ראשונה; הכנסת זה מה שהציבור בחר בהליכים שונים. אולי שיטת הבחירה שלנו היא קצת לא בסדר ולא משקפת אולי במאה אחוז את מה שהציבור רוצה, אבל יש דבר אחד שהוא בעיניי פשוט לא מובן; אנחנו דמוקרטיה, אנחנו בוחרים אנשים ואחר כך אנחנו רואים שהם מושחתים ובוחרים אותם עוד פעם ואפילו מקדמים אותם.

תראו, דבר מדהים. עכשיו כולם אומרים – מה יהיה עם קצב? מה יהיה? מוכרחים לשים עליו-, בית המשפט צריך להכריז שיש עליו קלון כי חס וחלילה מה יהיה? הציבור יבחר בו. אני שואל – רגע אחד, איך זה יכול להיות? למה הציבור בכלל יבחר אותו? איך יכול להיות שבמדינת ישראל אדם שהודה במעשים כאלה יש סיכוי שהציבור יבחר אותו?

אז עכשיו אומרים בית המשפט יחליט, כי אי אפשר לסמוך על הכנסת שהיא לא תבחר, אי אפשר לסמוך על הציבור שלא יבחר. וזה קורה לנו, זה קורה לנו,  זאת דוגמה אחת – זה קורה לנו הרבה, ותזכרו שאתם באים לחפש את האשמים, בסופו של דבר הציבור בוחר את הכנסת והוא בוחר חבר כנסת פעם אחר פעם, ושכל אחד יעשה חשבון נפש מתי, איך ומה הוא היה מוכן להחליף, ולהגיד לחברי המפלגה שלו – אם אתם תבחרו אנשים לא ראויים, אני לא אצביע עבור המפלגה.

בדרך כלל מסתכלים על מספר אחד ואחר כך זה כבר לא יודעים ולא מתחשבים ואז מקבלים כנסת כמו שמקבלים.

נקודה שנייה, הכנסת היא זירה קונטרוברסיאלית; מטבע הדברים זה המקום שבו – אומרים לפעמים שהכנסת היא נראית כמו שוק, זה שוק במובן רב מאוד של המילה כחלק מהדמוקרטיה – זה המקום שבו באים נציגים שונים, מתמקחים ונלחמים כל אחד על הדעות שלו, ואז קורה דבר מאוד בסיסי בהערכה הכללית לחברי הכנסת. חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר היום, מסיעת ‘קדימה’, יש לה 29 מנדטים, בעצם בגישתו הוא, שלושה רבעים הצביעו נגדו, בכלל לא מקבלים את הגישה שלו מלכתחילה.

כלומר, יש כאן באיזשהו מקום, כשיש מלחמת דעות ואתה בא עם הדעה שלך והאנשים שלך, הקבוצה שלך משחקת שם, קשה לך לפרגן לשחקנים מקבוצה אחרת. קשה לך, יותר קל לשחקנים שלך ויותר קל לך להגיד שהם לא בסדר. אפילו אם הם בסדר, הרי תחפש את הנקודות השליליות שלהם. וכשאתה בכלל מפסיד אז גם השופט הוא בן-לא חשוב מה, והכללים נשברים והאמוציות יוצאות והכל, וזאת זירה של כל פרלמנט בעולם והיא מטבע הדברים הופכת את המקום הזה להרבה פחות קונצנזואלי ומכובד מאשר עוד זירה כמו בית משפט עליון שיושבים שם אנשים, כללים אחרים, בכללי משחק אחרים; צבא שצריך להיות יותר קונצנזואלי, משפט זה אבני היסוד של החברה.

בכנסת זה מקום להתכתשויות, מטבע הדברים גם בהתכתשויות וגם כמו, אומרים – כמו בשוק. אני אומר בשוק במובן החיובי שלו. לשוק יש גם מובנים חיוביים, אבל גם הצד החיובי שלו, יש לו אספקטים מסויימים של התנגשויות.

יש לנו תקשורת שמחפשת רייטינג ואני לא מאשים, הם חיים בכללי המשחק שלהם, הם מקבלים כל יום מ-120 חברי כנסת מאות הצעות בדבר טובת האומה ואיך החבר כנסת עשה כך וכך, וחבר כנסת שיכתוב עבודה וישקיע בה מאה שעות עבודה על איזשהו נושא, מטבע הדברים הכתב יראה במקום אחר, אחד קרא לשני אידיוט, אז הוא זורק את העבודה שזה השקיע שנה, ויכניס “היום אמר א’ ל-ב’ אידיוט, והשני אמר לו שהוא אידיוט”, וזה יהיה מחר בכותרות.

אז זה מה שמשתקפת הכנסת, זה טבע הדברים. אני לא יודע מה תגיד כאן נציגת התקשורת, אבל אני אומר, אלה הכללים, דרושים מהכתבים, הציבור רוצה את זה, ככה הדבר הזה מתנהל וזה מעצים. הדבר הבא – אין לנו, להערכתי, חינוך מספיק לאזרחות, וטוב שיש מרכז להעצמת האזרח, ואני יכול באמת להודות למי שהקים ויזם ועמד מאחורי כל העניין הזה, פרויז נזריאן, שעושה דברים כאלה ומנסה להעצים את זכויות האזרח, בין השאר על ידי חינוך לדמוקרטיה וחינוך להבנת דברים.

אני בטוח שגם בקהל הזה כשאני אגיד שבפרלמנט הישראלי חברי כנסת מרימים ידיים על חוקים שאין להם מושג מה כתוב בהם, כולם יגידו שזה שלילי, ואני אומר לכם, זה חלק מהעניין ואי אפשר אחרת והציבור צריך ללמוד ולהבין איך עובד פרלמנט, ולא יצחקו על פרלמנט שבהם חברי הכנסת מרים יד בדקה התשעים כי הם לא יכלו, לא יכולים, ואוי ואבוי אם הם יקדישו את כל זמנם לקרוא את כל החוקים שעומדים על סדר היום ועליהם הם צריכים להצביע. זה יהיה פרלמנט פי אלף יותר גרוע, הם לא יעשו את עבודתם.

אתמול הצביעו על עשרים וכמה הצעות חוק שבאו מוועדות או באו מוועדת שרים, שצריך להתעמק בהם שעות ארוכות על מנת להכריע בהם. אני מודה שאני הצבעתי עבור הרבה מאוד הצבעות, רק שאלתי את החברים שלי מה הם עושים ולמה הם עושים ובזה זה נגמר וחלק מהם אפילו גם לא הספקתי לשאול, הייתי צריך להחליט. זה לא פרלמנט, זה לא חלק בלתי נפרד מעבודה של פרלמנטים אחרים גם כן, בעולם. זה לא משנה, זה טרומית ואחר כך זה הולך לוועדה, זה נהיה עוד יותר קשה, כי בוועדה יושבים- טוב, חברים, אמרתי לכם.

תראו, אני לא לא ביקשתי לשכנע אתכם, ביקשתי לפתוח לכם רגע אחד כמה נקודות, להסתכל על הכנסת מזוויות אחרות. אני עשרים וכמה שנים בכנסת, אני חושב שאני בעל מקצוע, אני לא רוצה להגיד טוב או רע. אני שם, אני משקיע, אני עובד, אני יודע את המקצוע הזה, אני בקיא במקצוע הזה, אז תלמדו מחדר הניתוחים כמו מאחד שעשה ניתוחים ואתם אף פעם לא הייתם שם, הוא מספר לכם על כל מיני דברים שהוא רואה. אני לא אומר שאני צודק, אני רק אומר, תקבלו איזושהי עדות. אני רוצה להתקדם במהירות.

אני לא באתי הנה להיות סנגור של דברים שהם לא בסדר. יש לנו כנסת שיש בה אחוז של עבריינים גבוה, אני חושב, ממקומות אחרים, שיש בה דברים  שצריכים בהחלט תיקון, אבל הכנסת שלנו היא לא כל כך נוראית באופן אובייקטיבי.

אני מכיר את חברי הכנסת, יש רבים מאוד שעושים שמה שליחות, עובדים קשה, והכי חשוב, דבר אחד אני רוצה שתדעו – לחברי הכנסת מאוד מאוד מאוד אכפת מה הציבור אומר וחושב על מה שהם עושים. ואם גם תהליך הבחירה, גם שינוי מסויים בפונקציות של הכנסת, יהפוך אותה ליותר אפקטיבית, יותר ביקורתית – ויש לי כמה רעיונות בעניין הזה, אני לא אעלה אותם עכשיו – אני מאמין שניתן לעשות את הכנסת יותר ראויה בעיניי הציבור. אני אומר, הדבר הכי חשוב בעיניי זה שינוי שיטת הבחירות בצורה שתהיה יותר accountability (אחריותיות).

היום בגלל שאנחנו בוחרים אנשים שבעצמם אנחנו צריכים לבחור בפתק ואין את הקשר הישיר הזה בין חבר הכנסת לבין הציבור, הוא לא תמיד מרגיש שאם הוא יעשה כך או אחרת הציבור ישפוט אותו וישפיע על תהליך בחירתו מחדש, מטבע הדברים זה מנכר קצת יותר.

אני מקווה שאת השינויים האלה נצליח להכניס, ועוד פעם, זה הרבה מאוד תלוי בציבור, כי הכנסת בסופו של דבר רגישה מאוד לדעת הציבור. הציבור ישמיע את דעתו בדרכים שציבור משמיע את עצמו במדינות דמוקרטיות. יהיו שינויים. תודה.

סיכום של ח”כ מיכאל איתן:

טוב, המסר שלי מתוך יום העיון הזה מהמושב שלנו, חברים יקרים, עזבו את הכנסת, הכנסת זה מה שאתם מייצרים ואם אתם רוצים כנסת יותר טובה, בואו נעבוד על עצמנו כחברה, כהעצמת אזרח, כאזרחים שרוצים לקבל חינוך ומעורבות רבה יותר בתהליכים של ניהול המדינה הזאת והעם שלנו. יש יותר מדי הסתמכות על האנשים שמה כאילו הם יפתרו את הבעיות, כאילו הם יעשו, ואם הם לא בסדר, הכל שם. זה לא שם, זה אצל כל אחד מאיתנו בבית עם הילדים ועם עצמנו ועם מה שאנחנו עושים במקומות העבודה. בואו נהיה יותר רציניים ונפתור את הבעיות איפה שהם טמונות, ואם נעשה את זה ואנחנו נהיה רציניים בכל מה שאנחנו עושים, הפוליטיקה תתיישר עם זה.

הערת הבהרה של ח”כ מיקי איתן:

אני חייב הסבר. אני התכוונתי שפרלמנט זה מכונה-, זה כמו בית חרושת לייצור חוקים. עכשיו, יש עניין של התמחות; אם אתה רוצה שיצאו חוקים טובים אתה צריך שלפחות חלק מהפועלים יעשו בתחום שהם מבינים את החוק הכי טוב, אז אם הם עסוקים כל הזמן בלעשות החוק הכי טוב נגיד בנושא מיסוי, אז מישהו אחר עסוק בחוק הכי טוב בנושא תחבורה ומשקיע בזה המון זמן, ואז כשזה מגיע למליאה, הם נפגשים וכאן בא העניין של הסיעה והוא אומר “זה בסדר?” הוא אומר לו “זה בסדר”, הוא מרים יד. השני אומר לו “זה בסדר?” “זה בסדר”, הוא מרים יד. אם כל אחד מהם היה צריך לבד לקרוא את שני החוקים, שני החוקים לא היו בסדר – לא היה מי שיתעמק בהם.

ההרצאה ניתנה בתאריך: 28.02.08

“אני לא מתכוון לעשות הצגה של כנסת עובדת. אני לא רוצה נאומים בני שעה ולא רוצה שישבו סתם וידברו”, אמר איתן שבשל היותו הוותיק ביותר בין חברי הכנסת שאינם מכהנים כשרים מכהן כיו”ר הזמני של הכנסת מאז השבעת חברי הכנסת החדשים. בדבריו מכוון איתן לחשש שכל הדיונים יתמלאו בהצעות לסדר היום, הליך שאין לו כל חשיבות מעשית ויוקרתו ירדה מאוד בשנים האחרונות.   

לכן הוא מוביל יוזמה של פנייה לשרי הממשלה היוצאת שיבואו לסכם במליאה את פעילות משרדם ולענות לשאלות. בכנסת מניחים שמשום שמדובר בתקופה שלאחר בחירות והמתח הפוליטי שכך, ניתן יהיה לקיים דיונים רציניים. ההערכה היא כי לא סביר שכל שרי הממשלה יבואו, אבל אם חציים יעשו זאת, יהיה בכך די כדי למלא בתוכן את דיוני המליאה עד הקמת ממשלה חדשה. עוד יוזמה היא להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה הצעות חוק ממשלתיות שאינן שנויות במחלוקת. אלא שחוקים כאלה יש בצנרת מעט מאד.   

אנו מגישים בפניכם, את נאומו המלא של יו”ר הכנסת בפועל – ח”כ מיכאל איתן, בטקס השבעת חברי הכנסת ה-18: “כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, כבוד נשיאת בית-המשפט העליון הגברת דורית בייניש, חברי הכנסת לשעבר ובהווה, אורחות ואורחים יקרים, אפתח בתפילה: אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך, ופרוש עליה סוכת שלומך, ושלח אורך ואמיתך לראשיה, ליועציה ולשריה, ותקנם בעצה טובה מלפניך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו, והנחילם אלוהינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה”.

גבירותי ורבותי, בט”ו באב תשמ”ד, אוגוסט 1984, כאן, באולם המליאה, בישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת האחת-עשרה, התחייבתי לראשונה, כאחד מחברי הכנסת הצעירים, לשמור אמונים למדינת ישראל ולקיים באמונה את שליחותי כחבר הכנסת. מעמד מרגש זה חרות היטב בזיכרוני, כאילו אירע אתמול. מאז חזרתי על ההתחייבות הזאת עוד שבע פעמים. מעט, אבל מספיק כדי להפוך אותי לוותיק חברי הכנסת. היום, מתוקף תפקידי, אני מחייב בהצהרת האמונים את עמיתי חברי הכנסת, ובכללם גם צעירים כמוני, שזו להם הפעם הראשונה.

לקראת פתיחת הישיבה שאל אותי אחד מחברי הכנסת הצעירים אם גם היום, בפעם השמינית, אתרגש לקראת טקס ההשבעה כמוהו וכמו בני משפחתו, שנראים כל כך נרגשים. שאלתו הזכירה לי יולדת שהובהלה לחדר הלידה ללידה השמינית שלה, וכשנשאלה אם היא מתרגשת, היא השיבה: “כן, מתרגשת, אבל אתם יודעים מה? בפעם הראשונה התרגשתי הרבה יותר”.

הכנסת מציינת בימים אלה, סמוך לישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת השמונה-עשרה, גם את יום הולדתה ה-60. יש סיבות טובות לחגיגה הדמוקרטית, אבל אסור שטקסים ונאומים חגיגיים יסתירו את כישלוננו, כישלון חברי הכנסת הוותיקים מאז ימי הכנסת הראשונה ועד לכנסת השבע-עשרה. נכשלנו 17 פעמים. נכשלנו בביצוע המשימה הלאומית החשובה ביותר שהכנסת קיבלה עליה – נכשלנו בכינון חוקה למדינת ישראל. אנו זקוקים לאחדות לאומית אמיתית ושעת רצון משותפת לכולנו כדי שנמלא את חובתנו למדינה ונעניק לה חוקה – כלי חיוני שיש בו כדי להעצים את האזרח, את החברה ואת המדינה.

האחדות הלאומית הנדרשת מאתנו אינה מתבטאת בהסכמות בדבר חלוקת תיקים ומנעמי השלטון. האחדות הלאומית בהקשר של החוקה גם אינה מחייבת תמימות דעים או ויתור על עמדות ערכיות. האחדות הלאומית שנדרשת מאתנו היא היכולת לקבל כללי משחק מוסכמים, כללי משחק שכולנו נהיה כפופים להם. כולנו, קרי – הכנסת, הממשלה, מערכת המשפט ותושבי המדינה.

אני נמצא כאן עם כל חברי, חברי הכנסת השמונה-עשרה. אני מתבונן בכם מהדוכן ושואל את עצמי: האם נצליח בתקופת הכהונה הזאת להשלים את מפעל החוקה? האם נצליח לפרוע את חוב הדורות שהכנסת חבה למדינה ולאזרחיה?

מהו חוב הדורות הזה? בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל נקבע כי השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה יפעלו על בסיס חוקה שתקבע אספה מכוננת. קביעה זו בהכרזת העצמאות נשענה על החלטת האומות המאוחדות מיום כ”ט בנובמבר בדבר הקמת מדינה יהודית.

בט”ו בשבט תש”ט, 1949, התכנסו הצירים שנבחרו לאספה המכוננת לישיבת פתיחה חגיגית. יומיים בלבד לאחר מכן הם קיבלו החלטה דרמטית – הם החליטו כי האספה המכוננת תסיים את תפקידה וכי האספה המכוננת תהיה לבית-המחוקקים הקבוע של מדינת ישראל ותיקרא הכנסת הראשונה.

יש הטוענים כי ההחלטה בדבר הקמת הכנסת התקבלה ללא סמכות, שהרי העם שלח צירים לאספה המכוננת לכונן חוקה, והנה, הנבחרים לא מילאו את שליחותם; הם לא כוננו חוקה, וגם לא החזירו לציבור ששלח אותם את המנדט שבשמו נבחרו. במקום זאת, הם הכריזו על עצמם חברי הכנסת בלי שנבחרו בכלל להיות כאלה.

המסע המפותל לכינון חוקה בישראל נמשך מאז ועד היום. כל חבר כנסת, בכל כנסת וכנסת, חייב לראות את עצמו כאילו הוא ציר באספה המכוננת ועליו לשלם את החוב שחבה הכנסת לאספה המכוננת ולאזרחי המדינה ולקיים את ההתחייבות לכונן חוקה.

במסגרת דיוני ועדת החוקה הגענו להסכמות רבות, אולם גם נתגלעו חילוקי דעות בנושאים שונים. בשלושה נושאים התעצמו חילוקי הדעות האלה עד לכדי סלעי מחלוקת.

סלע המחלקת הראשון הוא זהותה הלאומית של המדינה ומעמד המיעוטים בה. תכלית הקמתה והגיון קיומה של מדינת ישראל נובעים מזכותו הטבעית הבלתי-מעורערת של העם היהודי להקים בית לאומי, מדינה יהודית ריבונית, בארץ-ישראל. העם היהודי, שהיה מיעוט בארצות גלותו, מחויב לשמור על זכויות המיעוטים במדינתו, כדברי זאב ז’בוטינסקי בשנת 1923, ואני מצטט: “הריני נכון להישבע בשמנו ובשם כל נכדינו כי לעולם לא נפעל בניגוד לעקרון שוויון הזכויות, ולעולם לא ננסה לדחוק מישהו מארצנו”.

במסעותי בארץ לכינון החוקה ביקרתי בין השאר בחיפה ובסח’נין. פגשתי קבוצות של אזרחים ישראלים-ערבים, ולא אכחד – הפערים גדולים. גדולים מדי. יש הטוענים שלא ניתן לגשר על הפערים ולכונן חוקה משותפת עם ערביי ישראל.

אני שואל: האם נעשה ניסיון רציני בשני הצדדים לקיים דיאלוג על חוקה? דווקא החוקה היא אמצעי להבטיח לאזרחי ישראל הערבים מסגרת שוויונית, שבה יחיו כאזרחים נאמנים, גאים במורשתם, בתרבותם ובשפתם. השלום עם שכנינו הערבים חשוב. השלום בתוכנו, בין כל אזרחינו, חשוב ודחוף הרבה יותר.

סלע המחלוקת השני נובע מהקשר שבין הדת למדינה, בין חוקתו של העם היהודי לחוקתה של מדינת ישראל. בפרקי אבות נאמר: “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה”. חוקת העם היהודי, שניתנה במעמד הר סיני, עברה מדור לדור אלפי שנים, גיבשה את עמנו ושמרה עליו בתנאים ובתלאות שעמים אחרים לא שרדו.

אהרן דוד גורדון, מבשר רעיון העבודה העברית, אבחן: “דתנו אינה, בדומה לדתם של עמי אירופה, ילידת חוץ, כי אם יצירת רוחנו הלאומית. דתנו מובלעת בכל איברי רוחנו הלאומית, ורוחנו הלאומית מובלעת בכל איברי דתנו, עד כי לא רחוק לאמור כי דתנו היא עצם רוחנו הלאומית ולא לחינם התקיימנו בכוחה עד היום”.

החוקה הדתית של העם היהודי שמרה על קיומו הלאומי, אולם לא ניתן לכונן במדינת ישראל חוקה יהודית דתית בלי לפגוע בזכויותיהם של מי שאינם יהודים או בזכויותיהם של יהודים שמבקשים לקיים חיים חופשיים מדת. המתח המוגזם בחברה הישראלית בין דתיים לחילונים יכול להיות מופג בפשרה חוקתית, שבמסגרתה הדתיים ישלימו עם העובדה שחוקתה של מדינת ישראל אינה יכולה להיות זהה לחוקתו של העם היהודי. החילונים מצדם יקבלו את האבחנה של א”ד גורדון בדבר השילוב בין הדת ללאום, ישריינו בחוקה מעמד לערכים לאומיים דתיים כמו השבת, מועדי ישראל וכשרות, ויגלו סובלנות לטיפוח מוסדות ותרבות תורניים.

סלע מחלוקת שלישי הוא שיטת הממשל. בשנה ה-61 של מדינת ישראל הפוליטיקה הישראלית עסוקה בהרכבת קואליציה להקמתה של הממשלה ה-32 בתולדות מדינת ישראל. כהונתה הממוצעת של ממשלה בישראל היא פחות משנתיים. לאחר הקמת הממשלה כל ראש ממשלה נאלץ להשקיע מאמצים אדירים לתחזק אותה מול כנסת שמאיימת להפילה בכל יום שני.

על מערכת היחסים הלקויה בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת אין צורך להכביר מלים. הפוליטיקה הישראלית נמצאת בנקודת שפל. הציבור מאבד אמון בנבחריו, בשריו ובשופטיו. כך אי-אפשר לנהל מדינה. דרוש שינוי חוקתי. עלינו לעצב מחדש את מערכת הבלמים והאיזונים בין רשויות השלטון. הכנסת צריכה להשקיע פחות מאמצים במאבקים להפיל את הממשלה או להגן עליה, ולהתמקד יותר בעבודת חקיקה, בבקרה על הממשלה ובדיונים בשאלות של מדיניות.

יש להעניק לממשלה יותר יציבות ולהעצים את כוח משילותה, אבל בזהירות. במקביל לצעדים האלה עלינו לשריין את זכויות האזרח והאדם מפני שימוש לא ראוי בסמכויות השלטון. בחוקה יש לתחום בקווים ברורים יותר את הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת.

חשוב גם לשנות את שיטת הבחירות, כך שהציבור יוכל לא רק לבחור במפלגה שהוא מעדיף אלא גם להשפיע על הרכבה הפרסונלי. ככל שנעודד יותר אחריותיות של הנבחר כלפי הבוחר, כך נקבל בתמורה יותר אמון של הבוחר בנבחר.

חברי חברי הכנסת, אורחות ואורחים, שלושת סלעי המחלוקת שעליהם דיברתי משקפים בעיות יסוד של החברה והמדינה. אסור לנו לנהוג כבנות יענה, ולחשוב שאם נימנע מלתקוף את הבעיות הן תיעלמנה מעצמן. ההיפך הוא הנכון, הן רק תתעצמנה. החוקה יכולה לסייע לנו לתחום את היקף המחלוקות ולקבוע את כללי הוויכוח וההכרעה בהן בדרך דמוקרטית. החוקה היא אמצעי חיוני ויעיל להעצמת האזרח, החברה והמדינה. אזרח שזכויותיו מוגנות וכתובות עלי ספר הוא אזרח נאמן, שיש לו אינטרס לשמור על החוקה ועל המדינה – שהן אלו שמאפשרות לו למצות את כישוריו ולהגשים את שאיפותיו. החברה, שמורכבת מקבוצות שונות, זקוקה לחוקה, שתעניק לכל קבוצה ייחודית את היכולת לשמר ולפתח ערכים קולקטיביים – תרבותיים, חברתיים ודתיים. העצמת האזרח ובניית חברה ישראלית רב-תרבותית עם חוקה משותפת הן הערובה לבניית מדינה חזקה ובטוחה.

אתגר החוקה כולו נתון בידינו, עמיתי חברי הכנסת השמונה-עשרה, בידינו בלבד. בידינו. זו סוגיה שאינה תלויה בגורמים חיצוניים, היא סוגיה פנימית שלנו. אם רק נרצה ונתאמץ – נצליח. נצליח לפרוע את החוב, נצליח להעצים את היחיד ואת החברה, נפתח פרק חדש בחיי המדינה, נצליח לשפר את היחסים בינינו לבין הציבור ונפיח רוח של תקווה, רוח של שינוי לטובה. נעניק חוקה למדינת ישראל.

פתחתי בתפילה ואסיים בברכה. במקורותינו נאמר כי בשעה שבית-המקדש ניצב בהר המוריה בירושלים, נהגו משמרות הכהונה ששירתו בו להתחלף ביניהן. אנשי המשמר היוצא בירכו את אנשי המשמר הנכנס במלים אלו: “מי ששיכן את שמו בבית הזה ישכן ביניכם אהבה, אחווה, שלום ורעות”.

אחתום את דברי בטקס זה, טקס חילופי המשמר של משכן הדמוקרטיה הישראלית, באותה ברכה עתיקה: מי ייתן והשוכן במרומים ישכין בבית הזה אהבה, אחווה, שלום ורעות.

The speech in English