באתי לאריאל מתוך הזדהות עם המאבק של ראש העיר רון נחמן והתושבים שמטרתו סיפוח אריאל וגושי ההתיישבות למדינת ישראל. כדי להשיג מטרה זו במסגרת הסדר שיקבל גם הכרה בינלאומית נאלץ לעשות ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, באיזורי הארץ האחרים שבהם תוקם מדינה פלסטינית, וכן נאלץ להציע גם רעיונות שונים בדבר חילופי שטחים.

היום, צריך להכיר במציאות שהשתנתה ולומר ביושר ובאומץ לב: מדיניות של הכל או לא כלום תוביל לאבדן של הכל- נאבד גם את יהודה ושומרון, את גושי ההתיישבות, את אריאל ואולי, חס וחלילה, גם מעבר לכך.

צריך לקדם מדיניות התיישבות שתהיה תואמת למדיניות הפשרה הטריטוריאלית: להפסיק לבנות באיזורים עליהם נאלץ לוותר בעתיד ולהמשיך לבנות באריאל ובגושי ההתיישבות. טרנספר של מאות אלפי מתיישבים מהאיזורים הללו אינו ריאלי ואינו צודק”.

השר איתן התייחס למצב ישראל בזירה הבינלאומית: “לצערינו אין אף מדינה אחת בעולם שתומכת במדיניות ההתיישבות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות ההתנגדות למדיניות הישראלית בזירה הבינלאומית גוברת, אנו בתהליך של בידוד בינלאומי והפלסטינים זוכים לאוזן קשבת ולתמיכה בינלאומית הולכת וגוברת. מדינות מכירות חד צדדית במדינה פלסטינית ודיפלומטיים מתריעים כי ארגונים בינ”ל ובראשם האו”ם עלולים לקבל החלטות שיפגעו בישראל. מצבינו בזירה הבינ”ל לא היה גרוע יותר.

לצערי הרב הגורמים המופקדים על התחום הזה מי שהיו אמורים לגבש תוכניות לבלימת תהליך הבידוד ושיפור מעמדה של ישראל כשלו. הם קיבלו סמכויות נרחבות, אמצעים ותקציבים אך השיגו אפס תוצאות. במקום להתמקד בהגנה על האינטרסים הישראלים בזירה הבינלאומית הם עסוקים בשיסוי חלקי העם זה בזה, בפלגנות ובערעור האחדות והבסיס הדמוקרטי של מדינת ישראל.

בעולם שבו קיים המושג אחריות מיניסטריאלית, הם היו מזמן מסיקים את המסקנות ומנסים את יכולתם בתחומים אחרים. אבל, הרבה יותר קל לדבר על קרנפים מבלי להבין את המושג, להכריז על הפצצת הסכר באסואן ולתפוס כותרות תוך קיעקוע מעמדו של ראש הממשלה באו”ם וחתירה נגדו מבית.

רק ישראל חזקה ודמוקרטית, שיש בה הסכמה רחבה על איזורי התיישבות מסוגלת גם להשיג תוצאות חיוביות בזירה הבינלאומית. אבל ישראל לא דמוקרטית, מפולגת ומסוכסכת בתוכה נדונה מראש להיכשל באתגרים שבפניהם אנו ניצבים כאן באריאל ובכל בית בישראל”.

השר מיכאל איתן מביא בפניכם את נוסח המכתב וקורא לכם להצטרף כאן באתר לדיון על מדיניות ההתיישבות עם תום תקופת ההקפאה:

“שלום רב,

במשך שנים רבות זכיתי לתמיכתך בשליחותי הציבורית ובעזרתך הפעילה נבחרתי פעם אחר פעם  לכהונת חבר כנסת ושר מטעם הליכוד. בימים אלה, הליכוד והמדינה ניצבים בפני הכרעות חשובות בכל הקשור למשא ומתן מול הרשות הפלסטינית ולמדיניות הקפאת ההתיישבות ביהודה ובשומרון. כל אחד מאתנו יידרש, בהתאם לרמת האחריות המתחייבת מתפקידו במפלגה, בכנסת ובממשלה, להתייחס לסוגיות אלו ולהכריע בהן כאילו האחריות כולה מוטלת על כתפיו בלבד. ברצוני להציג בפניך תובנות ורעיונות בנושא ואשמח לשמוע את תגובתך.

מדיניות הליכוד באשר לשטחי יש”ע מאז שוחררו ב-1967, נבעה מעקרונות אידיאולוגיים ומדיניים- פרקטיים, לפיהם בין הירדן לים לא תקום ריבונות זרה ופתרון הקבע של התושבים הפלסטינים ביש”ע אמור היה להיות מוסדר באמצעות תוכנית האוטונומיה הפרסונאלית, שהגה ראש הממשלה מנחם בגין. כתוצאה מכך נקבעה גם מדיניות ההתיישבות של הליכוד ומנחם בגין מימש את הבטחתו לחלוצי ההתיישבות היהודית ביש”ע כי “יקומו עוד הרבה אלוני מורה”.

אני זוכר את הויכוח ההיסטורי בעניין מדיניות ההתיישבות הרצויה, בין שר הביטחון דאז עזר ויצמן לבין שר החקלאות אריאל שרון. ויצמן טען כי עלינו לרכז את המאמץ ההתיישבותי ביש”ע במספר גושי התיישבות גדולים ואילו שרון הטיף להקמת נקודות התיישבות רבות ככל שניתן, מתוך כוונה למלא לאחר מכן את השטחים ביניהן בהתיישבות צפופה יותר.

בחרנו  בגישתו של אריאל שרון ובמהלך שנות שלטון הליכוד בהנהגת מנחם בגין הוקמו עשרות  ישובים בכל רחבי יהודה ושומרון. המשכנו להאמין ולהטיף למימוש זכותנו ההיסטורית להתיישבות בכל חבלי הארץ, אך מאות אלפי המתיישבים שלהם ציפינו, כדי לעבות את הנקודות הקטנות והזעירות שהוקמו לא הגיעו. אילוצים קואליציוניים פנימיים, שיקולים בטחונים ולחצים בינלאומיים הכתיבו לכל ממשלות הליכוד יותר ויותר הגבלות על היקף ההתיישבות מעבר לקו הירוק. משהתעצמו הלחצים והתרבו האילוצים, נאלצו ממשלות הליכוד לקבל החלטות נגד הקמת ישובים חדשים והחלטות  קשות יותר של פרוק ישובים ומסירה של שטחים משטחי ארץ ישראל לשליטת הפלסטינים.

ממשלת הליכוד הנוכחית בראשות בנימין נתניהו הושבעה לפני כשישה עשר חודשים. לאורך כל התקופה הזו ראש הממשלה בנימין נתניהו, בצעד אמיץ, קרא ופעל לקדם את תהליך ההדברות בינינו לבין הרשות הפלסטינית, במטרה להגיע להסדר מדיני בר קיימא. ראש הממשלה נתן תוקף למדיניות הזו בצעדים שנועדו לבנות אמון הן בצד הפלסטיני והן בזירה המדינית הבינלאומית. הממשלה בראשות נתניהו הסירה מחסומים תוך נטילת סיכונים והקלה על תנועות אנשים וסחורות ברחבי יהודה ושומרון. בכך  אפשרה הממשלה צמיחה גבוהה של הכלכלה הפלסטינית ועלייה משמעותית ברמת  החיים.

בחודש יוני 2009 נשא ראש הממשלה את נאום בר אילן, בו ביטא מחויבות לקדם הסדר קבע בינינו לבין הפלסטינים, על בסיס העיקרון של  שתי מדינות לשני עמים ובחודש נובמבר הכריז, כמחווה חד פעמית של רצון טוב, על הקפאת בנייה ביהודה ושומרון לתקופה שאמורה להסתיים בעוד מספר שבועות, ב- 26 לספטמבר.

בשבועות האחרונים האיץ ראש הממשלה בפלסטינים לפתוח בשיחות ישירות, במגמה להגיע להסכמי קבע בין ישראל למדינה הפלסטינית המפורזת. ראש הממשלה גם ביקש מגורמים בינלאומיים רלוונטיים להפעיל את השפעתם החיובית, כדי שהפלסטינים לא ידחו את  קריאתו.

קריאת נתניהו לחידוש השיחות הישירות עם הפלסטינים  נכרכת על ידם בסוגיית הקפאת הבנייה הישראלית ביהודה ושומרון ובירושלים. גם אם יימצא פתרון יצירתי שיאפשר לפלסטינים להיכנס לשיחות הישירות, כשמבחינתם ההקפאה ממשיכה ומבחינתנו היא בטלה, לא נימלט מהצורך לעצב מדיניות התיישבות חדשה לתקופה שלאחר ההקפאה.

מדיניות ההתיישבות אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להגשמת יעדיה של המדינה כפי שהם  נקבעים במדינה דמוקרטית מעת לעת על ידי מוסדות השלטון. על כן, יעדיה של מדיניות ההתיישבות  החדשה, צריכים להיות מצומצמים יותר מיעדיה של מדיניות ההתיישבות של ממשלת הליכוד מימי מנחם בגין לפני שלושים שנה.  גבולות ההתיישבות חייבים להיות תואמים למדיניות ממשלת הליכוד הנוכחית המבוססת על פשרה טריטוריאלית כפי שבוטאה בהחלטת מפת הדרכים, בנאום בר אילן ובשורה ארוכה של פגישות שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ידידים ושותפים בקהילייה הבינלאומית.

לאיש בקהילייה הבינלאומית לא נוכל להסביר מדוע אנו מחדשים השקעת משאבים אנושיים וכספיים עצומים, בנקודות ישוב קטנות ומבודדות, באזורים שאנו מבטיחים להעביר למדינה הפלסטינית המפורזת, במסגרת הסדר שאנו מבקשים לקדם.

לא נוכל להסביר גם לעצמנו, מדוע אנו לא מרכזים את כלל המשאבים והמאמצים לטובת גושי ההתיישבות ומחזקים בכך את הסיכוי להחזיק בהם גם במסגרת הסדר קבע.

מי שמאמין שמדיניות הפשרה הטריטוריאלית וההכרה בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים אינם משרתים את האינטרס של מדינת ישראל, עליו להצהיר על התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית וכפועל יוצא מכך לאמץ מדיניות התיישבות בכל שטח פנוי ביהודה ובשומרון. אך האם יש רוב לצעד כזה בליכוד? בקואליציה? בעם? האם יש מדינה אחת בעולם שלא תגנה את הצעד הזה  או תציע הטלת סנקציות כנגדנו בעקבותיו?

יש בינינו חברים טובים שטוענים כי ראש הממשלה נתניהו מנהל את המלחמה בתחבולות. הם מסבירים כי הצהרות ראש הממשלה בדבר הנכונות שלנו לפשרה טריטוריאלית ולהקמתה של מדינה פלסטינית מפורזת הן מסך עשן, שנועד לכסות על המאמצים האמיתיים שהממשלה משקיעה, במטרה לטרפד את הקמתה של מדינה פלסטינית ולחזק את ההתיישבות היהודית בכל מרחבי הארץ.

לפרשנות הזו אין כל בסיס והיא פוגעת באינטרסים הלאומיים שלנו. הדיבורים הללו מערערים את אמינותו של ראש הממשלה, מעוררים חשדות ומאלצים אותו להוכיח את כוונות ישראל במחירים שלא נתבעו בעבר.

מדיניות של כפל לשון לא תחזיק מעמד. רק טיפש יכול להאמין שנצליח לרמות את כל העולם כל הזמן, במיוחד בעולם שטוח, צפוף וגלוי לעין כל לווין או חוקר מידע מתחיל. אם יסתבר לידידינו ושותפינו שהולכנו אותם בכחש נעורר את זעמם, נשלם מחירים כפולים ונעמיד בסכנה את שארית הלגיטימציה שיש לתביעותינו הצודקות.

לעומת זאת יוזמה ישראלית שתגבש מדיניות התיישבותית חדשה ושקופה, שתקדם פשרה טריטוריאלית, תשפר את מעמדנו ואת יכולתנו לגייס תמיכה בנושאים קריטיים אחרים שמצויים בסדר היום של השיחות מול הפלסטינים, כמו למשל סידורי הביטחון שראש הממשלה מקפיד עליהם בצדק רב.

ביוזמה הזו  אני מציע לכלול  בין השאר  5 נקודות :

1.      המשך הבנייה בגושי ההתיישבות, בשכונות היהודיות של ירושלים וברובע היהודי בחברון ושמירה על ביטחונם ורווחתם של כל המתיישבים ביהודה ובשומרון.

2.      פנוי מאחזים בלתי מורשים והעתקת תושביהם לגושי ההתיישבות או לתחומי מדינת ישראל על פי בחירתם.

3.      הקפאת בנייה חדשה באזורים שישראל מציעה להעביר לשליטה פלסטינית, תוך הבהרה שאי בנייה בישוב מסוים לכשעצמה אינה בהכרח הצהרת כוונות על נכונות להעביר את אותו ישוב לשליטה פלסטינית.

4.      הפעלת תכנית ממשלתית להעברת מתיישבים בהסכמה מישובים הנכללים בסעיף 3 לגושי ההתיישבות או לתחומי מדינת ישראל, על פי בחירתם ואיוש הבתים המתפנים בחיילי צה”ל.

5.      במסגרת השיחות מול הפלסטינים תציע ישראל לפלסטינים לקבוע הסדרים מיוחדים ומוסכמים, שבמסגרתם ימשיכו יהודים להתגורר באותם שטחי יו”ש שיוסכם להעבירם במסגרת הסדר הקבע לשליטת המדינה הפלסטינית.

אני מעלה את הנקודות הללו בבחינת הצעה לדיון ולהתייחסויות שלך, של חברי הליכוד ושל הציבור. אני עושה זאת כדי לחזק את מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מוביל באומץ לב קו מדיני ריאלי של פשרה שמתחייב מהצרכים הלאומיים הבסיסיים. עתה, בתום תקופת ההקפאה הזמנית, נידרש כולנו לתת לו גיבוי להמשיך בנתיב שקבע.

מכתב זה יוצג באתר האינטרנט שלי, בכתובת www.miki.org.il , שם אקיים דיון בנושא עם הגולשים, ואני מזמין אותך להצטרף.

כמו תמיד ניתן גם לפנות אלי לכתובת הדוא”ל- meitan@knesset.gov.il ולטלפון, 02-6408024.

אני מודה לך על תשומת הלב,

מיכאל איתן”

ח”כ מיכאל איתן העביר ביקורת על הדרך שבה בחרו המנהל והממשלה להגשים רעיון חיובי זה. “אין להמנע מהרושם כי מה שנעשה עד עכשיו בעניין זה היה מנוגד למנהל תקין, והתוצאה העגומה היא שיזמים ציוניים נלהבים קבלו קרקעות בחכירה ללא מכרז, השקיעו מיליונים בחוות שהקימו על סמך המצג של המנהל כי “הכל יהיה בסדר” ועתה איש אינו יודע כיצד לממש ההתחיבויות שקבלו בעל פה ובכתב…

“המנהל אינו בנוי לשמור על קרקעות המדינה כהלכה” ציין ח”כ מיכאל איתן. כניסת יזמים פרטיים לחוות וההשקעות הכספיות שהם עושים שם לא רק ישמרו על קרקעות המדינה אלא יעלו את ערכן באלפי אחוזים והמנהל יוכל לשווק את הקרקעות הללו במחירים שיכניסו לאוצר המדינה סכומים גבוהים וישחררו עוד ועוד קרקעות למסחר בסטור הפרטי. הכל תלוי כמובן בשמירה על האינטרס הציבורי בשלושה תחומים:

א. הקצאת הקרקע צריכה להעשות במכרז.

ב. יש לשמור על היחס הנאות בין עשרות דונמים של קרקעות שיקבלו בחכירה לדורות השומרים, קרי בעלי החוות לבין מאות הדונמים שיקבלו כמשמורת בלבד ויחזירו למנהל בכל עת שהקרקע תדרש לשיווק.

 ג. הקמאת הקרקעות צריכה להעשות בכפוף לשמירת האינטרס הציבורי בכל הקשור לתכנון שטחים ציבוריים כמו פארקים שמורות טבע, ותכנון ושמירה קפדנית של איכות הסביבה ושמירת רזרבות של קרקע לצרכים אילו וצרכים ציבוריים אחרים.

באשר לקבוצה הראשונה של חוואים שקבלו קרקעות על סמך הבטחות המנהל, אמר חבר הכנסת מיכאל איתן כי על אף פגמים שנפלו בדרך ההקצאה יש להתחשב במצג שהציגו המנהל והממשלה בפני החוואים ושעל בסיסו הם השקיעו בפיתוח החוות השקעות כבדות ויש ללכת לקראתם ולכרות עמם חוזים מחייבים על בסיס האיזונים שהוזכרו לעיל בין הצוורך לעודד יזמות פרטית לבין הצורך לשמור על האינטרסים הציבוריים.

ח”כ איתן פתח ותיאר באוזני הסטודנטים את השינוי שחל בעמדותיו המדיניות. השינוי הזה התרחש בעיקר בתקופת ממשלת נתניהו. בתקופה זאת הוא נוכח לדעת שבמקרים רבים הצהרות הליכוד לא תאמו את מעשי חברי הסיעה בפועל, ולמעשה התנועה כבר שינתה את עמדותיה למרות שהיא בעצמה לא הכירה בכך.

כחלק מתיאור פעילותו הפרלמנטרית, סיפר ח”כ איתן כי בעבר לא היסס לצאת כנגד יו”ר המפלגה שלו ולהביע את דעתו גם כשזו לא היתה מקובלת על חברי סיעתו, ואף עוררה עליו את ביקורתם.

מקומה של הממשלה במשק

במישור הכלכלי, אמר מיכאל איתן כי הוא אינו מאמין בדיכוי יזמות ככלי ליצירת שוויון. מניסיונו הרחב מול השירות הציבורי, הוא נוכח לדעת שפרוייקטים שהמדינה מפעילה יוצאים במקרים רבים מאוד על הצד הרע, ולכן עליה לבצע את המינימום ההכרחי. אך כל זאת אינו סותר את אמונתו בערבות ההדדית שבעטיה בחר לעבור ולהתגורר בשדרות והיה שותף בפרוייקטים כגון להב”ה.

גולת הכותרת של העשיה הציבורית

את גולת הכותרת שבפעילותו, רואה ח”כ מיכאל איתן, דווקא בפרוייקט שאינו חלק מפעילותו הפרלמנטרית. הקמת היישוב כוכב יאיר, שם מעורבותו היתה אישית וסוחפת. משרד השיכון אף אימץ את התוכנית שלו “שבעת הכוכבים”, להקמת יישובים דומים. כמו כן הדגיש איתן את פעילותו בנושא אינטרנט וטכנולוגיית המידע, והביא כדוגמא אחת מני רבות את יוזמתו למעבר להצבעה אלקטרונית. כן ציין איתן את פעילותו בנושא החוקה לישראל שאותו יזם עוד בהיותו יו”ר וועדת חוקה, חוק ומשפט, בכנסת הקודמת. בעקבות מאמציו לכונן חוקה לישראל הוא הצליח להביא להצהרה של אולמרט בפתיחת מושב החורף האחרון בכנסת, לפיה יש לקדם את החוקה ולפעול ביתר שאת בנושא עם שנת השישים למדינת ישראל. אולם ציין גם כי אולמרט עדיין לא עשה דבר בנושא בעקבות הצהרתו.

על פעילותה של הכנסת

לאחר מכן תיאר ח”כ מיכאל איתן בפני הסטודנטים את פעילותה של הכנסת. הוא ציין כי במהלך שבעת הכנסות אליהן נבחר, היה נוכח בשיעור שלמעלה מתשעים אחוזים (מלבד התקופה בה כיהן כשר המדע)! בתקופת כהונתו הוא עסק בפעילות חקיקה ענפה.

מיכאל איתן חילק את הח”כים לשלושה סוגים: ישנם חברי כנסת הרואים עצמם כבעלי מקצוע, הם מצויים בנבכי התקנון ותהליכי חקיקה. סוג אחר של חברי כנסת, הם אלו העוסקים בייזום פרוייקטים ובעזרה לקבוצות שונות באוכלוסייה, וכן ח”כים העוסקים בעיקר ביחסי חוץ ובמסגרת כהונתם טסים פעמים רבות לחו”ל. שילוב של שלושת הסוגים האלו היא שמאפשרת עבודת פרלמנט תקינה.

מיכאל איתן סבור שהכנסת בישראל קטנה מדי. העובדה שחלק מחברי הכנסת נושאים בתפקיד נוסף כגון; שרים, סגני שרים ויושבי ראש של הוועדות השונות – מטילה את נטל החקיקה כולו על כתשעים חברי כנסת. מדובר בנטל של חקיקה שאינו שונה מהנטל הקיים על פרלמנטים במדינות גדולות שבו חברים חמש מאות צירים.

“בשנותיה הראשונות”, ציין ח”כ איתן, “ראו בכנסת גוף קטן וחסר חשיבות מרובה במערכת השלטונית, ולכן לא ראו צורך להגדיל אותה ואת סמכויותיה. שלא יציקו יותר מדי לממשלה”. החקיקה ברובה לא נעשתה על ידי חברי בכנסת, ולמעשה כך גם היום. החוקים שאינם יוזמה של הקואליציה מנוסחים בדרך כלל בעזרת הייעוץ המשפטי של הכנסת או שאינם מנוסחים כלל בכנסת, אלא על ידי לוביסטים וחברות יעוץ חיצוניות. למעשה חברי הכנסת הם רק אלו שמאשרים את החוקים ולא אלו שיוצרים אותם. היום חלקה של החקיקה הפרטית גדל בצורה משמעותית ועדות לכך ניתן לראות בגידול שחל במחלקה המשפטית של הכנסת.

ח”כ איתן הזכיר כי ישנה ביקורת על הכנסת, וחלקה אף מובן ומוצדק, על שיעור הנוכחות הנמוך של חברי הכנסת בישיבות המליאה ובוועדות הכנסת. הוא הביא כדוגמא דיון שהתקיים אתמול (ב’) בוועדה בנושא מסחר אלקטרוני שבו מבין ארבעים הנוכחים, הוא עצמו היה חבר הכנסת היחיד, וכל השאר היו נציגי משרדי הממשלה ומומחים אחרים. מיקי טען שהוא מסכים עם האמירה כי “רוב הח”כים, ברוב ההצבעות, אינם מכירים לעומק את הנושא עליו הם מצביעים”. אולם אין הוא רואה אמירה זאת כפסולה. הוא השווה את העניין לעורך עיתון שמאשר הוצאת עיתון ללא קריאת כל מלה שנכתבה בו. במסגרת תפקידו הוא נאלץ לסמוך ידיו על הכותבים ועורכי המשנה שיעשו את עבודתם כנדרש – ללא אמון זה העיתון לא יצא לאור. כך גם לחברי הכנסת אין אפשרות לקרוא את כל הצעות החוק הקיימות ולהתעמק בהם. לכן לפעמים חבר כנסת צריך להצביע על חוק שהוא לא מכיר לעומקו. “פרלמנטים בעולם אינם מלאים, וגם אינם אמורים להיות מלאים, ישנם נושאים המעניינים חברי כנסת או ציבור מסוים, אבל אין זה אומר שנושא זה צריך לעניין את כל חברי הכנסת שאולי עוסקים באותו הזמן בנושא אחר” אמר איתן.

אמון הציבור בשלושת הרשויות

יש הבדל בין הכנסת לבין מערכות נוספות במדינה, כמו צה”ל ומערכת המשפט, שבהם על הציבור להביע את אמונו ולהעניק לגיטימציה הדרושה לפעולתן. הכנסת, לעומת זאת, היא מערכת קונטרוברסלית. כל ח”כ זכה בפועל לאמונו של חלק קטן בציבור – ניתן לראות זאת (על צד השלילה) כאילו שהוא אינו זוכה לאמונו של כל שאר הציבור שלא בחר בו. למשל מפלגת “קדימה” זכתה לאמונם של פחות מרבע המצביעים. זאת אומרת שיותר משלשת רבעי המצביעים לא ראו בה כמפלגת השלטון. מסיבה זאת, ומהסיבה שהכנסת היא זירה של מאבקים בין עמדות ורעיונות שונים, נוצרת ביקורת רבה על הכנסת ועל תפקודה. ביקורת זאת יוצרת לכנסת תדמית שלילית שאינה תמיד מוצדקת.

ח”כ מיכאל איתן הדגיש כי אסור להקל ראש בשחיתות ובעבירות על החוק מצד נבחרי הציבור. צריך לשים לב לעובדה שחשיפת השחיתות בתקשורת הניבה שם רע לכנסת כולה, למרות שיש לא מעט חברי כנסת טובים וישרים.

הפרדוקס הגדול הוא שעל אף השם הרע שיצא בציבור לפוליטיקה, אם אריאל שרון היה מתמודד בבחירות נוספות לראשות הממשלה – הוא היה נבחר ברוב גדול למרות ההאשמות החמורות כנגדו. האשמות שהפכו אותו לאחד מראשי הממשלה המושחתים בישראל, טענה שהעלה איתן גם כאשר היה שרון בשיא כוחו.

ח”כ מיכאל איתן סיים את ההרצאה בנושא אקטואלי. הוא ציין כי בפרשת טלנסקי-אולמרט עולה שוב נטייתם של עיתונאים רבים להקל ראש בעבירות מימון מפלגות לעומת עבירות שוחד אישי. אולם עבירות אלו, יוצרות מצב חמור יותר שבו מנהיגים אינם נבחרי ציבור, אלא זוכים בתפקידים תוך הבטחת טובות הנאה תמורת כסף, שאותו הם מקבלים מתורמים שונים. מדובר בקניית שלטון בכסף, אלמנט שאינו קיים בהכרח בשוחד אישי. זוהי למעשה פגיעה אנושה בתשתית המערכת השלטונית הדמוקרטית, היוצרת חוסר אמון במערכת השלטון. לכן עבירות אלו, הגורמות נזק במישור הלאומי, חמורות בהרבה מעבירות שוחד אישי.

במסגרת התוכנית הזאת, מנהל מקרקעי ישראל בשיתוף עם המועצה האזורית רמת הנגב הזמינו יזמים פרטיים והציעו להם לקבל כמה עשרות דונמים בחכירה לתקופה ארוכה, ובצמוד לשטח הזה גם מאות דונמים נוספים לחכירה עונתית מעת לעת.

המועמדים היו צריכים לעבור ועדת קבלה ולהגיש תוכנית עסקית באשר לשטח שהם אמורים היו לקבל. במסגרת התוכנית הזאת הוקמו 24 חוות (מתוכן 7 טרם אוישו) החולשות על אלפי דונמים, ובהם היזמים הפרטיים עוסקים בחקלאות מסוגים שונים וכן בתיירות. המטרה של שמירה על האדמות הללו הושגה, ובניגוד לשטחים רבים אחרים בנגב – אין עליהן שום גורם פולש או מחזיק שלא כדין בקרקע.

בימים אלה כשחלק מהמתיישבים ביקשו להקים מבני קבע, נאמר להם כי למרות ההתחייבויות שניתנו על ידי הממשלה ותמיכתה בפרוייקט הזה, יש בעיות משפטיות העולות מהעובדה שהקרקע נמסרה ליזמים ללא מכרז.

בסיור שקיים ח”כ איתן בחוות “מעיין הנעורים” (ובצרפתית: La Fontaine de La Jeunesse) המנוהלת על ידי תחיה ודודו קלינגר, התרשם איתן מההשקעות שביצעו בני הזוג בחווה, הנאמדות במיליוני שקלים. כך למשל הקימו בחווה; אורוות סוסים, אגם נוי שאליו מוזרמים מים מהאקוויפר המקומי, נטיעות של מאות עצים, ומרכז תקשורת שמסוגל לבסס הפעלה של חוות שרתים במקום.

כל זאת בעוד בני הזוג עצמם נאלצים להתגורר בקראוון זמני. הדבר נגרם כתוצאה מכך שהמצב המשפטי לא הוסדר כהלכה. הבעיה העיקרית היא שהממשלה, המנהל והרשות המקומית מסרו את הזכויות בקרקע בדרך של ועדות קבלה ובדיקת תוכניות שהגישו יזמים. אבל הדרך הזו אינה עולה בקנה אחד עם חוק חובת המכרזים.

ח”כ מיכאל איתן אמר כי יש לאזן בין הצורך למצוא את האנשים המתאימים למשימה של שמירה על אדמות המדינה לבין החובה לקיים מכרזים ולא לחלק מתנות למי שהשלטון חפץ ביקרם.

על כן מציע ח”כ איתן כי אלה שהתיישבו כבר במקום, לאור העובדה שהשקיעו שם מיליונים, ובהתחשב בכך שהדבר נעשה מטעם הממשלה, בתמיכתה ובתמיכת שריה – יש לראותם כאילו קיבלו את החוזים במכרז. לעומת זאת לגבי הרחבת והוספת עוד חוות בודדים בה הוא תומך, יש לעשותה בכפוף לכך שהיזמים יעמדו באמות מידה שיקבעו מראש, ישקיעו על פי תוכנית מוסכמת מראש, ובמידה והביקוש יעלה על ההיצע – יתחרו במכרז על גובה התשלום שהם ישלמו למקרקעי ישראל.

“בכל מקרה”, מציין ח”כ מיכאל איתן, “בתנאים שמקבלים המתיישבים כיום את הקרקע – צריך להיות ברור שהרוב המכריע של השטח הוא שטח שיחזור לידיו של הציבור בבוא העת, ורק חלקו הקטן – כפי שיוסכם – יישאר בדרך של חכירה לתקופה ארוכה בידי היזמים”. ח”כ איתן ציין גם כי “הקואליציה של אוהבי הארץ מימין ומשמאל תומכת ברעיון הזה כדרך נוספת להתיישבות והיאחזות בשטחים ציבוריים שהמדינה אינה מסוגלת לשמור עליהם לטובת הציבור לכשיזדקקו להן”.

לקריאה נוספת: סיכום פגישה עם ראש הממשלה בעניין חוות הבודדים, בג”צ שהוגש בעניין חוות הבודדים