האתר של השר מיכאל איתן » הנצחה

Who was Harry Bingham and why did he get a stamp?

בנימין שוורץ — Sun, 25 Jan 2009 10:14:47 +0000

Just an interesting piece of evidence of the curious behavior of the Roosevelt administration toward the Jews during WWII.

A few months ago, Secretary of State Colin Powell gave a posthumous award for ‘constructive dissent’ to Hiram (or Harry) Bingham, IV. For over fifty years, the State Department resisted any attempt to honor Bingham. For them he was an insubordinate member of the US diplomatic service, a dangerous maverick who was eventually demoted. Now, after his death, he has been officially recognized as a hero.

Bingham came from an illustrious family. His father (on whom the fictional character Indiana Jones was based) was the archeologist who unearthed the Inca City of Machu Picchu, Peru, in 1911. Harry entered the US diplomatic service and, in 1939, was posted to Marseilles , France , as American Vice-Consul.

The USA was then neutral and, not wishing to annoy Marshal Petain’s puppet Vichy regime, President Roosevelt’s government ordered its representatives in Marseilles not to grant visas to any Jews. Bingham found this policy immoral and, risking his career, did all in his power to undermine it.

In defiance of his bosses in Washington , he granted over 2,500 USA visas to Jews and other refugees, including the artists Marc Chagall and Max Ernst and the family of the writer Thomas Mann. He also sheltered Jews in his Marseilles home, and obtained forged identity papers to help Jews in their dangerous journeys across Europe . He worked with the French underground to smuggle Jews out of France into Franco’s Spain or across the Mediterranean and even contributed t o their expenses out of his own pocket. In 1941, Washington lost patience with him. He was sent to Argentina , where later he continued to annoy his superiors by reporting on the movements of Nazi war criminals.

Eventually, he was forced out of the American diplomatic service completely. Bingham died almost penniless in 1988. Little was known of his extraordinary activities until his son found some letters in his belongings after his death. He has now been honored by many groups and organizations including the United Nations and the State of Israel.

MK Eitan Responds to Complaints against Israel

סקירה אודות יצחק רבין / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Tue, 04 Nov 2008 18:03:00 +0000

יצחק רבין היה לוחם, מצביא ומדינאי שפעל בשדה המלחמה ובשדה השלום. במלחמת העצמאות לחם ופיקד בחזית ירושלים ובחזית הדרום. ב-1949 השתתף בשיחות רודוס לשלום. במלחמת ששת הימים יוני 1967 כיהן כרמטכ”ל. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים הפך האלוף רבין לדיפלומט כשגריר בוושינגטון. בתפקידו זה הכיר מנהיגים אמריקאים כריצ’רד ניכסון והנרי קיסינג’ר. ביוני 1974 מונה רבין כראש ממשלת ישראל לאחר גולדה מאיר, והיה הצבר הראשון שנבחר כראש ממשלה. לקריאה נוספת: חייו ופועלו של יצחק רבין ז”ל.

אזכרה לזאב ז’בוטינסקי / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Thu, 31 Jul 2008 10:33:13 +0000

מאמר אורח

היום (ה’) תתקיים אזכרה שנתית לזאב ז’בוטינסקי בהר-הרצל במלאת 68 שנים לפטירתו. ולדימיר זאב ז’בוטינסקי היה מדינאי, מנהיג ציוני, עיתונאי, סופר, משורר, מתרגם, הוגה דעות, נואם, מנהיג נוער ומייסד תנועת בית”ר, מייסד הגדודים העבריים, מייסד הזרם הרויזיוניסטי בציונות הצה”ר (ציונים רוויזיוניסטים), מייסד הצ”ח (הסתדרות ציונית חדשה), ומחדש רעיון המדינה היהודית של הרצל. להלן הסקירה המלאה אודות זאב ז’בוטינסקי. ניתן להוסיף תגובות ומידע נוסף על ז’בוטינסקי.

אליהו אילוז ז”ל חבר סניף הליכוד בירושלים / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Sun, 29 Jun 2008 20:34:19 +0000

מאמר אורח

חברנו אליהו אילוז ז”ל חבר סניף הליכוד בירושלים נפטר לפני כשנה. רבים מחברי סניף הליכוד הירושלמי הוותיקים הכירו את אלי אילוז ומוקירים את זכרו. היה דמות חברתית ופוליטית מוכרת, בעיקר בקרב בוחרי הליכוד בשכונת מוסררה בה התגורר. רבים הכירו את בנו ד”ר חיים אילוז אשר כיהן בתפקידים ציבוריים רבים. לפני כחודש, ביום ה-25.5.08 נערכה אזכרה לאליהו אילוז ע”י משפחתו המסורה והעניפה. יהי זכרו ברוך.

אליהו אילוז נולד ב-1922 בעיר פז במרוקו ועלה לישראל ב-1948 ללא משפחתו, כדי להגשים את החלום הציוני ולגור בארץ-ישראל. עם הגיעו לישראל התגייס לצה”ל ושרת בחיל הספר. הוא חתם קבע והמשיך בשרות הצבאי בתפקיד רס”ר במחנה סטף שליד ירושלים. בירושלים פגש את רעייתו לעתיד ג’ורג’ט אף היא עולה ממרוקו, וביחד הקימו משפחה ירושלמית לתפארת בשכונת מוסררה בירושלים, עם הבן ד”ר חיים אילוז, והבנות גילה רל”שית לשכת השר לבטחון פנים ואתי העובדת במערכת “ידיעות אחרונות”, הנכדים והנינים.

עם שחרורו מצבא קבע ב-1958 החל אליהו ז”ל לעבוד בתערוכת העשור למדינה – “כיבוש השממה”. כן עבד כתפסן בעבודות בניין בתחושה עמוקה של שליחות בבנייה במדינת ישראל. ב-1960 עבד בתחנת הרכבת בירושלים במגוון תפקידים עד שהגיע לתפקיד סגן מנהל תחנת הרכבת. קולו המודיע לנוסעים לעלות לרכבת לפני יציאתה לדרך, מהדהד בזכרון רבים המכירים אותו. ב-1978 פרש לפנסיה מוקדמת.

את פעילותו הפוליטית החל בציונים הכלליים ולאחר מכן בגח”ל, מח”ל והליכוד. היה חבר במוסדות וארגונים הסתדרותיים ומפלגתיים, וכן שרת כיועץ לשרים גדעון פת ומודעי במשרדי התיירות והאנרגיה. היה דמות חברתית ופוליטית מוכרת ומשפיעה ביותר בירושלים ובייחוד בשכונתו מוסררה. עצה, בדיחה, ניתוח מצבים פוליטיים, תחזיות פוליטיות ומדיניות, בכל אלה היה כדאי להקשיב לדעתו של אלי.

אליהו אילוז ז”ל זכה לתעודות הוקרה רבות על פועלו למען אוכלוסיית הנזקקים בירושלים ומחוצה לה. הוא זכה לתעודת יקיר ההסתדרות ויקיר ועד העדה המערבית, ולתעודת הוקרה מטעם משרד השיכון על פועלו בפרוייקט שיקום השכונות בעיר.

אליהו אילוז ז”ל היה מוכר כאדם מעורה בחברה, בפוליטיקה ובאקטואליה, בעל חוש הומור מפותח, מספר בדיחות וסיפורים מעניינים לחברים שהקיפו אותו בישיבתו בבתי קפה במדרחוב בירושלים. התכונות שבלטו באישיותו הם הנתינה, הנאה מהנאתו של האחר, פתיחות, חברות אמיתית ועזרה, אהבת האדם וחברת אנשים, איכפתיות ותחושה של משפחתיות גדולה. רבים הכירו אותו כאיש המקפיד בלבושו המטופח תמיד בחליפה טובה, מכבד כל מעמד וכל אדם וילד, רגיש בעיקר לחלש, החולה, העני. אלי הקפיד לברך כל אדם שפגש בברכות טובות, הקפיד בכבודם של אנשים, הקפיד לשלוח כרטיסי שנה טובה מדי שנה בשנה לחברים ומכרים, לטלפן, להתעניין בשלומם, לקיים קשרים חבריים ולקחת חלק באירועים רבים אליהם היה מוזמן מהכרותו עם קשת רחבה של בעלי תפקידים ואנשים בתחומי הפעילות הרבים בהם עסק. אלי הקפיד באירוח אורחים ומשפחתו מחו”ל ושם דגש על העמקת הכרותם עם העשיה הציונית וביקורים בכנסת ישראל. אלי אהב לענוד לאורחיו מחו”ל את סיכת הכנסת אותה ענדו בגאווה גם בשובם לבתיהם בחו”ל.

מוקירי זכרו חשים בחסרונו הגדול של אליהו אילוז ז”ל בנוף האנושי, החברתי והפוליטי בעירו ירושלים.

60 שנה להטבעת האנייה אלטלנה / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Sun, 22 Jun 2008 12:56:47 +0000

מאמר אורח

ב-19.6.08 נערך טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה שהוצבה בטיילת הרברט סמואל בתל-אביב, לזכר אוניית הנשק של האצ”ל אלטלנה שטובעה במהלך מלחמת העצמאות ע”י ההגנה בהוראת בן-גוריון, מעשה שגרם כמעט למלחמת אחים.

כן נערכה אזכרה שנתית ל-16 קורבנות אלטלנה, בבית הקברות נחלת-יצחק. בסרט שהוצג במרינה נחזה מפגש מרגש בין ניצול האנייה שהגיע מקובה לבין יוסק’ה נחמיאס לוחם האצ”ל שהעלה אותו לסירת הצלה. למחרת נערך משט מיוחד של ותיקי האצ”ל, מחופי תל אביב לנקודת טיבועה של האנייה אלטלנה. להמשך קריאה.

לקריאה נוספת: 60 שנה להטבעת האנייה אלטלנה

סוזן עמור ז”ל – מיכאל איתן ניחם אבלים במגדל העמק

בנימין שוורץ — Thu, 05 Jun 2008 20:20:52 +0000

מאת הארץ: סוזן עמור, רעייתו של שאול עמור, הלכה אתמול לעולמה ביום שני השבוע - לאחר מחלה קשה. עמור, בת 65, היתה מוכרת בזכות עמידתה האיתנה לצד בעלה בעת שכיהן כחבר כנסת ושר מטעם הליכוד ובעשרים שנות כהונתו כראש העיר מגדל העמק. הזוג עמור היה מזוהה עם התפתחות מגדל העמק, וביתם שימש מוקד עלייה לרגל לפוליטיקאים ואישי ציבור. ראש העיר מגדל העמק אלי ברדה אמר כי “העיר איבדה אשה יקרה שתיזכר כרעיה שתמיד עמדה לצדו של בעלה ונאבקה את מאבקיו”.

הנצחה: חבר הכנסת לשעבר שמואל כץ ז”ל / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Fri, 30 May 2008 09:26:00 +0000

בתחילת החודש הנוכחי, נפטר ח”כ לשעבר שמואל כץ ז”ל. מובאים כאן עיקרי פועלו הרב כלוחם, כעיתונאי וכחבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות. ציבור הגולשים מוזמן להוסיף כאן מידע אודות האיש ופועלו, ובהמשך אנו נצרף את המידע הרלוונטי לגוף הידיעה.

שמואל כץ ז”ל לוחם אצ”ל ואיש תנועת החרות, כיהן כחבר הכנסת הראשונה. היה הסטוריון, חוקר, עיתונאי וביוגרף, מבכירי תלמידי ז’בוטינסקי. הוא הצטרף לבית”ר ב-1930 ביוהנסבורג בדרום אפריקה ושימש כיו”ר הצ”ח (ההסתדרות הציונית החדשה) שם. עלה לארץ-ישראל והצטרף לאצ”ל ב-1936. ב-1939 נקרא ע”י ז’בוטינסקי להגיע ללונדון ולעסוק בכתיבה והסברה במספר עיתונים. ב-1946 חזר לארץ-ישראל והצטרף למפקדת האצ”ל ועסק בהסברה וקשר עם גורמי חוץ, וכתב רבים מכרוזי הארגון באנגלית.

שמואל כץ אף סייע בהבאת האניה אלטלנה ב-1948 לישראל. הוא הצטרף לתנועת החרות ושימש חבר הכנסת הראשונה והיה חבר בוועדת הכנסת ובוועדת החוקה, חוק ומשפט. ב-1951 עזב את עיסוקיו הפוליטיים, כתב ספרים וניהל את הוצאת הספרים “קרני”. ב-1967 הצטרף לתנועה לארץ ישראל השלימה וכתב את בטאון התנועה. ב-1977 התמנה ע”י בגין כיועץ ראש הממשלה להסברה, אך עזב בשל חילוקי דעות עם בגין. ב-1978 פרש מתנועת החרות. במאי 2001 קיבל אות הוקרה למפעל חיים מטעם מסדר ז’בוטינסקי.

ספרו המפורסם “אדמת מריבה” עוסק בסכסוך הערבי-ישראלי, בו הוא מפרט את שורשי המציאות האמיתית, מול הכזבים שהפיצו גורמי תעמולה ערביים. מטרת הספר לחשוף את הקשר והזיקה הלאומית העברית לארץ-ישראל. “אדמת מריבה” הוא ספר הנלמד כיום בבתי ספר ברחבי העולם. הספר זכה לשבחים רבים על היותו חותר אל שורשי הבעיות והסבר מרגש על הקשר בין עם ישראל לארץ-ישראל.

שמואל כץ ז”ל נולד בדרום אפריקה ב-9.12.1914, נפטר בישראל ב-9.5.2008. נטמן ב-11.5.08 בחלקת האצ”ל בבית העלמין ירקון.

חייו ופועלו של איש האצ”ל – יעקב אלעזר ז”ל / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Thu, 22 May 2008 09:17:51 +0000

מאמר אורח

יעקב אלעזר היה בית”רי, איש אצ”ל, תנועת החרות והליכוד. היום (ה’) אנו מציינים שנה לפטירתו הפתאומית. משפחתו של יעקב אלעזר העבירה לזכרו את ארכיונו הכולל מחקרים, מסמכים מקוריים, תמונות ויתר החפצים בארכיון, למשמרת במכון ז’בוטינסקי בתל-אביב.

כיום ממויינים ומקוטלגים המחקרים והמסמכים של יעקב אלעזר לטובת ציבור הקוראים והחוקרים בנושאים: זאב ז’בוטינסקי, תקופת המנדט הבריטי, פעילות המחתרות, 12 עולי הגרדום, מדינת ישראל, מנחם בגין, ועוד. היום (22.5.08) תתקיים אזכרה במכון ז’בוטינסקי בת”א בשעה 11.00 ובה ישאו דברים לזכרו של יעקב אלעזר: בנו מר יקותיאל אלעזר, גב’ אמירה שטרן מנהלת הארכיון, מר אפרים אבן יו”ר ברית חיילי האצ”ל, מר בנימין מגנצה ואנוכי.

לקריאה נוספת: על איש האצ”ל יעקב אלעזר ז”ל

יום הזיכרון: יפה נקר מספרת על עולה הגרדום מאיר נקר ז”ל

בנימין שוורץ — Wed, 07 May 2008 05:43:26 +0000

מאמר אורח מאת יפה נקר

במלאת 60 שנה לתקומת מדינת ישראל, ראוי לזכור ולהזכיר את חלקם של עולי הגרדום מתקופת המנדט הבריטי, אשר מסרו את נפשותיהם למען המטרה הנעלה של תקומת מדינת ישראל.

ב-29 ביולי 2007 מלאו 60 שנה לעלייתו לגרדום של מאיר נקר הי”ד. מאיר נקר נולד בירושלים בט”ו באב תרפ”ו 26.7.1926, עלה לגרדום הבריטי בגבורה וקידוש ה’, בכלא עכו ביב’ אב התש”ז 29.7.1947. יחד אתו עלו לגרדום יעקב וייס (שמעון) ואבשלום חביב (סמל אליהו). נכתב ע”י יפה נקר, בת אחיהם של מאיר נקר ויוסף נקר הי”ד.

עולה הגרדום מאיר נקר הי”ד בנם של מסעודה וכדורי נקר שעלו ב-1924 לירושלים הקדושה משאת תפילותיהם, וגרו ברחוב הכוהנים בשכונת בית-ישראל בירושלים. ילדותו ונעוריו של מאיר עברו עליו בבית דתי-חרדי ולימודים בתלמוד תורה. בן 16 התגייס לצבא הבריטי ושרת במלחמת העולם השניה בקפריסין, איטליה ומצרים. בתום המלחמה חזר לפעילות בארגון האצ”ל. סגן מאיר נקר (כינויו: סגן יחיעם) השתתף בפריצת כלא עכו, המבצר השמור ביותר בא”י במנדט הבריטי, ב-4 במאי 1947, בפעולה מחתרתית מהקשות והנועזות ביותר שבוצעו נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל. מטרת הפריצה לכלא עכו היתה לשחרר את לוחמי האצ”ל והלח”י שנכלאו ע”י השלטון הבריטי. על פעולת הפריצה לכלא עכו פיקדו מנחם מליצקי, איתן לבני ומנחם שיף ז”ל. כ-20 לוחמי אצ”ל יצאו לביצוע הפעולה, בראש הכוח הפורץ פיקד דב כהן שנהרג במהלך הפעולה. מטעני החבלה שהופעלו ופרצו את חומת הכלא המבוצר איפשרו את יציאתם לחופשי של 27 אסירים יהודים וכ-182 אסירים ערבים (רוב הערבים נתפסו והוחזרו לכלא). בפעולה נהרגו תשעה לוחמים ביניהם אסירים בורחים, ונתפסו חמישה לוחמי אצ”ל, נכלאו ונשפטו בבית דין צבאי בריטי על חלקם בפעולה. שלושה לוחמים – מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב סרבו להכיר בסמכות בית המשפט הצבאי הבריטי ונדונו ב-16.6.1947 למוות בגרדום. מאיר נקר אמר למשפחתו וידידיו: “העיקר להשיג את המטרה” – מדינה יהודית בארץ-ישראל. הם הועלו לגרדום ביום ג’ ב-29.7.1947, חרף בקשות אישים וגורמים מא”י ורחבי העולם ותחינות המשפחות לחון אותם, וחרף העובדה שלא הרגו נפש בפעולה. ב-1947 ביקרה משלחת או”ם בא”י לבדיקת חומרת המצב נוכח תליות של ארבעה לוחמים יהודים באפריל 1947, שני הלוחמים שפוצצו עצמם בכלא בירושלים במאי 1947, ושלושת הלוחמים שנשפטו ועמדו בפני הוצאתם להורג בתלייה בכלא עכו ביולי 1947. לשוא פנו משפחות הנידונים למוות למשלחת האו”ם, בבקשה לפעול להשגת חנינה לנידונים שעמדו לעמוד לגרדום נקר, וייס וחביב. ב-29.7.1947 הועלו שלושת הלוחמים מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב לגרדום הבריטי ונקברו בצפת סמוך לקבר האר”י הקדוש. תליית שני הסרג’נטים הבריטים ע”י האצ”ל למחרת, שמה קץ לתליות של לוחמי המחתרות העבריות בגרדום הבריטי.

עולי הגרדום ב-29.7.1947 מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב הצטרפו לתשעה לוחמי אצ”ל ולח”י אשר הועלו לגרדום הבריטי בשל חלקם בפעולות המחתרות נגד המנדט הבריטי בארץ-ישראל בשנים 1917-1947. שנים-עשר הרוגי המלכות גיבורי העם היהודי, צעדו אלי גרדום בשירת התקווה וחיוך אל הדורות הבאים. מותם בגבורה וזכרם נצח.

ב-29.11.1947 בדיוק ארבעה חודשים לאחר עלייתם לגרדום של מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב, התקבלה באו”ם החלטה מס. 181 – תכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. תלייתם בגרדום של הנידונים, גרמה זעזוע בעולם והביאה לתמיכה של המדינות החברות באו”ם לסיום המנדט הבריטי והחלטה על חלוקה א”י והקמת מדינה יהודית. בטקס הזכרון ערב יום העצמאות ה-59 למדינת ישראל הדליקה משואה לזכר עולי הגרדום, גב’ רחל סעד-נקר, דודתי, אחותם של עולה הגרדום מאיר נקר ויוסף נקר חלל צה”ל.

אחיו של מאיר נקר, סג”מ יוסף אליהו נקר הי”ד נולד בתרצ”א 1931 ונהרג כמפקד האזורי במבואות ביתר ב-17.4.1953 ממארב ירדני. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים בשל סירוב להכיר בו כחלל צה”ל. בן 22 בנופלו. ראש הממשלה לוי אשכול אישר את הבאתו לקבר צבאי בהר-הרצל, אך המשפחה סרבה להעבירו מטעמים דתיים. עזרא נקר אבי ז”ל הבכור בן אחיו, נפצע ואיבד את רגלו בקרב ברוממה בירושלים במלחמת השחרור. שלושתם פעלו למען הגשמת מדינת ישראל ובטחונה. זאת לדעת בישראל יש משפחות שחוו שואה בדרך להגשמת המדינה, במלחמות ישראל ובמאבק על בטחונה של המדינה.

מהבית החרדי והעמל של סבא וסבתא יצאו מאיר נקר לפעולת פריצת כלא עכו ויוסף נקר לשרותו בצה”ל, ולא שבו. סבי וסבתי הוריהם של מאיר ויוסף נקר, עלו לירושלים ב-1924 מבגדד, במסע יבשתי שארך שלושה שבועות בשיירת גמלים הישר לירושלים עיר הקודש. טרם הגעתם דאגו לרכוש אדמות מפעיל ארץ-ישראלי, אך כאשר הגיעו לירושלים לא מצאו את הפעיל ואת האדמות. כך נאלץ סבי לעמול קשה בפרנסת המשפחה והיה טרוד בעמלו מבוקר עד ערב, וכן בלימוד ותפילות ותקווה שילדיו יילכו בדרכי התורה

-2-

בעקבותיו. בילדותי ראיתי את סבי ספון על ארוחותיו בשובו מעמלו, תוך כדי תפילות ולימוד בספר הסמוך לצלחתו, מסמן לסבתי שתוריד לנו מהארון למעלה ממתקים. איש ללא שיחות חולין, רק חיוך יפה וחם בראותו אותנו נהנים מהממתקים. המבוגרים במשפחה נמנעו מלשוחח עמנו הנכדים, על שני הדודים שלא שבו, כדי לא להעכיר את נשמותינו הצעירות בסיפור אסונות. סבי וסבתי נחשבו בקרב ידידיהם בבית הכנסת, צדיקים מעונים, ולאות כבוד נהגו מתפללי בית הכנסת, מדי שנה בחג הסוכות לאחר נפילת הבנים, לערוך את כל תפילות חג הסוכות והסעודות בסוכה בבית סבי וסבתי.

את סיפור ילדותנו לאשורו הבנתי כאשר צפיתי בסרט “אפר ואבק” של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, סיפור על אביו של פוליקר שאיבד את אשתו וילדיו בשואה, ואמו שגם היא איבדה את בעלה וילדיה בשואה, התחתנו בדרכם לארץ-ישראל והקימו משפחה חדשה. באחת הסצינות נראה אביו של פוליקר, מתפרץ בערב חג משפחתי אל מול שולחן החג עמוס המאכלים ומפה לבנה, ומפר את שמחת החג למשפחה. אז לראשונה הבנתי מה חוינו בילדותנו, כאשר אבי אח שכול לשני אחיו ונכה מלחמה קטוע רגל בעצמו היה שרוי במתח אדיר בערבי חג בפרט, מביט במפה הצחורה על שולחן האוכל ובמטעמים. האוירה החגיגית, השפע והשמחה לא תאמו את רגשותיו הקשים, זכרונותיו וכאביו, והוא לא יכול היה לקיים שמחות חג.

יוסף אבני (אבו-ג’ילדה) איש אצ”ל ירושלמי, הכיר את מאיר נקר והגדיר אותו במילים איש יפה-תואר, אדם ולוחם, והוסיף שהוא שמח שמאיר היה איש אצ”ל. הוא הכיר את מאיר זמן קצר לפני הפריצה לכלא עכו, כאשר מאיר היה צריך להשתתף בפעולה אחרת שלא יצאה לפועל ונבחר להשתתף בפעולת הפריצה לכלא עכו. חבריו של מאיר לשכונה הגדירו אותו כצעיר פייטר וביצועיסט. מעטים ידעו לספר על שיחות או חוויות עם מאיר נקר בן ה-21, גם כי נעדר מהארץ בארבע שנות מלחמת העולם השניה בעת שרותו כחייל בצבא הבריטי, וגם כשחזר והצטרף למחתרת שם נאסרה על חברי המחתרת התקבצות ושיחות עם מכרים וחברי מחתרת במפגשים ברחוב, כדי לא להיתפס ע”י הבריטים. ידוע שצעירות אחדות חלמו להתקשר בברית נישואין עם מאיר נקר ויוסף נקר הצעירים היפים והאמיצים, שנקטפו בדמי ימיהם.

“שירת מאיר ויוסף ”

שניים לי דודים

בקבר הם שוכבים

קודר וקר, עזוב ומנוכר.

שניים לי דודים

אותם האל הועיד

לוותר על עולמם

לשכב עם אבותם.

שניים לי דודים

האל אותם הועיד

לשרת את עמם, ארצם, מכורתם.

בקבר הם שוכנים

לא גיל להם ולא זמן

זמנם תם מיותם.

פרחו ונבלו בעיתם

יפים ומרנינים

נפלאים ומבטיחים.

נפלו על קידוש השם ומולדתם.

שוהים במחיצת בוראם

מאיר ויוסף נקר.

השיר נכתב אודות מאיר נקר עולה הגרדום ויוסף נקר חלל צה”ל. כתבה יפה נקר, מאי 2003

ערב זכרון התקיים במיסדר ז’בוטינסקי ב-18.11.07.

סקירה אודות זאב ז’בוטינסקי / מאת יפה נקר

בנימין שוורץ — Mon, 17 Jul 2006 14:46:48 +0000

מאמר אורח

ולדימיר זאב ז’בוטינסקי, מדינאי, מנהיג ציוני, עיתונאי, סופר, משורר, מתרגם, הוגה דעות, נואם, מנהיג נוער ומייסד תנועת בית”ר, מייסד הגדודים העבריים, מייסד הזרם הרויזיוניסטי בציונות הצה”ר (ציונים רויזיוניסטים), מייסד הצ”ח (הסתדרות ציונית חדשה), מחדש רעיון המדינה היהודית של הרצל.

ז’בוטינסקי נודע בעיקר בתורתו המדינית ומאבקו הפוליטי העיקש להגשמתה. ז’בוטינסקי ניסח את תורת מדינת הסעד המודרנית מבוססת על המורשת היהודית בדגש על חשיבות הפרט, האדם, יחסי הדר בין אדם לרעהו, שיוויון בין המינים, בין עדות, בין עמים, ועוד. זאב ז’בוטינסקי נולד ב-18 לאוקטובר 1880 בעיר אודסה בחוף הים השחור. נפטר ב-4 באוגוסט 1940 ונקבר בניו-יורק.

לקריאה נוספת: להלן הסקירה המלאה אודות זאב ז’בוטינסקי