הקשר בין אדם למדינתו נקבע בראש ובראשונה ע”י אזרחותו. לאזרח במדינה יש חובות וזכויות, כאשר הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר היא בחירת מוסדות השלטון. הדמוקרטיות המודרניות מתמודדות עם בעיה קשה של השתתפות הולכת ופוחתת של אזרחים בתהליכי הבחירות והן עושות מאמצים כדי לאפשר למרב האזרחים להשתתף בהליך זה. וכך, מדינת ישראל מביאה קלפיות לבתי חולים, לאיזורים מרוחקים בהם נמצאים חיילים ולהבדיל אלפי הבדלות היא משגרת קלפיות לבתי סוהר בהם כלואים עבריינים, שחלקם אף הורשע בעבירות נגד עצם בטחונה וקיומה של המדינה, הכל בשם הדמוקרטיה ולמטרות לגיטימציה של השלטון.
השאלה המרכזית העולה מהויכוח הלוהט סביב מה שמכונה “חוק היורדים” עוברת דרך שאלת האזרחות והזיקה. אם המדינה רואה באזרחיה שמרכז חייהם נמצא במקום אחר, כמי שויתרו על אזרחותם, היא אמורה לשלול מהם את הדרכונים ולמנוע מהם את זכות הבחירה. להמשך קריאה
להלן מאמר ביקורת מאת השר מיכאל איתן על הספר “עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרון ברק”, המאמר פורסם היום (ד’) בעיתון ‘הארץ’. “ספרם של הפרופ’ אריאל בנדור והפרופ’ זאב סגל מבוסס על שיחות שקיימו השניים עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הפרופ’ אהרן ברק בשלהי 2008. הספר החשוב הזה כולל דיונים מורכבים בנושאים מקצועיים מסובכים, בצד התייחסות עדכנית לסוגיות משפטיות וחברתיות שהעסיקו את החברה הישראלית בתקופת כהונתו. כבר בפתיחת הספר הוצג הנשיא כמשפטן הישראלי המשפיע ביותר מאז הקמת המדינה, אך גם כמשפטן הישראלי הכי שנוי במחלוקת. האווירה האידילית ששררה בין המדשאות של המרכז הבינתחומי בהרצליה חדרה כנראה אל תוך החדר שבו התקיימו השיחות. מידות גדושות של הסכמה ואהדה לברק מבהירות לקוראים בדרך משכנעת שהאיש ודרכו ראויים להערצה. ברקים ורעמים של ביקורת לא היו שם. גם לא דין ודברים. נדמה כי השיחה בחדרו של ברק דמתה יותר לשיחת חסידים עם האדמו”ר, מאשר לעימות נוקב בין חסידים ומתנגדים”. 
תגובות אחרונות