התוצאה היא שבראש וראשונה ישראל חייבת לפעול ע”פ הדין המקומי יחד עם המחויבות המשפטית הבין-לאומית שנטלה על עצמה. מעבר למחויבות המוסרית והמשפטית, ישראל צריכה להתחשב בקביעת מדיניותה גם בנורמות הנוהגות במדינות הדמוקרטיות המובילות.

לאחר שקבעתי לעצמי את הכללים אלו, בחנתי את הסוגיה שבה מדובר והגעתי למסקנה הבאה, בהסתמך על התוכנית כפי שהכריז עליה ראש הממשלה המורכבת מארבעה חלקים;

1. הקמת גדר ומכשול קרקעי בגבול הדרום.
2. שלילת זכות העבודה המסתננים באמצעות מדיניות קנסות כבדים על מעסקיהם.
3. הקמת מתקן שהייה שיספק את הצרכים הבסיסים של המסתננים.
4. חתירה להסכמים עם מדינות המוצא או מדינות צד שלישי שאליהם יעברו המסתננים.

בכפוף לכך, הפליטים, להבדיל מהמסתננים, יזכו לטיפול ע”פ הנורמות הבין-לאומיות המיוחדות למעמד הפליטים. לפי כך, אני רואה במדיניות עליה הכריז ראש הממשלה כראויה, חשובה ומאוזנת וכוונתי לתמוך בה ולפעול שתיושם בנחישות אך תוך רגישות מלאה לכבוד האדם ובכלל זה כבודם של המסתננים שאת מניעת כניסתם לארץ בניגוד לחוק יש למנוע.

אין ספק שמערכת היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי הגדול (כמיליון וארבע מאות אלף איש), היא מסובכת ומחייבת התייחסות וטיפול ממשלתי רציני. בקרב המיעוט הערבי ישנן קבוצות שפועלות לשמר את הלאומיות הפלסטינית, ולבטל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אחד הביטויים לעימות בין יהודים וערבים במדינת ישראל נובע מהעובדה שערביי ישראל סירבו לקבל את הקמתה של המדינה היהודית והקימו מתוכם כנופיות מזוינות שפעלו יחד עם מדינות ערב לחסל את המדינה היהודית.

אנחנו ניצחנו והם ספגו תבוסה משפילה וכואבת. מדינת ישראל התעצמה מאוד, ואף קיבלה הכרה כמדינה יהודית על-ידי חלק ממדינות ערב – בשתי בירות ערביות שוהים שגרירים ישראלים בעקבות היחסים הדיפלומטיים שמקיימת ישראל עם מצרים וירדן.

אין לנו מה להתבייש בעובדה שאנו חוגגים את הקמת המדינה היהודית והדמוקרטית, ואת הניצחון הגדול של מלחמת העצמאות. לערביי ארץ ישראל אין על מי להלין אלא על עצמם ועל מנהיגיהם, על הנכבה שהמיטו על עצמם.

אמנם באירועי הנכבה מושמעים לעיתים דברים חמורים נגד מדינת ישראל, אלא שבדומה לעבירות ביטוי אחרות, שאלת ההעמדה לדין נגזרת ממידת הסכנה הנובעת מאמירות המנוגדות לחוק. רק פסימיים חסרי אמונה יכולים להשתכנע שביטויי הצער והאבל של הערבים – יכולים לסכן את קיומה של המדינה.

ואולם, גם אם נניח לרגע שיש סכנה כזו, צריך עדיין לשאול האם הסכנה תיעלם לאחר שנקבל את הצעת החוק שיזמו חברי כנסת עם כוונות טובות אמנם, אך עם הבנה מוגבלת במלאכת החקיקה.

בהצעת החוק נאמר – “לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער”. ויודגש כי בהתאם לחוק, ניתן יהיה לציין את יום הנכבה, בכל אחד מימות השנה ולאו דווקא ביום העצמאות. במצב כזה, אי אפשר יהיה להעמיד לדין את המתבטאים, שכן אלו יאמרו להגנתם בבית המשפט שבהתנהגותם או באמירותיהם לא הייתה הבעת צער על עצם הקמת המדינה, אלא צער על האסון שאירע לערביי ארץ ישראל. קשה להאמין שבית משפט כלשהו במדינת ישראל ירשיע את הנאשמים במצב כזה.

יש סיכוי רב עוד יותר שהחוק כולו ייפסל, מאחר שאינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או בשל העובדה שניתן למצוא אמצעים מידתיים יותר להשיג את מטרתו.

מה יאמרו המחוקקים כאשר יתאספו אלפי מפגינים מחזיקים תמונות, מתפללים במסגדים ומביעים את אמונותיהם לזיכרון אירועי יום הנכבה? באיזה אופן יהיה על המשטרה לפעול לאכיפת החוק האמור? מהר מאוד יתברר שבקלות ניתן לעקוף את החוק, והוא ייעשה לאות מתה ולכתם שחור על חופש הביטוי.

החוק, אם יתקבל, יחריף גם את מערכת היחסים המורכבת ממילא עם המיעוט הערבי, שירגיש  מתוסכל יותר כתוצאה מחוסר יכולתו לבטא את רגשותיו.

חשוב להדגיש כי אינני מקל ראש כלל במאבק נגד הקיצונים הערביים המעוניינים להוביל להחרפת העימות עם היהודים על מנת לקדם את מזימתם לחסל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נהפוך הוא, אני מציע להיאבק בהם בנחישות בתנועת מלקחיים. מצד אחד, לאכוף את החוק ולמצות את הדין עם כל מי שפוגע בביטחון המדינה, מסית וממריד נגד מדינת ישראל ומשטרה, ומסייע לארגוני הטרור. מצד שני, דווקא היכולת להבין את המצוקות והקשיים של רבים מאזרחי ישראל הערביים, המוכנים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית שתאפשר להם להשתלב בה כערבים גאים בתרבותם ובמורשתם וכאזרחים נאמנים שווי זכויות וחובות – היא אשר תוכיח למיעוט הערבי שידה של המדינה היהודית מושטת עדיין לשלום, וכי הידברות ודו קיום עדיפים על פני נכבה שניה ושלישית.

כך או כך, הצעת החוק לא תפתור דבר, אלא תסבך עוד יותר מצב שבלאו הכי הנו מסובך דיו.

]]> http://www.miki.org.il/2009/05/25/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%a1%d7%91%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%a6%d7%91-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9a/feed/ 1 http://www.miki.org.il/2008/12/22/%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%93-%d7%92%d7%a0%d7%91-%d7%91%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91/ http://www.miki.org.il/2008/12/22/%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%93-%d7%92%d7%a0%d7%91-%d7%91%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91/#comments Mon, 22 Dec 2008 08:14:45 +0000 בנימין שוורץ http://www.miki.org.il/index.php/archives/745

אתרי חדשות באינטרנט, ערוצי רדיו מרכזיים, העיתונים הגדולים וערוצי הטלוויזיה – כולם גועשים ורועשים. תשאלו על מה המהומה? ובכן, המקרה אירע אמש (ראשון) בשעות בין הערביים, כאשר ח”כ מיכאל איתן קבע לאסוף את בנותיו באזור תחנת הרכבת “ההגנה” בתל אביב, בדרך לאירוע פוליטי לסיכום קמפיין הפריימריז שלו. לפתע שמע איתן קול של אישה הקוראת בקול: “גנבו לי את התיק – תפסו אותו, תפסו אותו…”.

Click here to view the embedded video.

מיד הבחין ח”כ איתן בגנב הבורח מן המקום כאשר התיק של האישה בידו – והחל לרדוף אחריו. במהלך הריצה צעק איתן לגנב “זרוק את התיק ותציל את עצמך, זרוק את התיק ותברח”. אולם הגנב בשלו ממשיך לרוץ לתוך הכביש, בין מכוניות, על מדרכות – וח”כ מיכאל איתן בעקבותיו.

בינתיים, תוך כדי ריצה, המרחק הצטמצם. הגנב הצעיר החליק, מעד ונפל על הרצפה. הגנב נתפס והחל להתחנן על נפשו, אך זה כבר היה מאוחר מדי בשבילו. המשטרה הוזעקה למקום, והבחור הועבר לחקירה. מיקי איתן יוזמן ככל הנראה להעיד במשטרה.

כאשר ח”כ איתן נשאל מאין הכושר לרוץ כך אחר בחור צעיר – השיב בבדיחות כי רק עתה הסתיים המירוץ שלו לכנסת במסגרת הליכוד ועל כן הוא נמצא בכושר שיא…

במקומות רבים בעיתונות הודגש כי ח”כ מיקי איתן שמרבה לעסוק בפעילותו הציבורית בנושאים של אכיפת חוק הוכיח גם הפעם שהוא לא רק מדבר – הוא גם עושה.

לקריאה נוספת: ח”כ איתן לכד גנב: “רצתי אחריו בין המכוניות”, ח”כ איתן רדף אחרי שודד והביא ללכידתו, תיק אחד כבר יש לו: ח”כ מיכאל איתן לכד גנב תיקים, תל אביב: ח”כ מיכאל איתן עצר גנב שחטף תיק מאישה ברחוב, ת”א: הח”כ מיכאל איתן לכד שודד, ח”כ מיכאל איתן לכד גבר ששדד תיק מאישה, ח”כ מיכאל איתן לכד חשוד בגניבה בת”א

ח”כ מיכאל איתן הגיש שאילתה ובה שאל את השר לביטחון פנים, אברהם דיכטר, אלו צעדים נוקטת המשטרה כדי למצוא את העבריינים אשר חיללו את מצבתו של גבריאל דוויט ז”ל? שאלתו של ח”כ איתן באה בעקבות חילולה החוזר והנשנה של מצבתו של גבריאל דוויט.

בעקבות עסקת החליפין עם החיזבאללה, הוחזרה גופתו של גבריאל דוויט לישראל מלבנון, זאת לאחר שנעלם זמן רב ומשפחתו לא ידעה מה עלה בגורלו. שלושה חודשים לאחר שהוחזרה הגופה, המצבה נופצה וכמה ימים לאחר מכן אף ציירו עליה צלבי קרס וקריאות אנטישמיות נוספות.

ח”כ מיכאל איתן ציין כי “כתובות הנאצה ”מוות ליהודים” בשפה הרוסית שנכתבו על המצבה מעוררות חשד כי מדובר לכאורה במעשה המכוון לסכסוך בין חלקי אוכלוסיה. בכל מקרה מדובר בפעולה שיש להתייחס אליה ברצינות מירבית”.

השר אבי דיכטר השיב כי “אכן אירעו שני מקרים בהם חוללו שתי מצבות בבית העלמין החדש בבאר שבע; בשני המקרים מדובר במצבות של נפטרים, בני העדה האתיופית; באירוע אחד נגרם נזק למצבות ואילו בשני צויירו כתובות נאצה. בעקבות האירועים הוקם צוות חקירה מיוחד, בראשות קצין הנוער של תחנת באר שבע, בהרכב של חוקרים ובלשים. התיק נמצא עדיין בחקירה”.

“לאחרונה אירעו בישראל שתי רעידות אדמה; הראשונה באזור ים המלח, והשניה באזור השפלה. על פי המחקר של ראש מחלקת האוכלוסייה בפיקוד העורף בתחום, עולה כי גופי החירום במדינת ישראל אינם ערוכים לרעידת אדמה. קיימים פערים בכוח אדם ובציוד הדרושים להתמודדות מול רעידת אדמה. כמו כן לא גובשה תורת הפעלה כוללת לכלל גופי ההצלה, אשר תביא לחוסר תיאום בין גופי ההצלה השונים, ועל הכנסת לדון בדחיפות בנושא זה”. להלן נאומו של ח”כ מיכאל איתן במליאה.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להתוודות, בנאום שלי עכשיו, אולי זו אחת הפעמים הבודדות בקריירה ארוכה מאוד, שאני מדבר על נושא שאני בכלל לא מבין בו. ולא רק שאני לא מבין בו אלא אני גם בבוקר אמרתי לעוזר שלי, אתה יודע, אולי ננבור קצת בספרים ונכין משהו, אולם הגעתי למסקנה שבסופו של התהליך, גם אם אני אבין וגם אם אני אנבור, אני אגיע למסקנה שרעידת אדמה תהיה. השאלה היא מתי? אני גם הגעתי למסקנה שאחרי שאנבור ואלמד ואביא מומחים, אז יהיו חילוקי דעות מתי היא יכולה לקרות ובסוף, אני אצטרך להיות באיזו שיא תחושה שהיא יכולה להיות כל רגע, ומה עושים.

ואז חזרתי לנקודה שבגללה אני נמצא כאן עכשיו. את כל מה שאמרתי כולם יודעים. השאלה היא האם יש גורם במדינת ישראל, שבודק או נותן הערכת מצב, יכול להיות שהיא גם לא הגיונית, יכול להיות שהיא טועה או לא טועה, אבל כשאנחנו פונים במישור הגיוני, כשאומדים את הסיכונים, אומדים את הסיכויים, אומדים מה צריך לעשות בעדיפויות ובהסתברויות שונות שאכן דבר כזה יקרה, כי הוא יקרה והשאלה היא רק מתי. תהיה רעידת אדמה, השאלה היא רק מתי. אני יכול להגיד שתוך 50 שנה אני לא אהיה פה, אף אחד לא יוכל להגיד שאני טועה, אבל תהיה רעידת אדמה. יש הסתברות ואפשר לנסות ולהבין מה ההסתברות שדבר כזה יקרה והשאלה הכי חשובה, אני שואל את עצמי, מי הכתובת היום שמטפלת. זה התפקיד שלי כחבר כנסת ולכן, אני לא צריך להיות מומחה ואני לא צריך להבין ואני לא צריך להיות אחד שנותן תתזיות. אני צריך להיות אחד שבעקבות התזכורת ששלחה לנו אמא אדמה בשבועיים האחרונים, שני מסרים, שאומרים לנו: אני חיה ונושמת ועלולה לבעוט חזק, תהיו מוכנים. אני שואל את עצמי, בסדר, למי לפנות? שר התשתיות איננו פה. אני, כחבר כנסת, כנציג הציבור, אני לא מפחיד, אני לא רוצה שאנשים ייבהלו, אנחנו נחיה והכל יהיה בסדר. אבל מי נוקט את האמצעים? וכאן אין לי תשובה ברורה.

אני מציע, כמו שהציע קודמי, שנעביר את זה לוועדה ושתוקם ועדה בכנסת אד-הוק, לתת לה כלים שתברר ותבדוק את המוכנות של הממשלה שלנו להיערכות לחס וחלילה, אם יקרה דבר כזה, מה עושים ומי עושה.

אני אפילו לא מציע שזה יהיה איזו ועדה שתעשה נסים ונפלאות כי היכולות של ככנסת עם המשאבים הן מצומצמות. אבל זאת כן תהיה ועדה שתוכל להעלות את הנושא ולתבוע מהממשלה את המינימום הנדרש על מנת שיהיה לנו איזשהו מענה כלפי הציבור ששואל אותנו: “חברים יקרים, אתם נציגי הציבור, מה אתם עושים? האם אתם ערוכים?”

ולא מספיק שנענה בתשובות בעלמא אלא צריכים לבוא עם דברים יותר קונקרטיים. מה שקונקרטי זה, לדעתי, אנחנו יכולים לגבש בהסכמה על מפלגתית באחת הוועדות שאליה יופנה הנושא ובכך תהיה תרומתנו.

היו”ר קולט אביטל:

חבר הכנסת איתן, יושבת ראש הכנסת הודיעה, אם אינני טועה, או היום או אתמול, על כך שהיא עומדת להקים ועדה כזאת, אז כדאי שתדע.

מיכאל איתן (הליכוד):

זה תפקיד שלנו כחברי כנסת. אז עם כל הכבוד ליושבת ראש הכנסת, היא גם, בעניין הזה, רק אחד מחברי הכנסת. בתקנון כתוב איך מקימים ועדה. מקימים אותה על ידי החלטה של ועדת הכנסת. היא יכולה להופיע בוועדת הכנסת ולבקש הקמת ועדה. אני מציע שהנושא הזה יעבור באמת לשם. אם רוצים להקים ועדה מיוחדת, אדרבא, בדיון לאיזה ועדה להעביר את הנושא לסדר היום, אני מציע שזה יעבור לוועדת הכנסת.

לקריאה נוספת: רעידת אדמה רביעית בתוך שבועיים