הנה דברים מתוך פוסט שכתב השר איתן על נשיאת בית המשפט העליון ופורסמו כאן, ב  miki.org.il מייד לאחר כנס לשכת עורכי הדין באילת, במאי 2008 : “אתמול (ב’) בשעה 15:30 אחר הצהריים – נחת מטוס ישראייר שהטיס אותי מאילת לנמל התעופה בן גוריון. חזרתי מעוד עימות נוקב בנושא הפרדת הרשויות והאקטיביזם השיפוטי, שהתקיים במסגרת הכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת. בכנס נכחו בין היתר; נשיאת בית המשפט העליון הגב’ דורית בייניש, שר המשפטים פרופ’ דניאל פרידמן ונשיא ביה”מ העליון בדימוס פרופ’ אהרון ברק.

במהלך הוויכוח הגעתי עד לקו האדום של סגנון בוטה.  “דורית בייניש דואגת לקדם מקורבים שלה כמו; ארבל, פוגלמן ובן אור. אינני אומר שכל אלה הינם חסרי כישורים, אבל כמוהם יש עוד עשרות מועמדים שלא זוכים במינויים”. ברור לכל משקיף שדורית בייניש דוחפת את המועמדים האלה בגלל הקשרים שיש להם איתה. “זו לא פרוטקציה” אמרתי בציניות, “כי כשיש קשרים מי צריך פרוטקציה?!” מעניין אם השופטים הללו היו חברים שלי ולא של בייניש – האם הם היו זוכים במינוי…

לקראת סיכום הדיון, נשיא ביה”מ העליון בדימוס, אהרון ברק, העיר ביחס לדברים שאמרתי נגד בייניש, כי הם אינם נכונים, ובכל מקרה לא היה ראוי לומר אותם. על הערה זו הגבתי באמירה: “אני חולק עליך באשר לנכונות הדברים, אבל נוטה להסכים שאולי לא הייתי צריך לומר אותם בצורה זו, מפאת כבודה של נשיאת ביה”מ העליון” … עם תום הדיון מיהרתי לחזור למשכן הכנסת. הנוסעים בטיסה 436 ירדו מהמטוס, וביניהם נשיאת ביה”מ העליון שבחרה גם היא בטיסה הזו מאילת לנתב”ג. מאחר והמתנתי לדיילת שהביאה את החליפה שלי שהיתה תלויה על קולב באחד התאים – ירדתי אחרון מהמטוס ונכנסתי לאוטובוס מלא הנוסעים שהחל את דרכו ממקום נחיתת המטוס אל הטרמינל.

לא רחוק ממני עמדה נשיאת ביה”מ העליון דורית בייניש מלווה באיש אבטחה, ובידה מחזיקה תיק עור גדול שבו כנראה היו חפציה האישיים. הסתכלתי עליה מיטלטלת כמו כולנו. שאלתי את עצמי מדוע איש אינו קם לפנות לה מקום ישיבה? מיד לאחר מכן התקרבתי אליה ושאלתי אותה האם רכב השרד לא יכול היה לחכות לה ליד כבש המטוס ולהסיע אותה כיאה למעמדה כנשיאת בית המשפט העליון העומדת בראש הרשות השופטת במדינת ישראל? והיא השיבה בפשטות: זה אפשרי אבל אני מעדיפה לעשות את הדרך הזו כך.

אני לא מאמין שיש הרבה מדינות בעולם שבהן נשיא ביה”מ העליון מיטלטל באוטובוס צפוף, בעמידה, ואינו מנצל את הפריבילגיה להיכנס לרכבו ליד כבש המטוס. אני גם לא מאמין, לצערי הרב, שבישראל של שנת 2008 יש הרבה דוגמאות להתנהגות צנועה ועממית, במובן בחיובי של המילה, של נושאי משרה בכירים במערכת הממשל.

למרות העובדה שמדובר בנסיעה קצרה שבסיומה היא קרוב לוודאי נכנסה למכונית השרד שחיכתה לה, הגב’ בייניש הרשימה אותי ברגישותה ובמסר שביקשה לשגר. אהבתי אותה באותו רגע, מה שכנראה ימתן את הביקורת האישית שלי בעתיד – מבלי להשפיע בכהוא זה על עוצמת המאבק שאני מנהל במשך שנים לתיקון עיוותים ברשות השופטת בכלל, ובבית המשפט העליון בפרט”.

בישיבת הממשלה האחרונה עלתה הצעה לזרז חקיקה שתחמיר את ענישת הפושעים. לכאורה פתרון פשוט, זול ויעיל: אם הפושעים ייכלאו לתקופות ארוכות יותר מאחורי סורג ובריח תסבול החברה פחות ממעלליהם והעונשים הכבדים עשויים להרתיע אחרים מלעבור על החוק. אולם המציאות שונה: באמצעים הקיימים, עונשים כבדים לא יפתרו את הבעיה.

באופן פרדוקסלי, בישראל של 2009 החמרת הענישה ללא בניית מתקני כליאה נוספים לא תאריך את שהותם של פושעים בכלא. ומדוע? כבר כיום, כאשר נגזרים עונשים קלים, נאלץ שירות בתי הסוהר לשחרר מהכלא אסירים לפני תום תקופת מאסרם בשל חוסר במקומות כליאה. ללא בניית מתקני כליאה החמרת הענישה והארכת תקופת המאסר כביכול, תגרום לקיצור נוסף בזמן המאסר ותשים ללעג את בעלי הכוונות הטובות.

יתרה מכך, כיום כ-80 אחוז מכתבי האישום נגד עבריינים מסתיימים בעסקאות טיעון ובעונשים מופחתים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא חוסר היכולת של הפרקליטות לנהל משפטים רבים, בשל חוסר בתקנים של פרקליטים ותובעים. גם בבתי המשפט העומס עצום וכל תיק נוסף, המחייב ניהול משפט מלא, מאריך את התור ודוחה העמדה לדין של אחרים. אילו היו העבריינים מקימים ועד, מסרבים לכל עסקאות הטיעון ודורשים לנהל משפטים המערכת הייתה קורסת ורבבות תיקים היו מושלכים לפח ללא כל טיפול. לראיה, מדי כמה שנים נגנזים אלפי תיקים, לרבות תיקי פשע, והעבריינים אינם מובאים לדין כלל, בשל מצוקת כוח אדם בפרקליטות ובתביעה המשטרתית. הקשר הישיר ברור: יותר פרקליטים, שופטים ושוטרים – יותר ענישה. חקיקה לא תועיל כאן.

המאבק באלימות ובפשע מחייב התמודדות בשורה של זירות: בחינוך, ברווחה, בשיקום, במניעה ובאכיפה. רק פעולה מערכתית כוללת ומתואמת בכל הזירות יכולה להניב תוצאות אופטימליות.

הממשלה חייבת להקים מטה משולב למלחמה בפשע ובאלימות, שיכין תוכנית כוללת ויממן את פעילותן של כל זרועות הממשלה בתוספות תקציביות בסדרי גודל של מיליארדי שקלים בכל שנת תקציב. רק גישה רב-מערכתית אשר תטפל בפשיעה מתוך נקודת השקפה של מניעה, חינוך ושיקום ותחזק גם את הענישה והאכיפה, היא זו שתביא מזור לחברה הישראלית, ולא חקיקה בלבד, אשר לא תועיל, אפילו לא כעלה תאנה לחפות על ערוותנו.

המאמר התפרסם היום ב- Ynet