לפרטים נוספים

דברי פרידה מדב שילנסקי

יפה נקר, מנהלת ועדה בכנסת לשעבר סופדת ליו”ר הכנסת לשעבר, דב שילנסקי ז”ל

בשנת 1988 התוודעתי מקרוב אל דב שילנסקי ז”ל.  כבר עבדתי בכנסת מ-1985 וגם קבלתי מעמד קבוע בעבודה, אך לא הכרתי מקרוב את כל  120 חברי הכנסת.  דב שילנסקי היה אז יו”ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת,  חבר הכנסת מטעם הליכוד מ-1977 מהעיר רמת-גן.

ערב אחד התלבטתי אם להיענות להזמנה לארוחה או לקחת חלק באזכרה לבעלה של עובדת בוועדת הפנים שבעלה נפטר בגיל צעיר ממחלה. בחרתי ללכת לאזכרה. כשנכנסתי לחדר ראיתי מולי את דב שילנסקי על במה, מספיד את הנפטר בנוכחות המשפחה, חברי ליכוד ועוד. דב דיבר ברגש רב ודבריו היוצאים מהלב על בעלה של עובדת שנפטר צעיר והותיר אלמנה וילדים רכים, ריגשו אותי מאד. התרשמתי מיחסי מנהל עובד שבלטו כאן והרהרתי, רק לי אין בוס כזה.

למחרת התיצבתי כרגיל בעבודה בכנסת, ונמסר לי שסגן המזכיר מחפש אותי. הוא לקח אותי מבלי לספר דבר. כשירדנו במדרגות פגשנו את דב שילנסקי ממולנו. סגן המזכיר אמר לדב, תכיר את יפה נקר. דב חייך וענה, יש לה חיוך יפה. זה היה האות להסכמתו ונאמר לי שהתקבלתי למשרה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. נדהמתי מהמקריות, רק אתמול בערב הבעתי משאלה, ולמחרת מציעים לי לעבוד עם אותו האדם ממש.

כך החלתי בעבודה עם דב שילנסקי כיו”ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת. הקשר בינינו היה מוצלח מאד. דב היה פעיל ומעורה מאד כחבר הכנסת, דלתו היתה פתוחה לפניות רבות של הציבור, וזרם המכתבים וההצעות היה רב. דב הטיל עלי משימות רבות הקשורות לעבודת הוועדה, ארגון ישיבות, קשרים עם אישים שונים, ארגון סיורים לחברי הוועדה, מענה למכתבים הרבים, תיעוד נושאים והחלטות, הצעות חוק, פתרון לבעיות שהגיעו מהציבור, ושיתף אותי במחשבותיו והתלבטויות לגבי נושאי הישיבות, החלטות ועוד. אתנו עבדה גם האלמנה הצעירה שבאזכרה לבעלה הבעתי רצון פנימי לעבוד עם בוס כמו דב. שילבתי אותה מה שיותר בעבודה כדי לסייע לה לעבור שעות קשות ורבות. דב היה מאד רגיש לסיבלה ונהג לסמן לי על רגעים קשים שלה, כדי שאתפנה ואעזור לה. טרם ידעתי על דב שילנסקי בשואה, על עלייתו עם אשתו ב”אלטלנה”, הפגנותיו ומאסרו, ונפילת בנו בכורו החייל ב-1974. יבדלו לחיים שני בניו שפיר ושמואל. הוא לא דיבר על כך, וכשאמר פעם שהוא ואשתו נוסעים לבית הקברות לביקור פרטי, נודע לי על נפילת בנו.

דב כיו”ר ועדה נמרץ, קיים ישיבות רבות במגוון רחב של נושאים על סדר יומה של ועדת הפנים בכנסת, בעיות בעיריות שונות בישראל, עניני המשטרה, שרות בתי הסוהר, בניה בלתי חוקית במגזר הערבי, מינהלת האוכלוסין, איכות הסביבה. חוויה מיוחדת היתה החלטה על מתן מעמד עיר לאריאל שנתקבלה בהצבעה בישיבת הוועדה ולוותה בשמחה והתרגשות רבה. דב התייחס לתלונות על מצב האסירים בבתי הסוהר ויצאנו לסיורי הוועדה לבתי-סוהר שם שוחח עם אסירים, כדי לעמוד מקרוב על תנאי המאסר. כמו כן סיירנו בישובים שונים ביו”ש. בין רעיונותיו לדיון הציע: “מתן שוויון זכויות ליהודים”.

אהבתו הגדולה של דב היתה להר-הבית וההסטוריה היהודית החשובה בהר.  מדי חודש ביקש לארגן סיור של חברי ועדת הפנים בהר הבית, ואני גייסתי את משטרת ירושלים הכן, אשר ליוותה אותנו ויצרה שרשרת בטחון אנושית סביבנו בעליה להר הבית, תמיד בליווי הסטוריון רב ואישים אשר הרחיבו את הידע בעובדות ההסטוריה היהודית בהר. ליד אבן השתיה היה דב משתהה ארוכות ומתחבר למקור. כן סיירנו במנהרת הכותל. בסיורים להר הבית נטלו חלק חברת הכנסת גאולה כהן ואחרים. לעתים היה קושי למשטרה לקיים אבטחה סביב חברי הכנסת, להגן בפני נסיונות פגיעה של ערבים שנקבצו סביבנו, אך תמיד עבר בשלום.

דב היה בוס לדוגמא. כל מי שעבד במחיצתו הבחין מיד שיש פה עסק עם אדם שונה. העיקר היה התחשבות באחר קודם כל, והתבטלות שלו מול התחשבות בסובבים. הדבר ניכר באוירה חמה, משפחתית, נעימה, מבינה, גם שיש בעיות בעבודה, כשיש לחץ, צנוע, נח להסתדר ומבין, תמיד מחייך, תמיד חבר קשוב, נעזר בהומור ובדחן, איש הדר, ציוני חם ונחרץ בדאגתו לעם ישראל ומדינת ישראל. דב לימד שיעור בחברות, וביקש להעיר וליעץ לו על ניסוח דברים, נושאים לדיון, הופעה. הוא הדגיש שמי שרואה עצמו חבר טוב, צריך להעיר למען טובתו, ללא היסוס.

לשמחתנו דב נבחר להמשיך לכהן גם בכנסת ה-12 ונבחר כיו”ר הכנסת. זו היתה פיסגת עבודתו הציבורית. כיו”ר הכנסת קידם מספר שינויים שעדיין נוהגים בכנסת. הוא קבע את יום ט’ באב כיום שהכנסת סגורה בכך הכיר בחשיבות זכר חורבן הבית. הוא קבע הצבת דגל ישראל בקביעות על גג הכנסת. יזם הקמת ועדות כנסת קבועות חדשות לנושאים נוספים. הוא התלבט כיצד לגרום לחברי הכנסת להגיע לימי עבודתם במשכן, וקבע תוספת אש”ל לשכרם עבור ימי עבודתם. היה קשוב להצעות ולשיפורים נוספים בעבודת הכנסת.

כשדב נבחר כיו”ר הכנסת, אמרה לי אשתו רחל ז”ל, שדב לא יזיז עובדים והצוות הקיים בלשכת יו”ר הכנסת ישאר. זה תאם את עקרונותיו של דב לא לפגוע בעובדים, אפילו אם זכותו כיו”ר הכנסת להחליף את העובדים בלשכה, במשרות אמון. דב היה קשור מאד לאשתו רחל ז”ל ולבניו שיחיו. תמיד כינה את אשתו “הילדה היפה בגן”, שהרי הכיר אותה עוד בגן הילדים בעיר הולדתם בשיבלי בליטא ומאוחר יותר נישאו ועלו לישראל באניה “אלטלנה”.

דב וחברו השופט נהגו לקיים מצוות חלוקת ארוחות חמות לקשישים ברמת-גן, מדי ימי חמישי בשבוע. דב סיפר לי שתמיד הזכיר לחברו השופט, לנהוג בהבנה וסלחנות כלפי האזרח החלש שלקח “תפוח”, והזכיר לו שגם הם היו רעבים בשואה.

המפגש האחרון שלי עם דב היה כאשר הגעתי לניחום אבלים בדירתו בתל-אביב, לאחר פטירת רחל אשתו ז”ל. הבית היה מלא אנשים, ישבתי בקרבתו כחצי שעה שוחחנו והזכרנו אנשים שונים שהכרנו בעבודתנו המשותפת. כאשר הגיעו אנשים נוספים לנחמו, פיניתי את מקומי לאפשר להם להתקרב אליו, ומאוחר יותר נפרדתי ממנו לשלום. זכורני מבטו הרך והארוך שליווה אותי בדרכי לדלת היציאה. כבר אז חששתי, שזה מבט אחרון, מבט של פרידה .

יהי זכרם ברוך.

 

תגובה אחת ל: “דברי פרידה מדב שילנסקי”

  1. אודי says:

    דב שילנסקי היה אדם יקר.
    ממה שאתה, מר איתן, כותב עליו עולה מיד מילה אחרת מרכזית: הדר.
    זהו אותו ההדר הבית”רי המפורסם.
    כמה חבל שאתה לא למדת ממנו להתנהג לפי אותם כללים.
    האם אתה מתאר לעצמך שדב שילנסקי היה מכנה אלוף בכיר ועתיר זכויות בצה”ל, גם אם אולי מעד במעשיו, בכינויים כמו מאפיונר או פושע? בודאי שלא. הוא לא היה עושה זאת בגלל כבודו של האלוף, כבודו של צה”ל ומוסד הרמטכ”ל וכבודו העצמי.
    עדין לא מאוחר. אתה יכול להתנצל ולשקם את שמך הטוב, לפני שהוא יוכתם לתמיד.

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה