לפרטים נוספים

השר מיכאל איתן (ליכוד) התארח אמש (יום ג’) בקורס שיפור השירות לציבור לבכירי משרד החינוך, המתקיים בפעם הראשונה. באירוע קרא השר איתן להתחייב לאמנות שירות במגזר הציבורי: “אמנם מדברים על אינטרנט וטכנולוגיה, אבל מי שפונה אלי אומר- קודם שיענו לטלפונים. צריך להתחייב לאמנות שירות ולכתוב למה אנו מתחייבים במסגרת זו: מהו הזמן המקסימלי שאדם ממתין בטלפון? כמה זמן אדם ממתין בקבלת קהל? אילו סוגי נתונים אנחנו נותנים באינטרנט ועוד. זוהי הדרך לשיפור”.hinuch.jpg

עוד ציין בהרצאתו השר איתן כי השירות לציבור הוא כורח היסטורי: “מערכת היחסים בין האזרח לשלטון השתנתה באופן משמעותי. במאה ה- 20 המדינה והשלטון היו במרכז וריכזו כוח רב. אך הכוח הזה נוצל לרעה והחלה תנועה לכיוון של ביזור סמכויות- גם לגופים בינלאומיים אך גם במישור הפנימי. השירות לציבור הוא לא רק לתת את המידע לציבור. השירות המודרני הוא שיתוף הציבור במידע. למידע יש תכונה מפתיעה- דווקא חלוקתו בין אנשים, מגדילה את עוצמתו, משביחה אותו ומחזקת את המדינה והאזרחים”.

בקורס לוקחים חלק כעשרים מבכירי ובו נידונות סוגיות הקשורות בשיפור השירות ללקוחות מערכת החינוך. בתום הקורס יתכננו ויבנו חניכי הקורס פרויקט לשיפור השירות ויציגו אותו ביחידותיהם.


תגובה אחת ל: “השר איתן קורא לייסוד אמנות שירות במגזר הציבורי”

  1. ליאור רוגובסקי says:

    יאה שיבוטלו כל החסינויות של כל אדם בישראל.
    כך באמת כולם יהיו שווים בפני החוק.

    ראה סיבה טובה מדוע חסינות גורמת לעוול לאזרח ומבצע העוול לא מקבל שום עונש.

    כבוד השר אנא קרא את הפסק דין הזה, המפורסם באתר מסויים באינטרנט:

    בעניין: קרביץ שלום התובע
    נ ג ד
    פלר אליהו הנתבע

    פסק דין

    בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף.

    קרביץ שלום (להלן:”התובע”), הגיש תביעה במסגרת תביעות קטנות בתיק 08-03-822 כנגד ד”ר אליהו פלר (להלן: “הנתבע”) אשר הינו פסיכיאטר במקצועו ובמסגרת תפקידו מספק חוות דעת למוסד לביטוח לאומי.

    ביום 24/10/06 התקיים דיון בועדת ערר במוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע. הוועדה הייתה מורכבת משלושה רופאים ופקיד הביטוח הלאומי כאשר את הבדיקה הפסיכיאטרית ביצע הנתבע. התובע טוען כי בניגוד למסמכים אשר הוגשו לו, קבע הנתבע מסקנה מוטעית לפיה התובע לא סיים את שירותו הצבאי.

    לאור העובדה כי טענה זו הינה רלוונטית לצורך קביעת דרגת נכותו של התובע נאלץ לשכור לשם הוכחת הטענה עו”ד אשר יאמת את גרסתו לפיה אכן שירת שירות מלא. לגישתו, נגרמו לו הוצאות כספיות וכן עיכוב המשך הטיפול בתביעתו למל”ל.

    התובע מעריך את נזקיו בגין שכ”ט עו”ד וכן טלפונים שנעשו בסך 9,000 ₪ וכן נזקים נוספים בגין עיכוב ההליך בקביעת הנכות למשך שנה עד לסיום ההליך המשפטי בסך מוערך של 8,000 ₪.

    ביום 09/04/08 הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף.

    לגישת הנתבע יש לדחות את תביעתו של התובע על הסף לאור העובדה כי לנתבע קיימת חסינות מכוח היותו בעל תפקיד בוועדה רפואית אשר ממלאת תפקיד מעין שיפוטי וזאת לאור סעיף 118 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] תשנ”ה -1995 ולאור טענתו כי תפקידו חוסה תחת סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

    דיון

    בדיון מיום 21/09/08 ביקש ב”כ הנתבע כי ראשית ידון בית המשפט בבקשה המקדמית אשר הוגשה לסילוק על הסף. התובע טען כי אין הוא מלין על התוצאה אליה הגיע הועדה אלא על העובדה כי כבודו נפגע בכל הקשור לקביעה בעניין שירותו הצבאי.
    בהחלטה במעמד הצדדים אפשרתי לתובע לפנות לקבלת סיוע מאת הלשכה לסיוע המשפטי או לחילופין מתוכנית “פרובונו” של לשכת עורכי הדין על מנת שתוגש תגובה מסודרת באשר לפסיקה שהוגשה על ידי ב”כ הנתבע המבססת מדיניות משפטית של הענקת חסינות מורחבת בעניין כגון דא.

    ביום 06/11/08 העביר התובע תגובה מטעמו אשר בה חזר על הטענה לפיה הנתבע פגע בכבודו והכפיש את שמו. התובע נמנע מהתייחסות עניינית לטענות הנתבע אשר הועלו בבקשה לסילוק על הסף וטען בצורה גורפת וארטילאית כי מאחר והתובע לא נהג בהגינות אין הוא חוסה תחת החסינות המוענקת לגוף מעין שיפוטי.

    מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: “התקנות”), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר.
    הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד”ר י’ זוסמן בספרו “סדר דין אזרחי” ע’ 393:

    “א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א)
    לתקסד”א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.
    ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע”.

    רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ”ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע”א 615/84 – אברהם מרקוביץ נ’ חייא סתם, פ”ד מב (1), 541:

    “גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ”ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת” (שם, 545).
    השימוש בסמכות המחיקה מחמת היעדר עילה ייעשה רק במקרים בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון, ע”א 556/84 קומפני פריזיין דה נ’ שמואל פלאטו שרון, פ”ד לט (2), 529 :

    “כשאנו מונחים על יסוד הכלל שאם אך ניתן להציל תובענה מכליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף”. (שם, 531).

    יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע”א 765/81 – משה עומיסי נ’ יעקב חסן ו-6 אח’ . פ”ד לט(1), 556 :

    “הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה על הסף על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו”. (שם, 559).

    הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע”א 2967/95 – מגן וקשת בע”מ נ’ טמפו תעשיות, פ”ד נא(2), 312:

    “זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע “יראה” על פני כתב התביעה כי בידו עילה”. (שם, 333).

    ניתן להבחין כי לעיתים ביהמ”ש עשה שימוש בעילה לצורך מחיקה, ולעיתים פסק שאין מקום לעשות בה שימוש, בהתאם לנסיבות המקרה. כך בע”א 109/49, חברה להנדסה ולתעשייה בע”מ נ’ מזרח שירות לביטוח, נפסק:

    “אם התובע אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ביהמ”ש יבטלה על הסף”.

    בע”א 254/71 – רנביט אימפורט בע”מ נ’ אריה לנגלייב ו-3 אח’, פ”ד כו(2) 12, שנושאו תביעה בגין הפרת חוזה, נאמר:

    “נראית לי טענת המשיבים שבעל-דין שלא ביקש תיקון ולא הציע כיצד ניתן למלא את החסר, אין להושיע לו בשלב מאוחר. כיוון שכך סבורני שבצדק מחק השופט המלומד את התביעה נגד המשיבים מס’ 1 ו-2 בשל חוסר עילה”. (שם, 18).

    כבוד השופט מלץ פסק בע”א 76/86 – ד”ר יוסף פיינשטיין נ’ ה.ש. מלונות בע”מ ואח’, פ”ד מג(3), 124 :

    “משלא קיימת זכות תביעה, לא קיימת עילת תביעה. ושום תיקון של כתב התביעה אינו יכול לתקן את הפגם שנפל בתביעה, וחבל לנהל דיונים ממושכים שיהיו עקרים, כאשר התוצאה חייבת להיות דחיית התובענה”. (שם, 132).

    לגישתי ישנו טעם רב בטענות הנתבע לפיה פעולותיו אשר נעשות במסגרת תפקידו כפסיכיאטר מטעם המוסד לביטוח לאומי נופלות לגדר החסינות המוענקת למבצע פעולה מעין שיפוטית (Quasi-Judicial Action) הנקראת “חסינות מעין שיפוטית” (Quasi Judical Immunity), כפי שמציינת בספרה השופטת ד”ר אבניאלי “חסינות אישי ציבור” (עמ’ 154- 155) :

    ”החסינות אשר תחול על אותה פעולה, היא חסינות שיפוטית, אך היא תקרא חסינות מעין שיפוטית, ומאחר שהיא חלה על אדם או על גוף חיצוני למערכת השיפוטית, יש המכנים אותה חסינות נגזרת Derivative Immunity)) בהיותה נגזרת מן החסינות השיפוטית הרגילה. בעצם העובדה, שאנו מכנים את החסינות המוענקת לאותו גוף חסינות מעין שיפוטית, או חסינות נגזרת, אין בה כדי לשנות את אופי הפעולה עצמה וליטול ממנה את אלמנט “השיפוטיות” שבה”.

    המונח “שיפוט” או “שיפוטי” הוא מונח רחב ומופשט ומתוכנו לא ניתן ללמוד באשר להיקף התפרסותו (ראה בג”צ 66/81 המפקח הכללי של משטרת ישראל נ’ שופט בית משפט השלום ברמלה מר בייזר, פ”ד לה(4) 337, 348; ע”א 342/82 עיריית בני ברק נ’ רוטברד, פ”ד מה(4) 102, 125 (להלן: “פרשת רוטברד”).

    כאשר אנו דנים במונח “פעולה מעין שיפוטית”, הקושי גדל שבעתיים. השימוש במינוח “מעין” מלמד, כי נדרשת השוואה או התאמה למונח אחר ואין אפשרות להגיע להגדרה מדויקת וחד משמעית של המונח עצמו. על הגדרה זו כבר נאמר בפסיקה:

    “עד כמה יפורש סעיף 8 לפקודת הנזיקין כחל על גוף שפועל באובייקטיביות ובמאפיינים שיפוטיים, אם כי פעולתו אינה שיפוטית במובנה המצומצם של המילה, והיכן הקו המפריד – לעניין תחולתו של סעיף 8 – בין פעולה שיפוטית לפעולה מעין שיפוטית, כל זה הוא עניין למדיניות שיפוטית, ולפרשנות שתינתן בהתאם לה לסעיף 8 במקרה נדון. וכבר נאמר: מדיניות שיפוטית אינה נוסחת קסם. משמעותה איתור הערכים והאינטרסים הנאבקים על הבכורה, מתן משקולות לערכים ולאינטרסים אלה, לשקילתם במאזניים של צרכי החברה” (ע”א (ת”א) 63/85 ניר נגד אריאלי, פ”מ תשמ”ו (ע) 313, 322).

    הפסיקה בישראל מכירה בחסינות מפני אחריות בנזיקין של עובד ציבור שאינו שופט, או גוף ציבורי, שאינו בית משפט, אך משתייך באופן ארגוני או באופן פונקציונלי במובהק- לרשות השופטת. לפי מבחן זה, כדי שתחול החסינות צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים והם כי: הפונצקיה המבוצעת על ידי עובד הציבור או הגוף הציבורי היא מבחינתם של דיני הנזיקין, פונצקיה שיפוטית וההליך אשר במסגרתו מבוצעת הפונקציה, הוא הליך דמוי הליך שיפוטי (פרשת רוטברד, עמ’ 126).

    יתכן ונגרם לתובע עוול, אך אין זה נכון וראוי שעוול יתוקן ע”י הגשת תביעה כספית בבית משפט השלום כנגד ועדות סטטוטוריות וחבריהן. הדרך לתקוף את החלטותיהם היא על ידי ערעור בדרך שקבע החוק ולא על ידי ניסיון להלך אימים כלפי אישים המשמשים כערכאות מעין שיפוטיות בניסיון להשפיע על החלטותיה המקצועיות.

    אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על סילוק התביעה על הסף.

    התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 1,800 ₪ בתוספת מע”מ כחוק.

    המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

    ניתנה היום, ט”ו בחשון, תשס”ט (13 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

    מנחם קליין, שופט

    קלדנית: שלומית נחום-שלום

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה