לפרטים נוספים

הארכת מצב החירום: “הכנסת הופכת לחותמת גומי”

כמידי שנה בשנה, נדונה אתמול (ב’) במליאת הכנסת המלצת ועדת החוץ והביטחון בדבר הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. ח”כ מיכאל איתן שניהל את הישיבה אמר בפתח הדיון: “כפי שאתם יודעים, מדינת ישראל, מתוקף החוק, נמצאת במצב חירום - תוקף ההכרזה אמור להתחדש מדי שנה”. אנחנו מביאים בפניכם את נאומו של מיכאל איתן בנושא זה ממש, מתאריך ה-30.05.2006.

נאום ח”כ מיכאל איתן 

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה אחר זה עולים חברי כנסת – לא כולם, אבל יש רבים כאלה – מתייצבים כאן, מול הכנסת הריקה כמעט, וזה אחר זה מגינים על ביטחון המדינה בחירוף נפש. כל אחד מתחרה בשני כמה הוא מגן וכמה הוא תומך וכמה חשובה ההכרזה על מצב החירום. וככל שהם מרבים, בעיניהם זה נראה יותר משובח.

ואני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, וגם לציבור שצופה בנו: לא מדובר פה במצעד של פטריוטים, אלא במצעד איוולת. אחד הדברים המזיקים ביותר לביטחון המדינה – שעושים בו שימוש למטרות אחרות. אחד הדברים המזיקים ביותר לכנסת זה שהיא הופכת לחותמת גומי בידי ממשלה; שאנשים, בשם דברים כלשהם, הופכים להיות אוטומטים, לא פוקחים את העיניים, לא מבינים על מה הם מצביעים וצועקים: ביטחון המדינה, ביטחון המדינה.

אני בעד ביטחון המדינה לא פחות מכל הפטריוטים שהיו פה, אולי גם לא יותר אבל אני מבקש לבחון מה אנחנו עושים פה. ומה שאנחנו עושים פה זה שימוש לרעה בביטחון המדינה; מה שאנחנו עושים פה זה צחוק מהכנסת; מה שאנחנו עושים פה זו בגידה בציבור ששלח אותנו. אנחנו לא ממלאים את תפקידנו כחברי הכנסת, כמי שצריכים לשמור על סמכות הכנסת ועל עקרונות הדמוקרטיה.

ההכרזה על מצב חירום – מה המשמעות שלה? יש לה משמעות חשובה מאוד לביטחון המדינה, והממשלה מביאה את זה הנה, על מנת שאדם כמוני לא יוכל להצביע נגד ביטחון המדינה וצריך להצביע בעד המשך הכרזת מצב החירום. אבל, כמו בחוק ההסדרים, היא מכריחה אותי להצביע אוטומטית על כל מיני הסדרים וכל מיני דברים שהממשלה מעוניינת בהם והם אנטי-דמוקרטיים. זה מה שאנחנו עושים פה היום.

“האופוזיציה לויאלית”. עם כל הכבוד, האופוזיציה מטומטמת. מצביעה היום בהיגיון רב עבור צווים וחוקים שהם בכלל לא יודעים על מה הם מצביעים. אלא אם כן חל באמת שינוי, וביבי נתניהו, למשל, בעד זה שבאמצעות צווים – לא באמצעות חוק – ממשלת ישראל תקבע, כאילו בשמירה על ביטחון המדינה, מחיר מזערי לפטמים. או, למשל, מכוח הדבר הזה יהיה צו בדבר דינים וחשבונות על אבקת חלב. ככה אנחנו מצילים את ביטחון המדינה היום. או שאולי באמת הכלכלה הפכה להיות כלכלה צנטרליסטית, שאפשר על-פי השקפת העולם החדשה של נתניהו להבין, שמוכרחים שיהיו דינים וחשבונות על אבקת חלב, כי זה – אם לא יהיה, הכלכלה לא תצלח. ולכן מן הראוי שהממשלה תשתמש בסמכויותיה הנובעות מחוק-יסוד: הממשלה, ותוכל באמצעות צווים או באמצעות מצב חירום לקבוע בחקיקה שהיא יכולה לקבוע – היא תקבע – את כל הצווים, לא על-ידי חוק בכנסת אלא על-ידי חקיקה שלה, שאינה באה משום חוק.

לממשלות יש זכות להשתתף, לרשות הביצועית יש זכות לחוקק. אבל זאת חקיקת משנה, לא חקיקה ראשית. זכות החקיקה של הממשלה קבועה ומותנית בכך שיהיה חוק שמסמיך אותה לתקן תקנות, ותקנות הן דין לכל דבר. אבל כאן מדובר בדבר אחר לגמרי. מדובר במצב שבו הממשלה מקבלת סמכות, ישירות, לחוקק חקיקה שבעצם היתה צריכה להיות חקיקת משנה וזאת חקיקה ראשית, בעניינים שלא קשורים בכלל בביטחון המדינה, אלא תלויים במצב חירום. והעובדה שאנחנו עכשיו, כאוטומטים ובלית ברירה, מקבלים החלטה על המשך מצב חירום, אוטומטית אנחנו מנציחים את המצב שעל-פיו הממשלה יכולה להסדיר הסדרים כאלה.

אז איפה הכנסת? למה אנחנו לא יודעים לחלק את הדברים? למה אנחנו לא יודעים לבוא ולומר – בנוגע לבעיה קשה שהכנסת צריכה להתמודד אתה – שצווי ריתוק לעובדים הם נושא שהכנסת צריכה לחוקק? לא צריכים להסתמך על מצב חירום כדי לתקן תקנות ולהוציא צווים שקשורים כאילו במצב החירום. אני דיברתי על דוגמאות אבסורדיות, ולא חסרות כאלה.

אני רוצה שחברי הכנסת יבינו, אנחנו נמצאים כעת במאטריה שבאה בשתי צורות של איוולת שלנו, של חברי הכנסת. בסעיף ‎39 לחוק-יסוד: הממשלה, שבא בעקבות סעיף ‎38, שבו מדובר על מצב החירום, נאמר שבמצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת-חירום כדי להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים. כלומר, אנחנו גולשים.

אין שנייה בתולדות מדינת ישראל שאין בה מצב חירום, כי הוא נמשך מאז קום המדינה, ואני לא מציע לבטל אותו בגלל צורכי הביטחון. אבל, מצד שני אומרים שזה לא יהיה רק לצורכי ביטחון, אלא לשורה ארוכה של נושאים. נוסף על הסוגיה הזאת של הרשות המבצעת שמקבלת סמכויות, שלא ראויות במדינה דמוקרטית, יש גם כנסת שחוקקה כמה חוקים, שבהם כתוב שהחוק יהיה בתוקפו כל זמן שקיים מצב חירום, ועכשיו, כאשר אנחנו מרימים יד ומאריכים את מצב החירום, אנחנו מאריכים את תוקפו – כמו חוק החניכות. מה עניין חניכות למצב חירום ולמצב הביטחון? חוק שעות עבודה ומנוחה. יש השלכות. בזמן מלחמה יהיה כך וכך. אבל בזמן מלחמה יהיו עשרות דברים אחרים.

אני רוצה להגיד מה לדעתי הכנסת צריכה לעשות; מה אנחנו חייבים במסגרת השליחות הבסיסית שלנו, לדמוקרטיה, למי ששלחו אותנו. הממשלה לא עושה. לממשלה נוח שהכול בידיים שלה. אנחנו צריכים לחוקק ללא הבדל מפלגות. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. זה עניין של בסיס, תשתית נכונה. מה ששייך לביטחון, לביטחון. מה ששייך למצב חירום, למצב חירום.

את מה שנוגע לפיקוח על הדיג ועל מחירים וניהול חשבונות של אבקת חלב, את זה נשים בצד. זה לא שייך.

עוד משפט אחרון. זה קשור לעוצמת הכנסת. בסעיף ‎39(ה) לחוק-יסוד: הממשלה כתוב: “לא יותקנו תקנות שעת-חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת”. אם הכנסת לא תיקח את היוזמה ותפעיל את מה שהיא צריכה כאקטיביזם פרלמנטרי, בתי-המשפט בסוף יפסקו ויעשו את ההסדרים, ואנחנו נבכה למה בית-המשפט מתערב.

היו”ר אחמד טיבי:
סיום מעניין לדבריו של חבר הכנסת מיכאל איתן, שהיו דברי טעם. חברת הכנסת קולט אביטל, ולאחר מכן – חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויוסי ביילין. חמש דקות, גברתי, בבקשה.

תגיות:
 

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה