לפרטים נוספים

הרצאה: “הכנסת בעיני הציבור הישראלי”

אנו מגישים בפניכם את הרצאתו של ח”כ מיכאל איתן, המכהן בתקופה האחרונה כיו”ר הכנסת בפועל. ההרצאה עוסקת בנושא העומד בלב סדר היום הציבורי: מעמדה של הכנסת בקרב הציבור הישראלי. מהרצאה זו ניתן להתרשם מהתפיסה הייחודית והחדה אודות תפקוד הפרלמנט הישראלי מזווית עיניו של ותיק החברים בה. ההרצאה ניתנה בכנס של המכון להעצמת האזרח.

ח”כ מיכאל איתן:         

יש לנו בעיה עם הדימוי של הכנסת והציבור, דעת הציבור. אני לא שמעתי את הממצאים שהיו כאן, אבל אני יכול לדעת אותם מראש. הכנסת על הפנים, הציבור חובט בכנסת, בצדק או לא בצדק. תכף נדבר על זה, אבל הדימוי של הכנסת מתחת לכל ביקורת.

בואו ננסה לנתח את התופעה הזאת, אני חשבתי עליה הרבה. כחבר כנסת משנת שמונים וארבע עברתי גם תהפוכות, ראיתי כנסות שונות וראיתי אנשים שונים ויש לי איזושהי פרספקטיבה. אני אנסה לשתף אתכם בפרספקטיבות שלי. אני לא בטוח שאני מביא לכם ממצאים אקדמאים או אמיתות, יכול להיות שאני טועה, אבל תנסו רגע אחד להיכנס לראש שלי ולהסתכל על הנקודות שאני רוצה להעיר.

אני לא אומר שזאת כל האמת, אבל אני רוצה שתחשבו קצת על נקודות מסוימות כאשר מדברים על הדימוי של הכנסת. דבר ראשון, בואו נתחיל מנקודה ראשונה; הכנסת זה מה שהציבור בחר בהליכים שונים. אולי שיטת הבחירה שלנו היא קצת לא בסדר ולא משקפת אולי במאה אחוז את מה שהציבור רוצה, אבל יש דבר אחד שהוא בעיניי פשוט לא מובן; אנחנו דמוקרטיה, אנחנו בוחרים אנשים ואחר כך אנחנו רואים שהם מושחתים ובוחרים אותם עוד פעם ואפילו מקדמים אותם.

תראו, דבר מדהים. עכשיו כולם אומרים – מה יהיה עם קצב? מה יהיה? מוכרחים לשים עליו-, בית המשפט צריך להכריז שיש עליו קלון כי חס וחלילה מה יהיה? הציבור יבחר בו. אני שואל – רגע אחד, איך זה יכול להיות? למה הציבור בכלל יבחר אותו? איך יכול להיות שבמדינת ישראל אדם שהודה במעשים כאלה יש סיכוי שהציבור יבחר אותו?

אז עכשיו אומרים בית המשפט יחליט, כי אי אפשר לסמוך על הכנסת שהיא לא תבחר, אי אפשר לסמוך על הציבור שלא יבחר. וזה קורה לנו, זה קורה לנו,  זאת דוגמה אחת – זה קורה לנו הרבה, ותזכרו שאתם באים לחפש את האשמים, בסופו של דבר הציבור בוחר את הכנסת והוא בוחר חבר כנסת פעם אחר פעם, ושכל אחד יעשה חשבון נפש מתי, איך ומה הוא היה מוכן להחליף, ולהגיד לחברי המפלגה שלו – אם אתם תבחרו אנשים לא ראויים, אני לא אצביע עבור המפלגה.

בדרך כלל מסתכלים על מספר אחד ואחר כך זה כבר לא יודעים ולא מתחשבים ואז מקבלים כנסת כמו שמקבלים.

נקודה שנייה, הכנסת היא זירה קונטרוברסיאלית; מטבע הדברים זה המקום שבו – אומרים לפעמים שהכנסת היא נראית כמו שוק, זה שוק במובן רב מאוד של המילה כחלק מהדמוקרטיה – זה המקום שבו באים נציגים שונים, מתמקחים ונלחמים כל אחד על הדעות שלו, ואז קורה דבר מאוד בסיסי בהערכה הכללית לחברי הכנסת. חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר היום, מסיעת ‘קדימה’, יש לה 29 מנדטים, בעצם בגישתו הוא, שלושה רבעים הצביעו נגדו, בכלל לא מקבלים את הגישה שלו מלכתחילה.

כלומר, יש כאן באיזשהו מקום, כשיש מלחמת דעות ואתה בא עם הדעה שלך והאנשים שלך, הקבוצה שלך משחקת שם, קשה לך לפרגן לשחקנים מקבוצה אחרת. קשה לך, יותר קל לשחקנים שלך ויותר קל לך להגיד שהם לא בסדר. אפילו אם הם בסדר, הרי תחפש את הנקודות השליליות שלהם. וכשאתה בכלל מפסיד אז גם השופט הוא בן-לא חשוב מה, והכללים נשברים והאמוציות יוצאות והכל, וזאת זירה של כל פרלמנט בעולם והיא מטבע הדברים הופכת את המקום הזה להרבה פחות קונצנזואלי ומכובד מאשר עוד זירה כמו בית משפט עליון שיושבים שם אנשים, כללים אחרים, בכללי משחק אחרים; צבא שצריך להיות יותר קונצנזואלי, משפט זה אבני היסוד של החברה.

בכנסת זה מקום להתכתשויות, מטבע הדברים גם בהתכתשויות וגם כמו, אומרים – כמו בשוק. אני אומר בשוק במובן החיובי שלו. לשוק יש גם מובנים חיוביים, אבל גם הצד החיובי שלו, יש לו אספקטים מסויימים של התנגשויות.

יש לנו תקשורת שמחפשת רייטינג ואני לא מאשים, הם חיים בכללי המשחק שלהם, הם מקבלים כל יום מ-120 חברי כנסת מאות הצעות בדבר טובת האומה ואיך החבר כנסת עשה כך וכך, וחבר כנסת שיכתוב עבודה וישקיע בה מאה שעות עבודה על איזשהו נושא, מטבע הדברים הכתב יראה במקום אחר, אחד קרא לשני אידיוט, אז הוא זורק את העבודה שזה השקיע שנה, ויכניס “היום אמר א’ ל-ב’ אידיוט, והשני אמר לו שהוא אידיוט”, וזה יהיה מחר בכותרות.

אז זה מה שמשתקפת הכנסת, זה טבע הדברים. אני לא יודע מה תגיד כאן נציגת התקשורת, אבל אני אומר, אלה הכללים, דרושים מהכתבים, הציבור רוצה את זה, ככה הדבר הזה מתנהל וזה מעצים. הדבר הבא – אין לנו, להערכתי, חינוך מספיק לאזרחות, וטוב שיש מרכז להעצמת האזרח, ואני יכול באמת להודות למי שהקים ויזם ועמד מאחורי כל העניין הזה, פרויז נזריאן, שעושה דברים כאלה ומנסה להעצים את זכויות האזרח, בין השאר על ידי חינוך לדמוקרטיה וחינוך להבנת דברים.

אני בטוח שגם בקהל הזה כשאני אגיד שבפרלמנט הישראלי חברי כנסת מרימים ידיים על חוקים שאין להם מושג מה כתוב בהם, כולם יגידו שזה שלילי, ואני אומר לכם, זה חלק מהעניין ואי אפשר אחרת והציבור צריך ללמוד ולהבין איך עובד פרלמנט, ולא יצחקו על פרלמנט שבהם חברי הכנסת מרים יד בדקה התשעים כי הם לא יכלו, לא יכולים, ואוי ואבוי אם הם יקדישו את כל זמנם לקרוא את כל החוקים שעומדים על סדר היום ועליהם הם צריכים להצביע. זה יהיה פרלמנט פי אלף יותר גרוע, הם לא יעשו את עבודתם.

אתמול הצביעו על עשרים וכמה הצעות חוק שבאו מוועדות או באו מוועדת שרים, שצריך להתעמק בהם שעות ארוכות על מנת להכריע בהם. אני מודה שאני הצבעתי עבור הרבה מאוד הצבעות, רק שאלתי את החברים שלי מה הם עושים ולמה הם עושים ובזה זה נגמר וחלק מהם אפילו גם לא הספקתי לשאול, הייתי צריך להחליט. זה לא פרלמנט, זה לא חלק בלתי נפרד מעבודה של פרלמנטים אחרים גם כן, בעולם. זה לא משנה, זה טרומית ואחר כך זה הולך לוועדה, זה נהיה עוד יותר קשה, כי בוועדה יושבים- טוב, חברים, אמרתי לכם.

תראו, אני לא לא ביקשתי לשכנע אתכם, ביקשתי לפתוח לכם רגע אחד כמה נקודות, להסתכל על הכנסת מזוויות אחרות. אני עשרים וכמה שנים בכנסת, אני חושב שאני בעל מקצוע, אני לא רוצה להגיד טוב או רע. אני שם, אני משקיע, אני עובד, אני יודע את המקצוע הזה, אני בקיא במקצוע הזה, אז תלמדו מחדר הניתוחים כמו מאחד שעשה ניתוחים ואתם אף פעם לא הייתם שם, הוא מספר לכם על כל מיני דברים שהוא רואה. אני לא אומר שאני צודק, אני רק אומר, תקבלו איזושהי עדות. אני רוצה להתקדם במהירות.

אני לא באתי הנה להיות סנגור של דברים שהם לא בסדר. יש לנו כנסת שיש בה אחוז של עבריינים גבוה, אני חושב, ממקומות אחרים, שיש בה דברים  שצריכים בהחלט תיקון, אבל הכנסת שלנו היא לא כל כך נוראית באופן אובייקטיבי.

אני מכיר את חברי הכנסת, יש רבים מאוד שעושים שמה שליחות, עובדים קשה, והכי חשוב, דבר אחד אני רוצה שתדעו – לחברי הכנסת מאוד מאוד מאוד אכפת מה הציבור אומר וחושב על מה שהם עושים. ואם גם תהליך הבחירה, גם שינוי מסויים בפונקציות של הכנסת, יהפוך אותה ליותר אפקטיבית, יותר ביקורתית – ויש לי כמה רעיונות בעניין הזה, אני לא אעלה אותם עכשיו – אני מאמין שניתן לעשות את הכנסת יותר ראויה בעיניי הציבור. אני אומר, הדבר הכי חשוב בעיניי זה שינוי שיטת הבחירות בצורה שתהיה יותר accountability (אחריותיות).

היום בגלל שאנחנו בוחרים אנשים שבעצמם אנחנו צריכים לבחור בפתק ואין את הקשר הישיר הזה בין חבר הכנסת לבין הציבור, הוא לא תמיד מרגיש שאם הוא יעשה כך או אחרת הציבור ישפוט אותו וישפיע על תהליך בחירתו מחדש, מטבע הדברים זה מנכר קצת יותר.

אני מקווה שאת השינויים האלה נצליח להכניס, ועוד פעם, זה הרבה מאוד תלוי בציבור, כי הכנסת בסופו של דבר רגישה מאוד לדעת הציבור. הציבור ישמיע את דעתו בדרכים שציבור משמיע את עצמו במדינות דמוקרטיות. יהיו שינויים. תודה.

סיכום של ח”כ מיכאל איתן:

טוב, המסר שלי מתוך יום העיון הזה מהמושב שלנו, חברים יקרים, עזבו את הכנסת, הכנסת זה מה שאתם מייצרים ואם אתם רוצים כנסת יותר טובה, בואו נעבוד על עצמנו כחברה, כהעצמת אזרח, כאזרחים שרוצים לקבל חינוך ומעורבות רבה יותר בתהליכים של ניהול המדינה הזאת והעם שלנו. יש יותר מדי הסתמכות על האנשים שמה כאילו הם יפתרו את הבעיות, כאילו הם יעשו, ואם הם לא בסדר, הכל שם. זה לא שם, זה אצל כל אחד מאיתנו בבית עם הילדים ועם עצמנו ועם מה שאנחנו עושים במקומות העבודה. בואו נהיה יותר רציניים ונפתור את הבעיות איפה שהם טמונות, ואם נעשה את זה ואנחנו נהיה רציניים בכל מה שאנחנו עושים, הפוליטיקה תתיישר עם זה.

הערת הבהרה של ח”כ מיקי איתן:

אני חייב הסבר. אני התכוונתי שפרלמנט זה מכונה-, זה כמו בית חרושת לייצור חוקים. עכשיו, יש עניין של התמחות; אם אתה רוצה שיצאו חוקים טובים אתה צריך שלפחות חלק מהפועלים יעשו בתחום שהם מבינים את החוק הכי טוב, אז אם הם עסוקים כל הזמן בלעשות החוק הכי טוב נגיד בנושא מיסוי, אז מישהו אחר עסוק בחוק הכי טוב בנושא תחבורה ומשקיע בזה המון זמן, ואז כשזה מגיע למליאה, הם נפגשים וכאן בא העניין של הסיעה והוא אומר “זה בסדר?” הוא אומר לו “זה בסדר”, הוא מרים יד. השני אומר לו “זה בסדר?” “זה בסדר”, הוא מרים יד. אם כל אחד מהם היה צריך לבד לקרוא את שני החוקים, שני החוקים לא היו בסדר – לא היה מי שיתעמק בהם.

 

ההרצאה ניתנה בתאריך: 28.02.08


תגובות ל: “הרצאה: “הכנסת בעיני הציבור הישראלי””

  1. דוד says:

    הח”כ איתן,
    שמח לקרוא את דבריך.
    כנראה שערוצים כמו הבלוג שלך יכולים לפתור מספר מהבעיות שהצגת: מאפשר לעקוף את התקשורת המסורתית, מאפשר לאזרח להכיר יותר טוב את הנציג שלו – ומהווה קשר בין הנציג לבוחר, שישפיע גם על האופן בו יצביע הבוחר בבחירות, אולי לא רק בעקבות הראשון ברשימה או השיווק שנעשה בימים האחרונים לפני הבחירות.
    כמו כן בבלוג חבר כנסת יכול להסביר למה הוא הצביע או פעל בדרך מסויימת – באופן כנה, בלי חשש מהתקשורת, כמו ש”הודית” כאן שקורה שמצביעים גם בלי להכיר את פרטי הפרטים – כי סומכים על חבר-כנסת אחר. לטעמי זהו הסבר מתקבל על הדעת ביותר.
    חושב שבלוג כמו שלך שמתעדכן לעיתים קרובות יחסית יכול לסייע לשקיפות ולקשר החשוב הזה.
    חבל שבלוגים אחרים של חברי כנסת, כמו גם ערוצי טוויטר, היוו בסך-הכל קידום מכירות לקראת הבחירות ומיד לאחריהם הם נעלמו. דווקא עכשיו, נראה שלרבים מחברי הכנסת יש זמן שיכול להיות מנוצל גם לכיוון הזה.
    אולי כדאי לרכז באתר של הכנסת, נוסף על הקישור בכל דף של ח”כ, גם רשימה של בלוגים של מחוקקים?

    בברכה,
    דוד שמעון

  2. לדוד שמעון,

    לעצם הצעתך בדבר הוספת קישורים לאתרים של חברי הכנסת, הרי שזהו כבר המצב היום, שבו בדפים האישיים של חברי הכנסת מופיעים קישורים לאתרים, בלוגים וכדומה. זאת כמובן רק אם יש להם כאלה.

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה