לפרטים נוספים

דילמה ברשת: “מדיה חברתית טריה על השולחן”

העברת מסרים ברשת

האם יש לי סיכוי לנהל דיאלוג אמיתי עם כל כך הרבה חברים ברשת? האם אוכל לשנות במדיום הזה את דעתם הרווחת על הפוליטיקאים בארץ? האם סדר העדיפויות שלי לקוי בכך שאני מבלה ברשת זמן ממושך, במקום לקיים ולהשתתף במפגשים עם אנשים בשטח?

דיון שאני מנהל בימים האחרונים בקהילת web.2.0 בדה-מרקר קפה מעלה שאלות שמעסיקות אותי מאוד מאז פתחתי בקמפיין האינטרנט שלי; “להוכיח שאפשר אחרת”.

הדיון התעורר בעקבות שאלתו של עומר רוזן, שכתב לי: “לפני שאנחנו פותחים את הארנקים, בוא תספר לאן הולך הכסף. מדיה חברתית עוסקת הרבה מאוד בשקיפות, אז יש לך הזדמנות להראות שאתה משחק על פי הכללים ולא סתם מתייחס למדיה חברתית בתור עוד ערוץ לגיוס תרומות”.

התמהמהתי למעלה מיממה במתן תשובה, מכיוון שהייתי עסוק בענייני הכנסת ובפריימריז שיתקיימו בעוד כעשרה ימים.  ד”ר אשר עידן העיר לי באותו דיון: “עומר צודק. מיקי!!! עליך להשיב לו. מדיה חברתית היא לא רק שקופה ומשתפת בכל: בתכנים, בהוצאות כספים וכו’, אלא מדיה חברתית היא בעיקר מגיבה מהר מאוד. זהו היתרון התחרותי שלה. אסור להשאיר מדיה חברתית לא טרייה על השולחן. יש לרענן אותה כל הזמן, אחרת היא נרקבת. אז מיקי. בוא תהיה יותר אובמה מאובמה”.

את התגובה של עומר דווקא אהבתי ואימצתי. אני מזמין אתכם לאתר שלי להנות מדוגמא טובה לשיתוף פעולה אינטרנטי שמניב תוצאות מיידיות… תגובתו של ד”ר עידן הציקה לי משום שאני מעריך אותו מאד, והרגשתי נזוף.

כתבתי לו: “אני רוצה  להציג בפניך את הצד ה”אפל” של “איתן המשהה”. אני נמצא בעיצומו של מסע בחירות מקדימות בליכוד. שם נמצאים מאה אלף בעלי זכות הבחירה שיקבעו האם אכהן בסיעת הליכוד בכנסת הבאה אם לאו. להערכתי רק עשרים עד שלושים אחוז מהם גולשים באופן קבוע באינטרנט, ולהערכתי פחות מ-400 מהם פעילים ב”קפה דה-מרקר”. לכן, איני יכול לזנוח  את הפעילות הקונבנציונלית: פגישות, שיחות שכנוע בטלפון, השתתפות בכנסים ומפגשים, והכל בלו”ז מקוצר של קצת יותר מחודש ימים.

במקביל לקמפיין הקונבציונאלי, העזתי לפתוח גם בקמפיין אינטרנטי תחת הכותרת “להוכיח שאפשר אחרת”, כשהמטרה היא לשלב ליכודניקים ומי שאינם ליכודניקים בקהל התומכים לבחירתי מחדש לכנסת ה-18. ביקשתי להקים את “מפלגת האינטרנט” שהפעם אני אזכה בתמיכתה, ובעתיד תיתן תמיכה גם לחברי כנסת נוספים מכל סיעות הבית שיסכימו להעלות את קידום מהפכת האינטרנט והמידע לסדר היום הציבורי.

רציתי להוכיח שפעילות מוצלחת באינטרנט משליכה גם על ציבורים שאינם מתחברים בעצמם לרשת. כך למשל, בעזרת התרומות שאני מגייס ברשת, אני מסוגל להדפיס עוד עלונים,  לשכור עוד טלפנים, ולהגיע לעוד אלפי מתפקדים.

לפעילות באינטרנט יש השפעה כלשהי גם על חלק ממתפקדי הליכוד שאינם גולשים קבוע באינטרנט, וכבר קיבלתי מספר תגובות ממתפקדי ליכוד אותם פגשתי במסגרת מסע הבחירות  הקונבנציונלי שסיפרו לי שבניהם או בנותיהם הצעירים שגולשים ברשת דיווחו להם על קמפיין “להוכיח שאפשר אחרת”, והמליצו להם להצביע עבורי.

על משקל אובאמה - גולשים, קראו לליכודניקים להצביע 104.

אז כמה להשקיע באינטרנט?

אמצעי התקשורת המסורתיים מסייעים להרחיב את הזנב אל עבר ציבורים של מי שאינם גולשים ברשת. בזכות הקמפיין “להוכיח שאפשר אחרת” - הצלחתי להיחשף לקוראי ‘ידיעות אחרונות’, לקוראי ‘ישראל היום’, לצופים ב’ערוץ 1′, ‘ערוץ 2′, וב’ערוץ 10′. זאת כמובן בנוסף לאתרי החדשות באינטרנט. אין לי ספק, שהתקשורת הזו נתנה תזכורת חשובה וחיובית לרבבות מצביעי ליכוד בדבר מועמדותי.

והנה הדילמה: כמה זמן להשקיע בקמפיין האינטרנטי, וכמה במסע הבחירות הקונבנציונלי?

מאז פתיחת הקמפיין האינטרנטי,השקעתי בו עשרות רבות של שעות עבודה על חשבון הפעילות הקונבנציונאלית. כתבתי פוסטים (והכתיבה אינה מלאכה קלה כלל וכלל), וכשהחלו להגיע תגובות גם עניתי, בדרך כלל בשעות המאוחרות של הלילה.

אודה על האמת, במסגרת העזרה שקיבלתי להפצת המסרים ברשת, נעשתה עבודת סינון שבסיומה הובאו לידיעתי כל התגובות שחייבו התייחסות אישית שלי. הוצע לי גם שהעבודה הזו תיעשה על ידי אחרים, אבל הרגשתי לא בנוח. במשך עשרות שנות פעולתי, אני משיב לפניות החתומות על ידי באופן אישי, וכך ביקשתי לעשות גם הפעם. אבל כמות התגובות תבעה ממני עוד ועוד שעות שלא היו לי. וכך נוצר פיגור.

בשיקול הכולל, העדפתי להשאיר את המדיה על השולחן ולא לרענן אותה כל הזמן בחתימת ידי, כשמישהו אחר  כותב את התגובה. כיצד עלי לנהוג לדעתך? ומה אתם אומרים?

לקריאה נוספת: בלוגרית כותבת בישראבלוג


השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה