לפרטים נוספים

ליד בית המשפט הצעתי את מרכולתי

אתמול בבוקר (ה’) הייתי רוכל. על מנת לקדם את מצע הבחירות שלי “להוכיח שאפשר אחרת”, התייצבתי באזור בית המשפט בתל אביב. למה שם? כי שופטים, עורכי דין ומתמחים אמורים להכיר את החקיקה הנוגעת למימון הבחירות המקדימות, ורובם מחוברים לאינטרנט. חוץ מזה, יש לי מכרים רבים וידידים שמכירים אותי מתקופת כהונתי כיו”ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ובהווה כיו”ר הוועדה לביקורת המדינה. ולא מעט מהם, גם אלו שאינם חברי ליכוד, הביעו בעבר נכונות לסייע לבחירתי מחדש.

כשבדקתי כיצד להקים את הדוכן, היכן למקמו מבלי להפר את החוק, הסתבר שאני צריך לקבל היתר לדוכן רוכלות מעיריית תל אביב. ואכן, בתחילה כשפרסנו את על הדוכן את מרכולתנו; פלאיירים, פתקאות קטנות, כרטיסי ביקור, מחשב עם מודם סלולארי, ונעמדתי מול העוברים והשבים, עברה בי תחושה של רוכל אמיתי המציע את מרכולתו. יש כאלה שסבורים שזה לא מכובד, שחבר כנסת, ובמיוחד חבר כנסת ותיק, יעמוד ברחוב ויקבץ “נדבות”.

השר מיכאל איתן

ככה זה בחיים - כאשר פוליטיקאים עולים לרגל לבעלי הון, ומקבלים תרומות גדולות וטובות הנאה, קוראים לזה: “גיוס כספים”, ואילו כשאני פונה לציבור הרחב בבקשה לתרומות קטנות, על מנת להשתחרר אפילו ממראית עין של תלות בבעלי ההון, יש המכנים זאת: ”קיבוץ נדבות”.

אבל אני סבור אחרת, אני מאמין בקבלת תמיכה מהציבור הרחב. כל חיי הפוליטיים חילקתי כרוזים, הדבקתי מודעות והרמתי טלפונים לשכנע אנשים. גם עכשיו, שיווק הרעיון הפוליטי בדרך של רוכלות, לא נראה לי דבר פגום אלא להיפך - אני גאה בו. עדיפה בעיני עשרות מונים תרומה של מאה שקלים, שאני מקבל מעובר אורח, לאחר ששכנעתי אותו בצדקת המטרה, מאשר תרומה של עשרת אלפים שקלים שהייתי יכול לקבל בכנס תורמים בניו יורק.

מיד לאחר הפניה הראשונה לאחד העוברים והשבים, שהיה בדרכו אל בית המשפט - נכנסתי לעניינים, ובהתלהבות רבה, פעם אחר פעם, פניתי לעוברים ושבים תוך שאני מציג בפניהם את הפלאייר ויוזם שיחת שכנוע, שבה אני מסביר להם שבזכות תרומה צנועה של ח”י שקלים הם יכולים לקדם רעיון ענק של שיפור הדמוקרטיה הישראלית.

כמובן שהרגשתי פער עצום בין הבקשה לתרומה של 18 שקלים, לבין החזון שתיארתי בפני התורמים בפוטנציה. נדמה לי שגם הם, או לפחות רבים מהם, לא כל כך השתכנעו. אבל פשוט לא היה להם נעים לסרב לבקשה של חבר כנסת, במיוחד כשהעלות כל כך זעומה. זכרתי שגם בעבר התחלתי מסעות להגשמת חזונות גדולים, כמו למשל הקמת היישוב כוכב יאיר, בנאומים נלהבים, שמאחוריהם באותו שלב היו רק תקוות וחלומות.

השר מיכאל איתן

“רק 1500 שקלים?” שאל אותי כתב הטלוויזיה, עמית סגל, שסיקר את האירוע. “כן”, אמרתי בהתלהבות. 1500 שקלים זה בכלל לא מעט, זה דווקא מראה שהשיטה עובדת. ראה, פעלנו במקום במשך שעתיים וחצי והתרמנו 16 תורמים. בממוצע, כל עשר דקות תורם, שהיה צריך גם להשתכנע, גם לשאול שאלות, לקבל תשובות, וגם לשלוף כרטיס אשראי לעמדת האינטרנט שהקמתי במקום, בכדי לבצע את התרומה. ברור שלא כל אחד משתכנע, ומתוך אלו שמשתכנעים, היו כאלו שהעדיפו להבטיח שאת התרומה ישגרו דרך האתר מהבית, ואחרים שהסכימו לתרום אבל סירבו לחשוף את כרטיס האשראי שלהם. “ובסך הכל זו הצלחה”, אמרתי והבחנתי בסימני הסכמה בטון הדיבור שלו.

“אם היה לי מספיק זמן, והייתי יכול להקדיש יותר שעות בכל יום”, הוספתי, “כבר על פי הנתונים האלו הייתי יכול לגייס רבבות שקלים למימון מסע הבחירות שלי, ואני מבטיח לך”, אמרתי בביטחון רב, “ידידי הצעיר עמית סגל, שבעוד כמה מערכות בחירות, אתה תוכל לספר לדור הצעיר שלך שפעם היה חבר כנסת בשם מיכאל איתן, שהאמין ברעיון הזה, ובהתפתחותו, וכבר בקמפיין הראשון שלו הצליח לאסוף רבבות שקלים, כשלא כל הציבור בכלל הבין את מלוא המשמעות של המהלך הזה”.

היום, בעקבות הפעילות בדוכן, מול בית המשפט, הצלחנו לעבור את גבול מאה התורמים ורשמנו סכום של כ-15,000 שקלים. חברים יקרים, אלו מכם שקוראים אותי, אל תתעצלו, היכנסו לאתר שלי, תרמו ח”י שקלים למסע הבחירות שלי, ועזרו לי להוכיח שאפשר אחרת!

שאפשר לקיים מסע בחירות בהוצאות סבירות, במימון ציבורי עממי רחב, לא על בסיס תרומות גדולות של בעלי הון. שכך אפשר לנתק את ההון מהפוליטיקה, ושהציבור בישראל, יכול לקדם פוליטיקאים ממפלגות שונות, לא רק  על בסיס עמדותיהם בנושאי חוץ ובטחון או כלכלה, אלא מתוך הזדהות עם המאבק לשיפור הדמוקרטיה הישראלית בעזרת האינטרנט.

לתמונות היום הזה, הכתבה של עמית סגל בערוץ 2


השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה