לפרטים נוספים

31 שנים לביקור סאדאת בכנסת / מאת יפה נקר

מאמר אורח 

יפה נקר

“באתי אליכם היום, כששתי רגלי יציבות הן, כדי שנבנה חיים חדשים, כדי לקיים את השלום, בהיותנו כולנו על אדמה זו, ארץ האלוהים.  כולנו, מוסלמים, נוצרים ויהודים, כולנו עובדים את האלוהים ואיננו משתפים בו אחר.  לפיכך הוראותיו ומצוותיו של אלוהים הן האהבה, האמת, נקיון הכפיים והשלום” . במילים אלו פתח סאדאת את נאומו ההיסטורי במליאת הכנסת בירושלים ב-20.11.1977.

“התרשמתי מהילדים הישראלים,  למענם יש לעשות כל מאמץ”.  (סאדאת בשיחה עם סיעת המערך)

“הבה נשים קץ לכל סבלות המין האנושי”. (כתב סאדאת בספר האורחים באוהל יזכור ב”יד ושם”).

נשיא מצרים, אנואר סאדאת הגיע לביקור בן יומיים בירושלים ב-19 נובמבר 1977, בעקבות הזמנתו של ראש הממשלה מנחם בגין. ביקורו כלל אתרים שונים, שיחות,  וכן ביקור בכנסת ונאום בישיבה מיוחדת של מליאת הכנסת ביום י’ כסלו תשל”ח 20.11.1977.

קדמה לביקורו בירושלים, הודעתו של סאדאת באסיפה הלאומית בקהיר, על נכונותו לבוא לירושלים להיפגש עם הכנסת, עם ראש הממשלה ועם שרי ישראל, עם חלקים שונים בציבור הישראלי, כדי לשכנע על כנות כוונותיו להגיע לשלום עם ישראל. סאדאת הודיע כי יהיה מוכן להיענות להזמנת ישראל ולבוא לכנסת ולהתווכח על העמדה הערבית, אשר הגדיר אותה כצודקת.  ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז”ל, השיב במהירות על נכונות ישראל לקבל את פני נשיא מצרים.  ראש הממשלה מנחם בגין אמר עוד ב-20 ביוני 1977, בהציגו את הממשלה בפני הכנסת התשיעית: “בראש דאגתנו מניעת מלחמה חדשה במזרח התיכון.  הנני קורא למלך חוסיין, לנשיא סאדאת ולנשיא אסאד, להיוועד עמדי, אם בבירותינו ואם על אדמה נייטרלית, אם בפומבי, ואף מחוץ לזרקורי הפרסומת, כדי לדון על השכנת שלום אמת בינינו וביניהם… נשים קץ לשפיכות הדמים השנואה עלינו”.  ראש הממשלה בגין הוא אמר שאין שום יסוד לסכסוך בין מצרים לבין ישראל, הסכסוך היה טרגי, מיותר, ממושך. ראש הממשלה הודיע בכנסת ב-15.11.1977 על איגרת הזמנה שימסור באותו ערב לידי השגריר לואיס, אשר יעבירה לנשיא מצרים סאדאת.  היה צורך באישור ועדת הכנסת לאפשר למדינאי זר, לנאום מעל במת הכנסת (עד אז קיבלה ועדת הכנסת 3 החלטות, בשנים 1964, 1966 ו-1970- לאפשר למדינאים זרים לברך מעל במת הכנסת). אולם הפעם דובר לא רק בדברי  ברכה אלא בנאום, שבו יפנה נשיא מצרים אל חברי הכנסת.

כל חמשת ראשי הממשלה בישראל שקדמו למנחם בגין הביעו נכונות לבוא לכל בירה ערבית ולכל מקום בעולם, ולהיפגש עם ראשי מדינות ערב, והביעו נכונות למשא ומתן עם כל מדינה ערבית ללא תנאים מוקדמים.  אך נכונות ישראלית זו היתה תמיד חד-צדדית,  ולא זכתה להיענות מצד מדינות ערב. בהודעתו של סאדאת נשיא המדינה הערבית הגדולה והחשובה, מצרים, על רצונו לבוא לכנסת בירושלים בירת ישראל, לשוחח עם הכנסת וחבריה, היה חידוש אשר היה בו  סיכוי אדיר לשבירת מעגל אי-האמון ההדדי וצעידה במסלול של  נכונות הדדית, לנסות, לקחת סיכונים למען השכנת שלום בין ערבים ליהודים.  סאדאת זכה לתמיכתם של חוגים רחבים בעם המצרי, אשר סברו שיש לרכז את מאמצי מדינתם בפתרון בעיות הפנים, החברה והכלכלה,  ולא להמשך הסכסוך. הצהרת הנשיא סאדאת באזני עמו בשפה הערבית, על רצונו לבקר בכנסת בירושלים,  השתמע ממנה שישראל איננה עוד אסורה ואיננה מוחרמת מראש, היה בה הכרה בזכות קיומה של ישראל  והכרה שאין לפתור את הסכסוך הערבי-ישראלי באמצעים צבאיים.

בדיון  במליאת הכנסת ה-9 (15.11.77),  נשמעו חששות כי ביקור סאדאת הינו  תרגיל תעמולה של נשיא מצרים, אשר אינו מתכוון לוותר על עמדותיו לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי, אך רוצה להינות ממעמד של רודף שלום ומטיף לשלום.  הציבור הישראלי טרם שכח את הפתעת מלחמת יום הכיפורים ואת הצורך בכוננות בפני הפתעה צבאית נוספת. אך למען שלום אמת היה מוכן לקחת סיכונים מחושבים, ולבסס  שלום  על בטחון, על צדק הסטורי ועל הידברות מתמדת. הדעה  בישראל  היתה שהאוייב האמיתי של  מדינות ערב הם העוני, החולי הבערות,  וישראל היא השכנה הבטוחה ביותר שיש למדינות ערב. בישראל הצהירו כי לאחר ביקור נשיא מצרים בישראל, מצפים כי ראשי מדינות ערב, יזמינו  את נשיא ישראל או את ראש הממשלה, לבקר בארצותיהם.

ביקורו של סאדאת בישראל ארך יומיים ועורר התרגשות רבה בישראל, במצרים ובעולם.  במהלך ביקורו בישראל התפלל במיסגד אל-אקצה, הניח זר על האנדרטה לנופלים במערכות ישראל, ביקר באוהל יזכור ביד ושם, הצדיע לחיילי צה”ל,  ביקר ונאם בכנסת,  ועוד.  בכנסת ביקר סאדאת ב-20.11.1977 ונאם נאום בשפה הערבית, שתורגם סימולטנית לחברי הכנסת והאורחים.  באותה עת כיהנו  נשיא המדינה פרופ’ אפרים קציר, ראש הממשלה מנחם בגין, יו”ר הכנסת יצחק שמיר. לאחר נאום סאדאת בכנסת, הביעו רוב חברי הכנסת אכזבה מתוכן נאומו, אך אמונה מעצם ביקורו של סאדאת בירושלים שהביא עמו תקווה, מעבר לעמדות שנקט לגבי פתרון הסכסוך.

הודעת הסיכום מביקור סאדאת שהוקראה ע”י ראש הממשלה מנחם בגין, במסיבת עיתונאים משותפת עם הנשיא סאדאת:  “בהענות לצעד הכן והאמיץ של הנשיא סאדאת, ומתוך אמונה בצורך להמשיך את הדו-שיח בהתאם לקווים, שהוצעו על ידי שני הצדדים, במהלך חילופי הדיעות והצגת העמדות במיפגש ההיסטורי בירושלים, ובמטרה להגביר את הסיכוי של השלמה מניבת פרי של ביקור חשוב זה – ממשלת ישראל, בהביעה את רצון העם בישראל, מציעה, שצעד מלא תקווה זה, יהיה לו המשך בדו-שיח בין שתי המדינות הנוגעות בדבר, ובכך לסלול דרך לקראת מו”מ מוצלח, שיוביל לחתימת חוזי שלום בז’נווה עם כל המדינות הערביות השכנות”.

לאחר ביקורו בישראל אמר סאדאת, בנאום במועצת העם המצרית: “הגענו להסכם שלא תהיה עוד מלחמה ונפתור את בעיותינו ליד שולחן הדיונים”.

המחוות שעשו מהצד הישראלי למען נשיא מצרים: נטיעת 180 עצים ביער השלום ע”ש הנשיא סאדאת (ע”י יקותיאל פדרמן), נטיעת 100 עצים לכבוד הולדת נכדתו של סאדאת, פורטרט של סאדאת שצויירע”י יצחק ימין, מזכרות, מכתבים ושירים שחוברו במיוחד לאירוע של ביקורו.

הביקור הצטיין באוירה ידידותית.  עם רדתו של סאדאת מהמטוס שהביא אותו לישראל, שאל: “האם גנרל שרון כאן?”. את מנחם בגין  כינה “ידידי ראש הממשלה”.  לדיין קרא משה.  על עזר וייצמן אמר “העייזר הזה מוצא חן בעיני” והדביק לו נשיקות מצלצלות. את גולדה מאיר כינה “אולד ליידי”, שמעון פרס קיבל טפיחות שכם, ועם מוטה גור התלוצץ.  העתונות הישראלית והעולמית כינו את ביקור סאדאת בישראל בכותרות שונות: “יונת השלום מרחפת בשמי ירושלים”, “שלושים שנות איבה נמחקו בשלושים שעות”, “האירוע המדיני הגדול ביותר בהיסטוריה בת זמננו”, “דניאל בגוב האריות”, ועוד.  הציבור בישראל הופתע מאישיותו ולבביותו של אנואר סאדאת.  נוצרו קשרים אישיים בין מנחם בגין לאנואר סאדאת.  סאדאת הירבה לומר: “הבה נסלק את אי-האמון… אני איש הנאמן על דבריו”, דברים שתרמו ליצירת אמון הדדי בין מנהיגי ישראל ומצרים,  בדבר כנות כוונותיו של נשיא מצרים להגיע לשלום עם ישראל.

בעיתון המצרי “אל אחבאר” נכתב: “נצחון השלום גדול מנצחון במלחמה”. “סאדאת השיג בירושלים יותר משהשיג במלחמת אוקטובר 1973″. העיתון המצרי אל-אהראם גינה את מבקריו שלוחי הרסן של הנשיא סאדאת וכינה אותם “טיפשים חסרי דעת וצבועים”.  סוכנות הידיעות המצרית פירסמה  כי הכל תלוי בישראלים. סאדאת סיכן את חייו וגורלו האישי. אם ישראל תגלה נכונות לויתורים ימשיכו לצעוד יחד, ולא סאדאת יקשיח את עמדתו. האופוזיציה האיסלמית הרדיקלית במצרים לא רצתה לעכל מצב ששליט מוסלמי יתפלל במיסגד  כמו אל-אקצה,  תחת שמירת לא-מוסלמים,  וגם יושיט את ידו לשלום לאויבים.

ג’יהן סאדאת פועלת להנצחת זכרו של סאדאת, אחראית על הקתדרה ע”ש אנואר סאדאת באוניברסיטת מרילנד, וגם חברה בחבר הנאמנים של האוניברסיטה. היא מרצה ברחבי העולם. לדעתה אם בעלה היה חי,  היו פני המזרח התיכון שונים. סאדאת היה מזמין את שרון וערפאת ואומר להם: עשו מה שאני עשיתי, כי זו הדרך היחידה להשיג שלום. אלימות, הפצצות ומתאבדים, לא יביאו שלום, אלא רק משא ומתן. עוד אמרה שהפליטים הפלשתינים לא יוכלו לקבל מצב שתקום מדינה פלשתינית,   והם לא יורשו לבוא אליה או לבקר בה.

 

תגיות:
 

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה