לפרטים נוספים

פרשת הסמרטוטים: “על יו”ר הכנסת להגן על חברי הכנסת”

גדעון סער ודליה איציק בעימות

בעקבות “פרשת הסמרטוטים”, והעימות בין יו”ר הכנסת דליה איציק ויו”ר סיעת הליכוד גדעון סער בשבוע שעבר - יזם ח”כ מיכאל איתן דיון מיוחד במליאה בנושא. בנאומו מאמש (ד’) הסביר ח”כ איתן מהי חשיבותו של חופש ביטוי בפרלמנט דמוקרטי בכלל ובכנסת ישראל בפרט. כמו כן התייחס בנאומו לאופי השיח במליאת הכנסת. הדיון עמד תחת הכותרת: ”הפרה בוטה של חופש הדיבור בעת הדיון במליאה”.

להלן הנאום המלא

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר התקיים דיון כאן, במליאת הכנסת, ובמהלך הדיון הזה, מהדוכן הזה, נאם חבר הכנסת גדעון סער, יושב ראש סיעת הליכוד, ובמסגרת המתקפה הפרלמנטרית שלו, במסגרת דיון שנשא את הכותרת: “ממשלה שהגיעה לסוף דרכה”, הוא תקף בחריפות רבה, על פי מיטב הכרתו ומצפונו, ואני יכול לומר – אמנם הוא נכנס כרגע, דווקא לא כל כך נוח לי שהוא פה, כי  לא אומרים שבחו של אדם בפניו – שחבר הכנסת גדעון סער ידוע כאחד הפרלמנטרים המצטיינים בבית, כאדם תרבותי עם עומק מחשבתי, והוא נזקק למילים חריפות, אולי אפילו חריפות מדי, באותה הזדמנות שבה הוא הביע מתוך אמונתו ומתוך תחושתו את המצב הקשה שבו נמצאת מדינת ישראל כתוצאה מהמצב הפוליטי.

אני יכול לומר ממה שאני שומע בחוגים שונים, החל מאנשים שהם שכנים שלי, ודרך אנשים שאני פוגש במקומות שונים, שכאשר הם באים לתאר כיצד נראית בעיניהם ההתנהלות של הממשלה, שהיתה באותו רגע נושא לדיון, ושל כל אלה שתומכים בה, ההתבטאויות הן מאד מאד קשות וקיצוניות. וחבר הכנסת סער אמר באותו דיון, תיאר את מפלגת העבודה ואת ההתנהגות שלה, ואמר: “סמרטוטים מארץ הסמרטוטים, העדפתם את הכיסאות על טובת המדינה”.

יושבת ראש הישיבה – יושבת ראש הכנסת – חברת הכנסת דליה איציק, נכנסה לדבריו, והיא מודיעה: הוא לא התכוון סמרטוטים, זה נמחק מהפרוטוקול. אני נכנס רגע לסיטואציה הזאת, כי אני חושב שהיא בלב העניין. יושבת ראש הכנסת לקחה לעצמה סמכות שאין לה, והחליטה, אולי מטעמים – אני אומר את זה לזכותה – של רצון לשמור על אווירה, שהכנסת תשדר רק מילים נכונות ושפה שהיא שפה גבוהה מאד ומאד מנומסת, מודיעה שהיא תמחק את זה מהפרוטוקול.

אז אני, לעניין הזה, רוצה לומר: כתוצאה מהאמירה הזאת התפתח ויכוח, כאשר חבר הכנסת סער אמר מיד: אני מתכוון לסמרטוטים ועומד על זכותי לומר לפרוטוקול ולומר בציבור, שזאת התנהגות של סמרטוטים, ואני חושב שיש לי זכות מלאה לומר. והיושבת ראש מנסה לומר כל הזמן, ולעמוד על כאילו זכותה: אני אבקש שזה יימחק מהפרוטוקול, אני אבקש שזה יימחק מהפרוטוקול.

זה הוביל להתנגשות רצינית מאד בין שניהם שבמהלכה, או בסיומה, היושבת ראש ניצלה את מעמדה באותו רגע, הגבילה את זמן הדיבור, ואמרה לו לרדת וסגרה – אני לא יודע אם סגרה או לא סגרה את המיקרופון, אבל זה כבר לא חשוב כעת, לצורך הנושא שעליו אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על חופש הדיבור בבית הזה. וכשאנחנו מדברים על חופש הדיבור בבית הזה, אנחנו צריכים להקפיד על כך שלא תהיה פגיעה, ובטח ובטח לא של יושבת ראש כנסת, בזכותו של חבר כנסת לעמוד כאן ולומר כל מה שהוא חושב.

יש לנו סעיפים בתקנון הכנסת, שמתייחסים למקרים שבהם יש אפשרות ליושב ראש ישיבה להפסיק חבר כנסת, והסעיפים הרלוונטיים הם 67(א) ו-67(ב). אני אקרא אותם ואני גם אומר, לא רק את לשונם, אלא גם את רוחם.

סעיף 67(א) מדבר על חבר כנסת שאינו מדבר לעניין הנושא, או שממשיך לדבר על אף שיושב ראש הישיבה הודיע לו שזמנו נגמר. כלומר, או שלא מדבר לנושא, דבר שמעולם לא נעשה בו שימוש – דרך אגב, אם היו מגבילים את חברי הכנסת שנואמים כאן, מעל הדוכן הזה, רק לנושא שאליו הם נרשמו לדיון, אני חושב שדברי הימים של הכנסת היו מתקצרים בחצי, וזמן הישיבות – גם כן בחצי.

יש כאן מסורת בכנסת ויש חוק ונוהג, שיושבי ראש שמנהלים את הישיבות לא נכנסים לוויכוח עם חברי הכנסת האם זה לנושא או לא לנושא, משום שאנחנו כבר יודעים שכל דבר יכולים לקשור לנושא בכל דרך שהיא, והכנסת תרד מפסי הדיון הרגילים שלה, אם את הזמן יכלו בוויכוח בין יושב ראש הישיבה לבין הנואם, האם הוא מדבר לעניין או לא לעניין. זה יהיה הסוף של הדיונים בכנסת.

בסעיף 67(ב) נאמר מה קורה, מתי אפשר באמת לסגור מיקרופון ולהורות לו לרדת מהדוכן, וסעיף 67(ב) אומר: “המשיך חבר הכנסת לנאום אחרי שהיושב ראש הפסיק אותו או שלא ציית להערת היושב ראש לפי סעיף זה, רשאי היושב ראש להפסיק את רישום דבריו בפרוטוקול, ואם נגמר זמנו, רשאי היושב ראש גם לסגור את המיקרופון”. כלומר: הצעד הזה של סגירת מיקרופון יכול לבוא רק אם חלף הזמן וחבר הכנסת לא יכול היה לשבת.

אני רוצה להתייחס ולומר לגבי העניין של מה שעשתה יושבת ראש הכנסת – היא עמדה על כך שימחקו דברים מהפרוטוקול. אני לא הייתי היחיד. אני ביקשתי להגיש את ההצעה הזאת לסדר-היום מייד לאחר שהדברים האלה אירעו. לא ידעתי מה תהיה התגובה. הרגשתי באינטואיציה שלי שמדובר באירוע שאנחנו צריכים להפיק – אירוע מכונן, אירוע שיסתכלו אליו, ואליו יביטו וישאלו: מה הכנסת הזאת רוצה? מה צריך לגבור על מה? איזו תחושה של יושבת ראש ישיבה שנאמרו פה דברים שהם אולי דברים לא נעימים באותו רגע. אני אומר עוד פעם, היו דברים חריפים. על יסוד זה לקבל סמכות למחוק דברים מהפרוטוקול, על דעתה בלבד, או לשמור על חופש הביטוי.

YouTube Preview Image

קטע מן העימות בין סער ואיציק במליאת הכנסת

היתה לי אינטואיציה שמוכרחים להגיב באותו רגע ולקרוא לסדר גם את יושבת ראש הכנסת, למרות שאנחנו מצווים לתת כבוד ליושבת ראש הכנסת, שצריכה להיות הגורם האובייקטיבי שצריך לנהל פה את העניינים. דווקא בגלל זה שאני רוצה לתת לה את הכבוד ואני רוצה לשמור על מעמדה. אני אומר בפעם הזאת, אנחנו חברי הכנסת, חייבים לומר: במקרים כאלה אי-אפשר ליצור מצב של אפליה ברורה, שבה ביטוי שנעשה בו שימוש עשרות פעמים ומעולם אף אחד לא אמר שצריך  למחוק אותו מהפרוטוקול, פתאום הופך להיות לאיזו פריבילגיה של מנהלת הישיבה לבוא ולומר: אני מוחקת את זה מהפרוטוקול. על פי איזה קריטריונים?

עשיתי בדיקה ולא רק אני. ראיתי שפתאום היתה תגובה ציבורית חריפה מאוד מכל קצוות הקשת הפוליטית, על מנת להבין האם כאן היה – מה זה הביטוי הזה? מסתבר שהשתמשו בביטוי “סמרטוטים” אנשים מכל סיעות הבית במשך כל דורות הכנסת. רן כהן אמר על אנשי הליכוד “אתם מתנהגים כמו סמרטוטים”; ברכה אמר “באים כל מיני סמרטוטים בדמות של פוליטיקאים, עומדים כאן ומתחילים לדבר”; בייגה שוחט, בזמנו, אמר “אנשים סמרטוטים אידיאולוגיים”; תמר גוז’נסקי, שהיתה בין חברי הכנסת הפעילים – “סמרטוטים הייתם אתמול”, היא אמרה לאנשי ש”ס; ואברהם פורז, שגם היה פרלמנטר מובהק, השתמש בביטוי הזה, ועוד ועוד ועוד, עשרות דוגמאות.

אבל הביטוי “סמרטוטים” הוא ביטוי עדין. אני יכול להביא לכם ביטויים שנאמרו כאן בכנסת ויושבי ראש הישיבה שמרו על חופש הביטוי.

היו”ר יולי אדלשטיין: אולי דווקא תחסוך את זה מאיתנו? למרות שאני לא מונע ממך את חוסר הביטוי, אבל לחזור על כל מיני ביטויים לא ראויים…

מיכאל איתן: אבל זה לצורך הדיון ולצורך הבהרת העמדה שלי. הנה, פעם נוספת, יכול להיות שאתה מרגיש עכשיו, כיושב ראש ישיבה, שזה לא נוח שאני אשמיע את הדברים והדברים לא מוסיפים לכנסת. אני לא חושב שצריך להשתמש בביטויים כאלה. בחלקם אני חושב – אני תכף אגיד את דעתי, היא גם באה לידי ביטוי בפרוטוקול, אבל אני רוצה שהדברים האלה יירשמו בפרוטוקול כי לא צריך לברוח מהאמת.

יוסי שריד השתמש בביטוי “נאצי”; מאיר וילנר השתמש בביטוי: “היטלר”; דליה איציק, בעצמה, אמרה מילים שעליהן באמת אני לא רוצה לחזור. היא אמרה מילים חמורות מאוד לגדעון סער, ועוד ועוד: “חיקוי נאצי”, “שתישרף הלשון שלו”, “נבל את הפה”. באמת אני לא רוצה לחזור, אבל נאמרו דברים חמורים מאוד. אבל אף אחד לא אמר למישהו כתוצאה מזה להפסיק את הדיון, למחוק מהפרוטוקול. הציעו, אבל זה היה תלוי בחבר הכנסת אם הוא הסכים או לא הסכים. הרבה פעמים הציעו לחבר כנסת למחוק את זה מהפרוטוקול והוא אמר “אני מסכים, נסחפתי”. אבל כשחבר כנסת אומר מילה חריפה, אבל מתונה מבחינת הלקסיקון שקיים פה בכנסת והיא פרלמנטארית בהחלט. הסתכלתי במילון על מנת לראות את טיב המילה.

אני רוצה לומר כאן דוגמה אחת כיצד אני ראיתי את הדברים לא בפרשה של חבר הכנסת גדעון סער. היה פה דיון בהשתתפות יעל דיין ממפלגת העבודה. אני אקריא את הפרוטוקול, כי הוא רלוונטי מאוד לעניין שלנו – האדמו”ר מוויז’ניץ הודיע כי רק בארץ ישראל נהרגים יהודים כי פה מחנכים אותם לגזל ורצח, אז אחד קורא בקריאת ביניים, משה פלד: בושה וחרפה. יעל דיין ממשיכה ואומרת: תגיד את זה זה לאדמו”ר, שזאת בושה וחרפה. אז אומר חבר הכנסת ממולדת, שאול גוטמן: מתי שכבת במארב? יעל דיין אמרה: אני שכבתי במארבים, אני עושה במילואים. אז שאול גוטמן אמר לה בהתרסה: את שכבת במקומות אחרים. יעל דיין: אני מבקשת להפסיק את הדיון הזה, אני מבקשת התנצלות ברגע זה של ההתבטאות של חבר הכנסת גוטמן. באמת היתה התבטאות בוטה, חריפה, מקוממת את כולם, אז היושבת ראש ענת מאור אומרת: חבר הכנסת גוטמן, אני מבקשת התנצלות, אבל הוא אמר: אני לא מתנצל.

אני רוצה לומר, שכתוצאה מכל הפרשה הזאת ומה שהתפתח בדיון הזה, אני אז הגבתי. ישבתי כאן ואמרתי שבמקרה כזה חייבים להתלונן בפני ועדת האתיקה. יש מקום להתלונן על דברים כאלה. אם הוא לא מתנצל, צריך להגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה. כך התפתח הדיון, וענת מאור שניהלה את הדיון גם קיבלה את הדברים האלה והדיון אחר כך נמשך.

אני חושב שליושבת ראש הכנסת היה כלי. זה לא שיושבת ראש הכנסת היתה חסרת כלים. היא היתה יכולה לפנות, אבל כמובן כולנו יודעים שאם היא היתה פונה לאיזשהו מוסד, אם היא לא היתה מגיבה באותו רגע ב”עידנא דריתחא”, אז ברור ומובן מאליו שהיא היתה מקבלת תשובה מכל מוסד שהיה שוקל באורך רוח את הדברים, מכל מוסד בכנסת, שאין מה לעשות, זאת הלשון הנהוגה בכנסת. לשון כזאת עדיין מוגדרת, נחשבת כלשון פרלמנטארית. כמובן שלא רצוי להשתמש בה, אבל יש רגעים שבהם אנחנו אומרים את הדברים. יותר חשוב שיאמרו מאשר לא יאמרו או מישהו ימחק אותם.

אני רוצה לסכם את דבריי ולומר: אני חשוד, כי אני מסיעתו של חבר הכנסת גדעון סער, אבל אני חייב לצטט את מה שאמרה כאן חברת הכנסת זהבה גלאון. דברים חשובים וראוי שהם ייאמרו וראוי שהם ישדרו לכל אזרח במדינת ישראל וגם ליושבת ראש הכנסת ולחברי הכנסת. אומרת חברת הכנסת זהבה גלאון: כאשר עומדים כאן על הדוכן חברים מהאופוזיציה, משמאל ומהימין, חבר הכנסת סער, ראש סיעת הליכוד בכנסת, כאשר הוא עומד ומותח ביקורת על ראש הממשלה, אז האם כשזה לא נעים ליושבת ראש הכנסת סותמים כאן פיות? אני לא תמיד מסכימה עם מה שאומר חבר הכנסת סער ולא בטוח שהסכמתי עם כל מה שהוא אמר, ואולי גם לא הסכמתי עם הביטויים שהוא אמר, אבל זכותו של מי שנמצא באופוזיציה לעמוד כאן על הדוכן ולבקר את ביקורתו, ולא יסתמו פיות בכנסת הזאת. יושבת ראש הכנסת צריכה לדעת שהיא צריכה להגן על חברי הכנסת, זאת חובתה, ולא להגן על הממשלה ועל ראש הממשלה. אנחנו מצפים להגנה מיושבת ראש הכנסת גם כשאנחנו אומרים דברים שהם לא נעימים לשלטון.

אני חושב שהדברים האלה ראויים להילמד בבתי הספר בשיעורי אזרחות.

אני מסכם את דבריי ומציע שנעביר את הדברים לוועדה. אני רוצה לומר ואני גם מצפה –  אני משוכנע שגם יושבת ראש הכנסת, בראייה לאחור, אולי מתוך כוונות טובות, נגררה לאן שנגררה, אבל צריך להימתח כאן קו. יושבת ראש הכנסת, אני מצפה שהיא תיתן את האמירה שחופש הביטוי לפעמים גובר גם על דברים לא נעימים. מתי נבחן חופש הביטוי? לא כשאומרים למישהו מחמאות ולא בכנסת שהיא כולה של דברים נעימים וצביעות ומתן מחמאות ואחר כך אומרים מאחורי הגב דברים אחרים. חופש הביטוי הוא כשאומרים דברים קשים. כאן נאמרו אמנם דברים קשים. הם לא עברו אפילו את מידת הנימוס הפרלמנטארית והלגיטימיות הפרלמנטארית, אבל גם כשעברו, בדוגמאות החריפות שהבאתי, לא היה בעבר נהוג להפסיק את רשות הביטוי. אפשר לטפל בזה אחר כך ולא להפסיק אחרי הדוכן.

אני מציע לכנסת שנקיים דיון, נעביר את זה לוועדה, נסיק את המסקנות, ואסור שחריגה כזאת תהפוך לנורמה שעליה לא מגיבים, כי אי-הגבה יכולה להשתמע כאילו הכנסת מסכימה שכך יהיו פני הדברים.

לאחר הצבעה, הודיע יו”ר הישיבה, ח”כ יולי אדלשטיין כי “ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה”.

לקריאה נוספת: מיהו סמרטוט

תגיות:
 

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה






פוסטים אחרונים

חיפוש