לפרטים נוספים

מן הפורום: שו”ת בעניין שחרור חטופים מידי הטרור

גלעד שליט

אחד הגולשים בפורום שאל אותי: “מה עמדת חה”כ איתן לגבי שחרור מחבלים עם דם על הידיים כאשר נראה שבלי שחרור זה גלעד שליט ימשיך לשבת בשבי?”. שאלה זו מעלה דילמה קשה, שנהיית קשה עוד יותר כאשר הנך נדרש לפרסם את עמדתך.

בתחילה חשבתי לעצמי, שאם האחריות מוטלת על הממשלה ושריה, וממילא לא מוטלת עלי חובת ההכרעה - למה אני צריך להיקרע בין האמפתיה לחייל ולמשפחתו, לבין השיקול הקר שמחייב להביא בחשבון גם את השיקולים נגד העסקה המוצעת? במחשבה שניה, לאחר שנשאלתי במישרין על עמדתי – ראיתי זאת כחובה להשיב מבלי להתחמק, וכך עניתי לאותו גולש.

כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם מלא, ובמיוחד כשמדובר בחייל שנחטף בעת שמילא את תפקידו בהגנה על המדינה ועל העם. אין חילוקי דעות ששחרורו של גלעד שליט הוא משימה אנושית ולאומית שכולנו מחויבים לה, וכל מילה נוספת מיותרת.

המסורת המופלאה של עמנו מספקת לנו תקדימים מהעבר שממחישים את הקרן השניה של הדילמה. המהר”ם מרוטנבורג, ר’ מאיר בן ברוך, היה מגדולי רבני אשכנז במאה השלוש עשרה. כאשר ביקש להגר מגרמניה בשל הרדיפות נגד היהודים שם, הועבר המידע לשלטונות, והמהר”ם הוחזר מאיטליה והושם בכלא במבצר אינזיגשהיים שבאלזס. הקיסר הגרמני, רודולף הראשון לבית הבסבורג, תבע סכום עצום תמורת שחרורו. הרא”ש  שהיה תלמידו של המהר”ם, אסף את דמי הכופר – אולם המהר”ם עמד בתוקף נגד ניסיון הסחטנות מצד הקיסר, והביא את דברי הגמרא כי “אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן – מפני תיקון העולם”. המהר”ם נשאר כלוא כל ימי חייו, וגופתו שוחררה רק ארבע עשרה שנה לאחר מותו (מבוסס על ויקיפדיה).

לענייננו, ברור שאם ישראל תיכנע ותעלה את המחיר המופרז בלאו הכי ששילמה בעבר בעבור שחרור חטופים – הטרוריסטים יצהלו, יקבלו עידוד להמשך הטרור, וינסו לחטוף עוד ועוד חיילים או אזרחים כי ישראל משגרת להם מסר שזו העסקה הטובה ביותר שהם יכולים לעשות. חשוב להדגיש שנתונים מהעבר על שחרור מחבלים מצביעים על כך שאחוז משמעותי מהמשוחררים חוזרים לעסוק בפעילות טרור. המשמעות של שחרור רוצחים עם דם על הידיים, היא שקרוב לוודאי אנו מקריבים חיים של אזרחים ישראלים שיפגעו בעתיד.

כדאי שנזכיר לעצמנו את המובן מאליו. החמאס שאיתו אנו מנהלים משא ומתן דרך צדדים שלישיים הוא הגוף השליט דה-פקטו ובעל הלגיטימציה מהרוב המכריע של תושבי הרצועה. הטרוריסטים, חצו את קו הגבול, הרגו חיילים וחטפו את גלעד שליט, והעבירו אותו לשטחים שבאחריות ממשלת החמאס.

אין תקדים לכך שמדינה בעלת עוצמה צבאית כמו שלנו תסבול מעשה כזה מצידה של רשות שלטונית מעבר לגבול. גם בגבול הצפון, ממשלת לבנון התנערה מאחריות לחטיפות החיזבאללה. החמאס וממשלת ישראל צריכים להפנים אחד מהשניים: אם מצב היחסים בין ישראל לרצועת עזה הוא מצב של הפסקת אש – לא יתכן שהחמאס ימשיך להחזיק בגלעד שליט כבן ערובה. אם מדובר, כפי שהחמאס מצהיר פעם אחר פעם, במצב של מלחמה – ממשלת ישראל חייבת להפנים לעצמה ולהסביר לעולם שבמלחמה כמו במלחמה, ישראל זכאית לנקוט במגוון של פעילויות; הסברתיות, כלכליות וצבאיות, עד להשגת יעדי המלחמה שהם; הסרת האיומים וההפצצות ושחרור גלעד שליט.

אם היתה מוטלת עלי האחריות, הייתי בוחר בחלק ממגוון האפשרויות האלו, ובמקביל מודיע שישראל תהיה מוכנה לשחרור מחבלים תמורת גלעד שליט, אולם ללא כל סטיה מהקריטריונים שנקבעו בעבר.

תגיות:
 

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה