לפרטים נוספים

הצד האפל של מגילת העצמאות

מאמר מאת ח”כ מיכאל איתן

השר מיכאל איתן

קבוצה של ישראלים בעלי כוונות טובות סברו שבמסגרת חגיגות העצמאות ה-60 של מדינת ישראל ראוי לחזק את הבסיס הרעיוני לקיומה של מדינת ישראל. הם בחרו לעשות זאת בדרך של החתמת חברי כנסת על הכרזת העצמאות שבמקור התפרסמה לפני שישים שנה ב”עיתון רשמי מספר 1″ בתל-אביב, ביום ה’ באייר תש”ח – 14.05.1948 והוקראה על ידי דוד בן גוריון בישיבתה הראשונה של מועצת העם הזמנית באותו יום בתל אביב.

מנוסח ההזמנה שקיבלו המיועדים לכהן כחברי מועצת העם  הזמנית, אפשר ללמוד על התנאים הקשים והלחץ ששרר באותם ימים. ההזמנה שוגרה למוזמנים פחות מיממה לפני פתיחת הישיבה שנקבעה ליום שישי בשעה 4 אחר הצהריים. היא לא נשאה את שמות המוזמנים ולא את שמות המזמינים, היא היתה לקונית נעדרת סממני ממלכתיות והסתירה ככל שניתן את חשיבות המעמד שאליו היא הזמינה את הנמענים. בייחוד בלטה בה הבקשה מהמוזמנים “לשמור בסוד את תוכן ההזמנה ואת מועד כינוס המועצה”.

בארץ ובעולם נשמעו קריאות של גורמים בעלי השפעה עצומה, חלקם בעלי כוונות טובות, לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה. החיפזון, החשאיות וההחלטיות נבעו מהחשש הגדול של בן גוריון שייוצר מצב שבו הלחצים עלולים להתגבר ולגרום לדחייה. הוא סבר כי  ישראל עלולה להחמיץ רגע היסטורי.

בתנאים הללו, ביקש בן גוריון לכלול בהכרזה על הקמת המדינה מסרים שמבטאים את הרגשות הלאומיים היהודיים מחד, ומאידך הוא ביקש להכליל מסרים שיחזקו את הלגיטימציה הבינלאומית למהלך. התוצאה: מגילה אחת בעלת שתי פנים. הפן היהודי הלאומי והפן הבינלאומי החיצוני.

החבורה היוזמת של חותמי מגילת העצמאות 2008 מתרפקת בערגה, כמו כל יהודי, על ביטויים נפלאים השזורים במגילה המבטאים את עלילותיו של העם היהודי ואת זיקתו לארצו. כך למשל המשפט הפותח של ההכרזה: “בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי”.

אולם למגילת העצמאות יש גם פן אחר – אפל ומסוכן, שעלינו לדחות מכל וכל ובטח שלא לתת לו תוקף על ידי חתימה מחודשת.

במסגרת המגמה של דוד בן גוריון לרכך את ההתנגדות החיצונית להקמת המדינה היהודית, ובמסגרת מאמציו ליישר קו עם האו”ם, הוא כלל בהצהרת העצמאות מטעמים של תכססנות פוליטית התחייבויות מסוכנות מאד. בין השאר ציין בן גוריון בדבריו בהכרזת העצמאות: “ב-29.11.1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ובהמשך הבטיח כי מדינת ישראל תשתף פעולה “עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות להגשמת החלטת העצרת מיום 29.11.1947″.

ניתן אולי להבין את האילוצים שהכתיבו לבן גוריון בשעתו את הניסוח הזה, אבל אי אפשר להבין את יוזמי ההחתמה המחודשת על המגילה בשנת  2008. בשם הפטריוטיות הציונית הם מבקשים ממני ומאחרים לחתום על התחייבות מחודשת להגשים את החלטת האו”ם שקובעת בין השאר: א. ירושלים תהיה מחוץ למדינת ישראל כעיר בינלאומית.  ב.  יש להקים מדינה ערבית בארץ ישראל שכוללת לא רק את שטחי יהודה ושומרון אלא גם חלקים נרחבים וחיוניים משטחי מדינת ישראל כמו הנגב המערבי לרבות אשדוד, הנגב המרכזי – מירושלים ודרומה לרבות קריית גת ובאר שבע, הגליל המערבי ובו נהריה. ג. ההחלטה מטילה גם מגבלות שונות על הריבונות הישראלית (כלכליות וקונסטיטוציוניות).

בשנת 1948 סבר בן גוריון כי ההתחייבות לקבל וליישם את החלטת האו”ם מיום 29 בנובמבר 1947 תחזק את כושר עמידתה של המדינה בדרך. בשנים האחרונות דווקא הפלסטינים ה”מתונים” חוזרים פעם אחר פעם על תביעתם ליישום ההחלטה הזו כמרשם בדוק לחיסולה של מדינת ישראל. לעומתם, הדיפלומטיה הישראלית עושה כל מאמץ בכל פורום בינל”א להסביר שההחלטה הזו מתה. והנה לכבוד שנת ה-60, החליט מי שהחליט להוציא  את המסמך המסוכן הזה מפח האשפה של ההיסטוריה, ולהחיות אותו כמסמך אקטואלי מעוטר בחתימותיהם של “חברי מועצת העם 2008″.

שאלתי את עצמי מדוע אותם יזמים נחמדים בעלי כוונות טובות שרצו לעשות מעשה לכבוד המדינה והעם ביובל ה-60 לא יזמו החתמה על מסמך לאומי חדשני המשקף את זהותה של המדינה והעם ואת החזון המשותף שלנו לעתיד?

כנראה שלא האמינו בכוחם ליצור טקסט שיתחרה בטקסט של מגילת העצמאות. האם עוצמת הרגשות הלאומיים של היום זה לא מה שהיה פעם? נניח לרגע שהיו מצליחים לנסח טקסט כזה, נשאלת השאלה; כמה חברי כנסת היו מוכנים להתעלות מעל למחלוקות צרות ולחתום על  נוסח מוסכם ובאיזה מחיר? למרות הכל, עדיף לדעתי להתאמץ, להתעקש ולגבור על מכשולי ההווה – מלאמץ נוסחאות עבר מטושטשות שעבר זמנן ובטל קורבנן.

המאמר פורסם באתר Nrg-מעריב

לקריאה ולצפיה נוספת: לא לחתימה על מגילת העצמאות, ב-1948 זה נראה אחרת, הח”כים לא חותמים על מגילת העצמאות


תגובות ל: “הצד האפל של מגילת העצמאות”

  1. יפה נקר says:

    שם המאמר מוציא שם רע למגילת העצמאות. אני מקווה שלא זאת היתה הכוונה.

  2. המאמר חושף צד מסוים במגילת העצמאות, שרבים מתוכינו ואף רבים מחברי הכנסת אינם מודעים אליו.

    הצד הזה שסוגיית הגבולות הוא חלק חשוב ממנו התאים לימים בהם נכתבה ונחתמה המגילה, אך לא לימינו אנו. להיפך, מי שתומך בצד זה בתקופתנו, הם אויבינו השואפים להחליש אותנו.

    לסיכום: כדי לאחד את מדינת ישראל סביב רעיון או מסמך כלשהו, אנחנו זקוקים למעט יותר יצירתיות ויוזמה מאשר חתימה מחודשת על מסמך בלתי עדכני זה.

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה