לפרטים נוספים

אי אמון בממשלה: אולמרט עייף מלהתמודד נגד הטרור

השר מיכאל איתן

ח”כ מיכאל איתן נימק אתמול (ב’) את הצעת אי האמון של סיעת הליכוד נגד ממשלת קדימה ואולמרט. בנאומו הביא ציטוטים מדויקים מתוך דבריו של אולמרט האומר כי עם ישראל עייף מלהילחם ומלהכות את אויביו.

ח”כ איתן הסביר כי אולמרט הנו ראש ממשלה עייף שאומר כי מדינת ישראל לא תשרוד ללא הקמתה של מדינה פלשתינית. בינתיים הממשלה רודפת אחרי הסכמים דמיוניים עם אבו-מאזן, אבל ברוב עייפותה היא מגלה חולשה ואזלת יד במלחמה נגד ירי הטילים מרצועת עזה על שדרות, אשקלון והנגב המערבי. להלן הנאום המלא.

הנאום המלא

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, למה אנו סבורים שבתנאים הקיימים הדבר הכי טוב למדינת ישראל הוא שהממשלה של אולמרט תלך הביתה, שתהיינה בחירות חדשות ושתקום ממשלה חדשה? יש לנו אתגרים למדינת ישראל והממשלה הנוכחית פשוט לא מסוגלת לעמוד בהם ולא מסוגלת לקדם אותם, ויש לה בעיה, בעיה מאוד יסודית.

אני חושב שאם מישהו היה מנסה להבין מה המניע שעומד מאחורי המחדלים העיקריים של הממשלה הזו, הוא היה הולך אחורה לאיזשהו ראיון שראש הממשלה שלנו אהוד אולמרט נתן לעיתון בארצות הברית. שם הוא אמר את המילים הבאות: “אנחנו” – הישראלים, כמובן – “עייפנו מלהילחם, עייפנו מלהיות גיבורים, עייפנו מלהכות את אויבינו”.

מדיניות של ראש ממשלה עייף

כשראש ממשלה, בתוך הראש שלו, מקננות תחושות כאלה; כשראש ממשלה מונע על-ידי מחשבה שזה המצב – איך יכול לצאת משהו טוב מההנהגה שלו? איך יכולה ממשלה ללכת ליעדים ולכבוש אותם?

כל קושי הופך להיות הר שאי-אפשר לעבור אותו. “התעייפנו”, הוא אומר; “לא יכולים להילחם יותר”. אחר-כך הוא בא ומוציא הצהרה. ההצהרה הראשונה נאמרה כבר לפני שהוא היה ראש ממשלה. אבל אחר-כך כשהוא היה ראש ממשלה הוא אומר בכותרת ראשית שמופיעה בעיתון בריאיון: “ישראל לא תוכל להתקיים אם לא תוקם מדינה פלסטינית”. החזון שלו, הפחד שלו, הפתרון מהפחד זה שתהיה מדינה פלסטינית. תהיה מדינה פלסטינית כי “אנחנו התעייפנו” ו”אנחנו כבר לא יכולים להילחם באויבינו”.

השר מיכאל איתן

דרך אגב, חיים אורון, בימים שרוחמה אברהם ואני היינו עוד באותה מפלגה – עוד לפני כן אפילו, כשהיא עוד לא הייתה חברת כנסת – אמרנו שיום אחד אם אנחנו ניתן לפלסטינים רובים, הם יירו בנו, ואם אנחנו נביא אותם עם צבא לרצועת עזה הם יירו עלינו, ואתה וחבריך – וכאן עמד יצחק רבין זכרו לברכה – אמרתם, במה הם מפחידים אותנו, הליכוד – יהיו קסאמים באשקלון. צחקו עלינו.

אז עכשיו תקשיבו בסבלנות, מסתבר שהיו דברים בגו וכדאי להקשיב. ואני אומר לכם גם היום, כשמגיע ראש הממשלה שאומר שהוא עייף, שאומר שאין פתרון למדינת ישראל אם לא תקום מדינה פלסטינית, ומגיע לאשקלון יום לאחר שיש קסאם, ומרוב עייפות הוא אומר להם שם: “אין פתרונות קסם, תתרגלו לעניין”. “אין פתרונות קסם”, “אין פתרונות של רגע”. מה, זה רגע? מה המסר? מה מבינים מזה אויבינו? האם זה מקרב את השלום או מרחיק את השלום?

אני יכול לומר לכם שאני קראתי תגובות לאמירות של ראש הממשלה שלנו, שאומרות שאם ראש ממשלת ישראל אומר שרק פתרון של הקמת מדינה פלסטינית יכול להביא לכך שמדינת ישראל תשרוד, אז בואו נעלה את המחיר.

הרשות הפלסטינית: פרטנר אמיתי או שותף דמיוני?

יש לנו הנהגה שבכלל לא יודעת לאן היא רוצה להגיע. היא לא תביא שום שלום; היא רק תעלה את המחירים כל הזמן. אותה הנהגה שכל-כך מפחדת, שכל-כך אומרת “אין לנו כוח”, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להילחם שהפלסטינים יסכימו לקבל הקמת מדינה פלסטינית – אותה הנהגה רצה אחרי אבו מאזן כמו טובע הנאחז בקש, ומתחננת ומחזרת ומבטיחה, ורק רוצה להגיע איתו להסכם כשהם בעצמם יודעים שההסכם הזה לא שווה הרבה.

נניח שיוותרו ויודיעו קבל עם ועדה שאנחנו מוותרים על זה ומוותרים על זה ומוותרים על זה ומוותרים על זה, ותמורת זה הם יקבלו מסמך מאבו מאזן שאומר שם שהוא מוכן לעשות שלום עם ישראל. אז מה זה יהיה שווה? מה יהיה שווה המסמך הזה? הרי לא אני, ולא רק אני, כל האנשים שיושבים פה ביציע, כל אזרחי ישראל, כל מי ששומע אותי עכשיו, יודע שאפילו אם אבו מאזן היה רוצה הוא לא מסוגל להביא שום הסכם בר-קיימא.

אז בשביל מה מדינת ישראל, אהוד אולמרט, והממשלה הזאת שאתם רואים אותה פה באפסותה – מה הם עושים כאשר הם הולכים לשחרר כל מיני התחייבויות? ההתחייבויות שלנו יירשמו. כל ויתור שנעשה יהיה רק נקודת מוצא למשא ומתן עתידי שממנו רק יתחילו. אז לאן הם הולכים? מה הם רוצים?

לא רק אני חושב פתאום חושב שאבו מאזן לא מסוגל – אולמרט עצמו, ברגע שהוא לא היה עייף מדי, דווקא ברגע מכובד, כשהוא עמד בפגישה עם בוש ב-9 בינואר 2008, לא מזמן, הוא אומר על פלסטינים שחתמנו איתם על הסכמים – דרך אגב, גם כשהם חותמים על הסכמים אחד עם השני הם לא מקיימים אותם אפילו 4 שעות. אתמול החמאס ואבו-מאזן חתמו על הסכם, ואחרי 3 שעות התברר שכל ההסכם הזה לא שווה כלום. אז מבחינה זאת הם לא מפלים אותנו לרעה, גם הסכמים שהם חותמים בינם לבין עצמם לא מחזיקים מעמד.

אהוד אולמרט אומר לבוש על הפלסטינים: “הם לא מילאו אף אחת מההתחייבויות החשובות שקשורות בטרור ובביטחון ישראל לא רק בעזה”. ואז הוא מוסיף ואומר, אותו אהוד אולמרט, ראש הממשלה שלנו, ברגע שהוא לא היה עייף, ברגע שהוא היה חזק. הוא אמר: “הסיבה שסבלנו השנה פחות נפגעי טרור מאשר בשנים עברו, היא לא בגלל שהם ניסו פחות, אלא בגלל שאנחנו הצלחנו למנוע יותר”. אמר, והלך להיפגש עם אבו מאזן לעשות עוד הסכם. איזו צורה? איזו תכלית? איזה מסר? איזו מנהיגות? איזו מנהיגות? לומר שאנחנו עייפים? לומר שאנחנו לא יכולים להתקיים אם לא תוקם מדינה פלסטינית? כשהוא יודע בצד השני שלו ברגעי האומץ שלו, לומר לנשיא ארצות-הברית שכל ביטחוננו תלוי בנו; שאם לא אנחנו מונעים, פעולות הטרור היו נמשכות.

השר מיכאל איתן

אז למה לסכן? למה לתת לקרב את הטרור אלינו כשאין פרטנר? והפרטנר הנוכחי של אהוד אולמרט, להזכיר לכולנו, הוא ה”אין פרטנר” לפני זמן מסוים. מה עשה את אבו מאזן, שאהוד אולמרט אמר שהוא לא פרטנר, לפרטנר? הרצון לשרוד פוליטית? הרצון לקבל דעת קהל כביכול טובה מחוגים מסוימים בציבור הישראלי? אני חושב שזאת שטות. היום גם ימין וגם שמאל יודעים שאבו מאזן לא יכול להביא שום דבר, לא יכול להביא סחורה. וחבל שאנחנו משקיעים זמן מיותר והצהרות וויתורים חד-צדדיים כלפי אבו-מאזן. לא ייצא מזה שום דבר.

הקואליציה הזאת הגיעה לסוף דרכה. אבל היא באמת מתוחזקת. וכאן אני רוצה להצטרף לחבר הכנסת אורון: מתחזקים אותה במחירים פשוט לא הגיוניים. השותפה העיקרית, מפלגת העבודה אבודה לגמרי; אין לה שום מצפן, שום עיקרון, שום פרינציפ – שום דבר, כמו לש”ס. בש”ס נלחמים על עמדותיהם. הם מנצלים את המצב, יש להם תביעות, והממשלה הפכה להיות משועבדת ש”ס. דווקא אני, חבר מפלגה שיש לה תמיכה במורשת, במסורת, בדת, אומר שנחצים קווים אדומים.

ואיך אני יכול למצוא את עצמי – מיכאל איתן – נלחם נגד נציגי מפלגת העבודה, בעד קצת יותר התחשבות בעקרונות של חופש ביטוי? איך יכול לעמוד פה חבר כנסת חובש כיפה מקדימה, ולהעלות הצעה שתקל קצת על בעיות קשות מאוד בתחום הנישואים והגירושין – על-פי דת ומפלגת העבודה, המשועבדת הזאת, מצביעה נגד?


השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה