לפרטים נוספים

לכבוד היום הלאומי למדע, נערך היום (ג’) כנס במשכן הכנסת, ובו התארחו אישים בעלי השפעה בנושא המדע בכלל ובנושא טכנולוגיית המידע בפרט. 

גם ח”כ מיכאל איתן נכח באירוע ונשא נאום שבו הציג את הפרספקטיבה הייחודית שלו בעניין מהפכת האינטרנט. וכן הציג את החזון שלו לפיתוח כלכלי וצמצום הפערים בין השכבות השונות בישראל, מן הבחינות החברתית והכלכלית.

להלן הנאום המלא: 

בוקר טוב.

בשמי ובשם חברי הכנסת, אני שמח לקדם בברכה את שר התרבות,המדע והספורט, ח”כ ראלב מג’אדלה שקם ממיטת חוליו, ולאחל לו בריאות טובה ואריכות ימים.

בשמי ובשם חברי הכנסת, ברצוני לברך את המרצים הנכבדים ואת כל האורחים, ובדברי הפתיחה אבקש לשתף אתכם במספר הרהורים שחלפו במוחי לאחר שהתבקשתי לשאת דברי פתיחה במושב המיוחד הזה, שהכנסת מקיימת לציון יום המדע בסימן תרומתה של ישראל למהפכת טכנולוגיית המידע.

נקודת המבט שלי היא ייחודית, במובן הזה שכבר בשנת 1995 אימצתי את נושא האינטרנט וטכנולוגיית המידע, והוספתי אותו לחלק מהאג’נדה הפוליטית-ציבורית שלי.

לא באתי מהרקע הטכנולוגי-מדעי אלא דווקא מהזירה הפוליטית, ואני זוכר שהייתי צריך ללכת אל חלק מאנשי המקצוע בימים ההם ברשות המבצעת – ולשכנע אותם שהחזון הענק של מהפכת האינטרנט וטכנולוגיית המידע עומד להתממש, ולא יהיה כפי שאמר אחד ממנכ”לי משרד התקשורת בזמנו: “מיכאל איתן אל תתלהב כל-כך מהאינטרנט ומכל החלומות בדבר מהפכת מידע, כי אם ירצו להגשים את כל החלומות האלה – כל האינטרנט יקרוס וייעלם, מדובר באופנה חולפת ותו לא”.

מסתבר שלפעמים הכרעות אינטואיטיביות של פוליטיקאים – מצילות אנשי מקצוע משגיאות אסטרטגיות. אבל בהחלט לא הייתי ממליץ, לא לעצמי ולא לאחרים, לבנות על זה כשיטה וכדרך עבודה, מה עוד שתמיד ניתן למצוא איש מקצוע עם דעה אלטרנטיבית.

מהפכת טכנולוגיית המידע: האם מדובר במהפכה או בהתפתחות אבולוציונית?

תלוי מנקודת מבטו של המתבונן.

אני זוכר שבשנת 1996 כאשר יזמתי את הכנת הדו”ח המקיף הראשון ולצערי גם האחרון שדן בהיערכות ישראל לעידן המידע – פגש אותי אריק בנדר, עיתונאי במעריב, שהיה גם הוא אחד הבודדים מבאי המשכן הזה, והיה פעיל ברשת האינטרנט, ואמר לי: “מיקי, בכמה שנים לדעתך יוגשם החזון שאתם מעלים במסמך שהכנתם, שבין השאר יכלול מהפכה בשיטות החינוך בישראל תוך שימוש באינטרנט וטכנולוגיית המידע, שישפר א רמת השירותים לאזרח שהממשל יעניק, שינפק תעודות זהות חכמות שיאפשרו שירותי ממשל זמין?”.

אמרתי לו אז: “אני מעריך שזה ייקח עשר שנים לפחות”.

הוא הסתכל עלי במבט של בוז, ואמר: “על מה אתה מדבר, הרי כל הטכנולוגיות כבר קיימות, למה זה צריך לקחת כל-כך הרבה זמן?”

כשאני משווה את חזון ממשל זמין שכתבנו אז, למה שהשגנו עד היום – אני יכול לומר שגם עשר שנים לא הספיקו, ויידרשו עשר נוספות כדי להגיע למצב שבו מדינת ישראל תוכל להטמיע את היכולות הטכנולוגיות לטובת ציבור האזרחים. מדובר בשאלה חברתית ופוליטית, מדובר במנהיגות, מדובר במודעות אזרחית לצרכנות של שירותים שהממשלה צריכה לתת לאזרח, ומדובר במנהיגות פוליטית שתוביל את התהליכים ותזרז אותם.

עבור אריק בנדר וגם עבורי, במובן הזה לא מדובר במהפכה אלא בהתפתחות איטית. ובכל אופן, בהסתכלות גלובלית על התופעה של האינטרנט וטכנולוגיית המידע, אכן מדובר במהפכה. ההבדל בין התפתחות אבולוציונית למהפכה, הוא עוצמת השינוי בזמן נתון.

בואו נחזור לרגע, לאותה שנה – 1995. אם נבחן את המרכיבים של טכנולוגיית המידע, שהם: א. יכולת קליטה ואכסון של מידע. ב. יכולת העיבוד של המידע. ג. מהירות העברתו. ד. נגישות.

אני יכול לעשות לכם כאן השוואה בין עוצמת התקשוב שיש לי באמצעות המחשב או מחשב כף היד הזה (מראה אותו לקהל), לבין המחשב הראשון שלי בשנות התשעים.

יכולת האכסון היא פי 200 ואולי יותר.

יכולת עיבוד הנתונים הוא פי 30 ויותר.

קצב העברת הנתונים ברשת הוא פי 500.

ואם נסכם את הנתונים הללו ונתאים אותם לנוסחה ידועה כחוק מור, שאומר שעוצמת המחשוב גדלה פי שתיים כל שנתיים. אם אנחנו נמצאים היום 13 שנה מאז 1995 ועוצמת המחשוב והתקשוב גדלה בהתאם לחוק מור – אנחנו מקבלים עוצמה פי 64 יותר גדולה.

על מנת להבין את ממדי השינוי והקצב שלו, נניח לרגע שחלו שינויים בקצב מקביל בטכנולוגיית הטיסה. ניקח לדוגמא את קו תל אביב-ניו-יורק ונמצא שאם הטכנולוגיה היתה פועלת בצורה דומה על הטיסות, היינו יכולים להגיע לניו-יורק בעשר דקות. מחיר הטיסה היה יורד לחמישים דולר, וכל מטוס היה מוביל 16000 איש.

האם לא היינו מכנים התפתחות כזאת למהפכה?

האם היינו מסוגלים לתאר לעצמנו את ההשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של התפתחות כזו?

מה היתה תרומתה של מדינת ישראל למהפכת המידע העולמית?

בעניין זה אנחנו צריכים לעשות הבחנה ברורה וחדה בין הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי.

חברות ישראליות בשלבים של הזנקה, סטארטפ – היו בקדמת החזית הטכנולוגית העולמית, ואזכיר כאן רק בודדות משורה ארוכה של חברות שהובילו שינויים עולמיים. כמו למשל ווקלטק שעסקה בדחיסת אודיו ווידיאו. RSA שבה פרופ’ שמיר היה שותף לשיטת הצפנה א-סימטרית. ICQ שכולם מכירים. צ’ק פוינט שהיא אחת המובילות בתחום אבטחת המידע. גילת, על עליותיה ונפילותיה בתחום תקשורת הלוויינים. ובימים אלה אפשר לציין את חברת “אלווריון” שמובילה בתחום ה”ווימקס” שעשוי להיות הלהיט של תקשורת המחשבים בעשור הבא.

ישראל גם סיפקה חברות בועה כמו “כרומטיס” שלא הצליחו לממש את החלומות והתנפצו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

ההישגים הישראלים הובילו חברות רבות בעולם להקים כאן מרכזי פיתוח, שבהם הושגו הישגים בקנה מידה עולמי. כמו במעבדות אינטל, IBM, מוטורולה ישראל, מייקרוסופט ואחרים.

לעומת ההצלחה והשם המצוין שהסקטור הפרטי הצליח להעניק לישראל – ההתנהלות של הסקטור הציבורי מביישת ורצופה מחדלים.

בתחילת שנות ה-90 קבעה ממשלת ישראל יעד שנקרא אז “מחר 98″, שביקש בשנת ה-50 למדינת ישראל להגיע למצב של מחשוב יעיל של מערכת החינוך ושימוש בטכנולוגיות המחשב להוראה בבתי הספר.

אני מצטער לומר שהגענו לשנת ה-60 למדינת ישראל, ומערכת החינוך נכשלה ולא הצליחה לבצע את אותה התוכנית.

בשנים ההם, בשנות ה-90, יזמתי הקמת צוות לקידום תעודת הזהות החכמה במטרה לאפשר שירותי ממשל זמין, אך עד היום לא הצליחה הממשלה לבצע, ולמיטב ידיעתי המכרזים תקועים בבתי המשפט.

המצב של אתרי הממשלה והשירותים שהאזרח יכול לקבל בהם הוא על הפנים בהשוואה למדינות המובילות בעולם. אנחנו משתרכים בחלק מההשוואות במקומות 24,25, ובהשוואות אחרות אפילו הרבה יותר רחוק.

למשרדי הממשלה אין תקנים ואין תקציבים, ואין כל מדיניות אחידה בכל מה שקשור לניהול אתרי האינטרנט הממשלתיים.

  

לא אוכל להרחיב כאן על מפח הנפש שנגרם לכל מי שבוחן את המחדלים של הסקטור הציבורי, אבל אסיים את דברי בהבחנה נוספת שיש לה חשיבות עצומה בכל הקשור להמשך ההתפתחות של האינטרנט וטכנולוגיית המידע בישראל.

אני מדבר על הפער הדיגיטלי. במושג “פער דיגיטלי” אנחנו מתכוונים למשולש בעל שלוש צלעות: 1. נגישות לטכנולוגיה מתקדמת. 2. מיומנות בהפעלת הטכנולוגיה המתקדמת. 3. איכות המידע שמופץ ונקלט ברשת.

הגורמים לפער הדיגיטלי מגוונים. כמובן שקיימת התאמה בין מצב סוציו-אקונומי לממדי הפער הדיגיטלי, אולם קיימים גם גורמים נוספים: כמו למשל העדפות תרבותיות, חשש מסכנות הגלומות בטכנולוגיה, מגבלות פיזיות ועוד.

בואו נבחן את נושא הפער הדיגיטלי בהיבטים של רווחה ותוצר לאומי. אם אנחנו מביטים בטבלה שהכין המרכז למחקר ומידע, אנחנו מוצאים שאחד הגורמים היותר דומיננטיים בגידול התוצר הלאומי – הוא ענף האינטרנט וטכנולוגיית המידע, המהווה 12.3% מהתוצר הלאומי. כאשר הענף הזה נמצא בגאות הוא מושך איתו כלפי מעלה את התוצר, ומאפשר גם תוספת לשירותים החברתיים. לעומת זאת כאשר הענף נקלע למשבר, כמו במשבר הבועה ב-2002, ההתכווצות שלו משפיעה מיידית על היקף התוצר ומכאן על הכנסת המדינה, ומכאן לקיצוצים שנדרשו לביצוע בתחילת העשור הנוכחי.  

יחד עם זאת חשוב להצביע על כך, שגם בתקופה הקשה של האינטרנט וטכנולוגיית המידע, הוא היווה 10.5% מכלל התוצר ובלעדיו מצבנו היה חמור פי כמה.

מה הקשר בין כל זה לפער הדיגיטלי?

יש לנו בישראל כארבע מאות אלף ילדים החיים מתחת לקו העוני. מערכת החינוך הציבורית אינה מסוגלת למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם ולתת להם אפשרויות לרכישת מקצועות בתחום טכנולוגיית המידע.

אילו היינו מצליחים להעביר במשך עשור 200,000 מתוך 400,000 האלה מסלולי הכשרה במקצועות שונים של טכנולוגיית המידע – היינו הופכים אותם מעובדים שמייצרים 25 אלף דולר לשנה, לעובדי אינטרנט וטכנולוגיית מידע  שמסוגלים לייצר בהערכה זהירה 125 אלף דולר לשנה.

כלומר גידול של 20 מיליארד דולר בתוצר הלאומי לכל תקופת חייהם כעובדים, כלומר במשך עשרות שנים.

הטבע מייצר את תוצרותיו כמו זהב, נפט ויהלומים במשך מיליוני שנים. את ההון האנושי ניתן לפתח בשנים ספורות. נכון שבמציאות הפוליטית של ישראל עשר שנים הם כמו נצח, אבל אם אנחנו רוצים באמת לתרום לעצמנו ולכלל העולם בכל מה שקשור למהפכת טכנולוגיית המידע – אנחנו חייבים להשקיע בפיתוח המשאב הזה.

ישראל האלטיסטית ממצה את הפוטנציאל העצום הגלום בה. בואו נעשה את מה שמוטל עלינו על מנת שגם ישראל השניה, השלישית והרביעית יוכלו להשתלב כייצרנים וכצרכנים של טכנולוגיית המידע. בכך נבטיח את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל ואת חוסנה החברתי.


השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה