לפרטים נוספים

להכות בטרור ולהכריח אותו לקיים עסקה סבירה

 גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר

להלן נאומו של חבר הכנסת מיכאל איתן במליאת הכנסת, בעניין הצעתו לסדר היום של הכנסת, לגבי הצעות ההודנה החוזרות ונשנות מצד החמאס.

“אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, ירי של נשק מכוון אל אוכלוסייה אזרחית במטרה לפגוע באזרחים חפי מפשע, זהו פשע מלחמה, זו עבירה על החוק הבינלאומי, זה מעשה שאין לי מילים לגנות אותו. אנחנו עדים, לצערי הרב, יומיום, שעה-שעה, לירי מכוון כזה שנעשה מרצועת עזה, מכוון לריכוזי אוכלוסייה אזרחיים, במטרה לפגוע באזרחים חפים מפשע. כל המשפט הבינלאומי וכל המוסדות הבינלאומיים, הקהילייה הבינלאומית ואפילו בית המשפט שלנו, לא מסוגלים לעצור את זה. אפילו הצבא שלנו לא מסוגל לעצור את זה.

נמצאת שם תנועת חמאס, שהיא כרגע השולטת בפועל. אני לא נכנס כרגע לעימות הפנים פלסטינאי ולוויכוח הזה שביניהם. הם מתיימרים להציע הפסקת אש. כלומר, מתחילים עם פשעי מלחמה, ועכשיו אומרים בואו נתחיל משא ומתן על הפסקת אש. מחזיקים בגלעד שליט שם, ומשרבבים גם את העניין הזה לתוך התבשיל. גם זה מעשה שלא ייעשה.

נשאלת השאלה, האם אלה שמציעים הפסקת אש, האם הם בכלל מסוגלים לקיים אותה. ההיגיון אומר, שאם מישהו, אפילו שהוא פושע מלחמה, בא והציע איזושהי הצעה אז הוא התבסס על זה שבצורה כזו או אחרת מי שייעשה איתו הסכם, הוא גם יצטרך להביא את הסחורה. הוא מתיימר להגיד: אני גם מסוגל לקיים את הפסקת האש. אם היום, למשל, ממשלת ישראל תעשה הסכם עם אבו מאזן, הוא אפילו  לא יתיימר להגיד: חברים, אני מבטיח לכם שאני אעשה הפסקת אש ולא יירו קסאמים מעזה, כי הוא יודע שהוא לא מסוגל לבצע. הוא אפילו לא מתיימר להגיד דבר כזה.

אבל הם מתיימרים. הם אומרים: אנחנו יכולים להציע דבר כזה, כי אנחנו מסוגלים לעצור דבר כזה. אנחנו לא יכולים בשום פנים ואופן לתת פרס למי שהוא פושע מלחמה ונוקט בשיטות פסולות מהיסוד במלחמתו.

אנחנו רוצים לעצור את זה, אנחנו רוצים לשחרר את גלעד שליט, ורומזים לנו שיכולים להיות דרכים כאלה ואחרות. אני מאמין, שממשלת ישראל מנסה כל דרך אפשרית לעשות את שני הדברים. בסופו של דבר, מי שרוצה לשחרר את גלעד שליט פועל על רקע הומאניטארי, על רקע מחויבות שלו, והוא ישראלי ויהודי, וזו ממשלה שאחראית על שלום אזרחיה. אם מותר לי לומר, הוא אחראי גם על החיים של אנשים בשדרות ועוטף עזה. זו מטרה לא פחות חשובה. אם אומרים לי, שעל מנת לשחרר את גלעד שליט ממשלת ישראל יכולה, בלי להכיר באויב הזה, להגיע לאיזה הסדרים שעל פיהם אפשר יהיה לעשות עסקאות כאלה ואחרות ולשחרר את גלעד שליט – ואני חושב שדעת הקהל בישראל, אם הסיכון הביטחוני שייגרם יהיה סביר, כי צריך לזכור כי תמורת שחרור גלעד שליט מבקשים מאיתנו לשחרר מחבלים, שעד היום כל הסטטיסטיקות מראות שחלקן אחר כך הופכים להיות שותפים למעשי טרור. זה אומר במילים אחרות, שכתוצאה משחרורו של גלעד שליט ועסקה שבה ישוחררו טרוריסטים, אנחנו לוקחים על עצמנו סיכונים ביטחוניים כבדים, ואנו מצווים לעשות את זה בגלל שהערך של פדיון שבויים אצלנו, התחושה של הסולידאריות, התחושה שכל המדינה היא מול גלעד שליט, רואה אותו, שומעת אותו ויודעת שצריך להציל אותו, מחייבת אותנו לקחת סיכונים עד לגבולות מסוימים. בהקשר הזה אני שואל את עצמי, איך זה קורה שכל פעם המחיר שדורשים מאיתנו עבור שחרור של שבויים שלנו כל הזמן רק הולך ועולה, כל הזמן הולך ועולה.

ואנחנו כל הזמן צריכים להגמיש את עמדותינו ולשנות את החוקים שקבענו לעצמנו. זה לא סתם עמידה על עיקרון שאנחנו אומרים “לא נשחרר רוצחים עם דם על הידיים”. זה לא שאנחנו מאוהבים באיזשהו פרינציפ. מאחורי המילה הזאת, “אנחנו לא יכולים לשחרר רוצחים עם דם על הידיים” אנחנו אומרים שכל 5, 6, 10 רוצחים עם דם על הידיים או מחבלים שיש להם דם על הידיים, שניים ימשיכו לפעול ויגרמו לעוד אסונות ולשפיכות דמים. את זה הסטטיסטיקה מראה לנו. זאת אומרת, זה לא שיש לנו איזה עיקרון, איזשהו פרינציפ, אנחנו לא יכולים לסכן את עצמנו.

וכאן נשאלת השאלה האם אנחנו, מדינת ישראל, נשלם כל פעם מחירים ונצטרך כל פעם לקחת סיכונים גדולים והולכים, והצד השני, אין לו מה להפסיד; הוא רק יכול להגיד, תנו לי עוד; או שמדינת ישראל תדע להכות בהם ולומר להם, אתם מחזיקים שבוי שלנו ולא מוכנים בתנאים סבירים לבצע עסקאות, אז אתם תסבלו קשות, ונכה בכם. וחלק מהתמורה שתקבלו תמורת ניהול משא ומתן תהיה שאנחנו נקל את המכות הקשות שאתם צריכים לקבל כי אתם לא מוכנים לבצע את העסקאות בתנאים שגם היו מפליגים. אבל כשהם ממוגנים, כשיש להם חסינות מכל העולם, כשהם יכולים להפגיז יישובים ישראלים תוך ביצוע פשעי מלחמה, ולנו אסור להפסיק להם את החשמל לכמה שעות, אז איזה תמריץ יש? אז מעלים את המחירים כל הזמן.

אני אומר את הדברים האלה מתוך מחשבה שכמו שאני רוצה לראות את גלעד שליט, ולצורך העניין הזה אני מוכן לדבר עם פושעי מלחמה, אני רוצה לראות גם את תושבי שדרות ועוטף עזה מוצָאים מהמלחמה. הם לא צריכים להיות במלחמה. אנחנו יושבים פה על מי מנוחות. הם נמצאים במלחמה כל הזמן. אם לצורך המצב הזה צריך להגיע לאיזשהו הסדר, אז אני סומך על הממשלה. אני סומך על הממשלה שתדע שמצד אחד, כמו שבנושא השחרור אנחנו לוקחים סיכונים ביטחוניים, אנחנו יודעים יפה מאוד שכשאומרים לנו “הפסקת אש”, אויב שמשתמש בפשעי מלחמה על מנת לממש את רצונו, אנחנו לא יכולים להאמין לשום דבר; אנחנו יודעים שכל רגע הוא יכול לחדש את האש; אנחנו יודעים שאסור להאמין. אבל אנחנו יכולים לקחת את זה גם בחשבון. לא אלמן ישראל, גם מדינת ישראל יכולה לעשות דברים.

ומצד שני אם נראה שמהדבר הזה אפשר לעשות משהו שייתן לנו יכולות גם להביא שקט לשדרות – וזאת לא הדרך היחידה, כפי שאמרתי קודם – ולהחזיר את גלעד שליט – וזאת לא הדרך היחידה להגיע להסדר – הם צריכים להיות תחת לחץ ותחת איום. כמו שהם עושים דברים אנחנו יכולים לעשות פי אלף. אז לא צריך לעשות פי אלף, צריך לעשות פי 5, פי 4, פי 3.

אנחנו במלחמה. הם אומרים “הפסקת אש”, זאת אומרת הם אומרים בעצמם, אנחנו במלחמה. אנחנו אומרים, אנחנו במלחמה. במלחמה מתנהגים כמו במלחמה, לא משחררים את החיילים שיירו בנו עוד פעם. אבל במלחמה, כמו שאומרים לי שיש כל מיני ערוצים וכל מיני דברים וממשיכים להילחם והתותחים רועמים, אז אני סומך על הממשלה, ואני בטוח שזה גם נעשה כך, שהיא תמצא גם ערוצים כאלה או אחרים בלי להפסיד שום עמדה תוך נטילת סיכונים סבירים, כמו שיש נטילת סיכונים בביצוע פעילויות צבאיות על מנת להביא את שני הדברים: את גלעד שליט הביתה ושקט לתושבי שדרות בלי לסכן את ביטחון המדינה ואת קיומה”.


השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה