לפרטים נוספים

נספח- הערות:

הערה מס’ 1 : הגשת תשריט מטעה הכולל סיפוח בלתי חוקי של 350 מ”ר משטח ציבורי פתוח

בנספח א’ לתגובת היועץ מופיע העתק מבקשה למתן צו איסור שימוש חורג (לל”ת), שהוגש לבית המשפט השלום בחדרה באמצעות ב”כ היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד איריס ווגסטף. סעיפים 4-11 לבקשה מתארים כיצד הוטעתה הועדה המקומית לתכנון ובנייה על-ידי האלוף גלנט, שהגיש בקשה לתוספת בנייה של 60 מ”ר, וצרף לה תשריט שכלל, בנוסף לשנוי שביקש, גם סיפוח בלתי חוקי של שטח ציבורי פתוח לנחלתו .

בסעיף 9 לבקשת עו”ד ווגסטף נכתב- “…המשיבים 1,2 (האלוף גלנט ורעייתו, מ.א)  תכננו מלכתחילה את שטח המגורים בנחלה באופן שתתאפשר להם גישה מהשטח הציבורי הפתוח בין המגרשים 31, 32 , הלכה למעשה – תוך ביצוע ניכוס והשתלטות על השצ”פ לנחלתם הפרטית”.

בתגובת היועץ מציין עו”ד בלס, בלשון עדינה (סעיף ו’)- “ראוי לציין עוד כי במסגרת הליכי התכנון שהוזכרו, ולאחר בדיקת המסמכים שהוצגו לה, כי נעשתה טעות בסימון גבולות מגרשו של האלוף וכי תשריט והיתר שהוצגו לה אינם תואמים את התוכנית החלה במתחם. הוועדה המחוזית הסבה תשומת ליבם של מגישי התכנית לטעות זו אשר משמעותה הגדלת מגרשו של האלוף בכ- 350 מ”ר על חשבון השצ”פ (ההדגשה אינה במקור, מ.א).

לנוכח מכלול הנסיבות, כדלקמן, לא ניתן לסבור באופן רציני כי אכן מדובר בטעות:

(א)  שטחו של השטח המסופח המשתרע, כאמור, על-פני לא פחות מ-350 מ”ר, בעוד ששטח הנחלה המקורי שרכש לשימוש פרטי משתרע על-פני 5 דונם.

(ב)  העובדה שביתו של האלוף גלנט נבנה, כשפניו לכיוון השטח הציבורי הפתוח, ולא, כמו יתר הבתים, כשפניו לכיוון הכביש הקיים (כאמור בסע’ 9 לבקשה למתן צו איסור שימוש חורג). דבר זה מעיד על כוונה לייצר מאוחר יותר גישה לבית, דרך חזיתו, על-גבי השטח הציבורי הפתוח. וכן כך נהג האלוף גלנט כשסלל, בין השאר, חנייה גדולה (כ-200 מ”ר) וכביש גישה על-גבי השצ”פ.

(ג)   בסע’ ז’ לתגובת היועץ כותב עו”ד בלס: ” ..למיטב ידיעתנו האלוף גלנט טען כי קיבל היתר בנייה, אשר מסומנת בו חנייה בתחום המגרש שלו.. “. טענה זו, אם אכן נטענה, יש גם בה כדי להוכיח מהלך מכוון, מתוכנן ומובנה לסיפוח השטח של 350 מ”ר כנ”ל:

  1. ראשית, ביקש האלוף גלנט להחליף את מיקום השטח החקלאי בשטח המגורים ולשנות את חזית הבית.
  2. בהמשך, הוגש תשריט כוזב לפיו כביכול נכלל השצ”פ המשתרע על-פני 350 מ”ר בתחומי נחלתו הפרטית של האלוף גלנט, והוא אושר על-ידי הועדה המקומית.
  3. מדבריו המצוטטים לעיל של עו”ד בלס עולה כי האלוף גלנט היה מודע ל”טעות”, ואף הסתמך עליה בטענה כי החנייה נכללת במגרשו.

מי ביצע את מהלך ההוספה של השטח הציבורי על המפה ? באילו נסיבות ? האם יש חשד לביצועה של עבירה כלשהי ? סביר להניח שעו”ד בלס התקשה לברר עד תום את הסוגיה בתוך 6 ימים, ואולם שתיקתה שלהועדה המייעצת נוכח ממצאים וחשדות אלו אינה סבירה ואפילו מקוממת.

הערה מס’ 2: קבלת חלקה של 35 דונם לעיבוד חקלאי (חלקה א’)  בניגוד לכללים תוך ניצול דרגתו ומעמדו של האלוף גלנט

בסעיף 2(ח) לתגובת היועץ מציין עו”ד בלס בנוגע לחלקה א’ (בת ה-35 דונם): “בתשובה לבג”ץ הבהיר המינהל כי השטח הוסף לשטח המשבצת של המושב לפנים משורת הדין, במסגרת חוזה בין המנהל לאגודה”.

זוהי, שוב, לשון עדינה אשר מאחוריה מסתתרות “קומבינות” שתכננו גורמים במנהל והאלוף גלנט, וטובות הנאה אשר חבר אחר באגודת עמיקם, או כל אזרח אחר במדינת ישראל, לא היו יכולים לקבל.

זאת ועוד, בנספח ו’ לתגובת היועץ מצוי מכתבה של עו”ד שכטר (מיום 26/01/06), היועצת המשפטית של מחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל, המתאר בתמצית את ההיסטוריה של אותה “קומבינה” בעניין חלקה א’ כנ”ל. בסעיף 2 למכתבה לאלוף גלנט, נכתב- “ביום 07/02/2000 הוגשה על-ידך למשרדי המנהל בקשה לשכירות זמנית של קרקע חקלאית לגבי המקרקעין שבנדון . ביום 12/02/2001  נחתם עמך חוזה שכירות חקלאי לשנה וביום 20/05/02 נחתם עימך חוזה הרשאה לשנה נוספת “.

בסעיף 3 למכתבה מתארת עורך דין שכטר- “ביום 18/02/03 פנית להנהלת המינהל בבקשה לקבל אישור לנטוע במקרקעין הנ”ל עצי זית, וביום 10/04/2003 אושרה בקשתך והשטח הנ”ל (פחות 5 ד’) צורף, לפנים משורת הדין, למשבצת מושב עמיקם. כיום החוזה הרלבנטי הוא חוזה המשבצת מיום 28/02/05 ושטח ההרשאה לעיבוד מצוי כולו בשטח המשבצת כאמור”.

מהמכתב נמצאנו למדים כי האלוף גלנט חשק לעסוק בזמנו הפנוי בחקלאות, ולשם כך פנה למנהל מקרקעי ישראל בבקשה לקבל לנחלתו את חלקה א’, בשכירות זמנית לשנה. אין חולקים על כך שהשטח המדובר אינו ראוי  לעיבוד חקלאי חד-שנתי, ואכן הוא לא עובד על-ידי האלוף גלנט בתקופה זו. למרות זאת , ביקש האלוף בתום השנה להאריך את השכירות הזמנית לשנה נוספת.

גם הפעם המינהל חתם עמו על חוזה זמני לשנה וגם הפעם לא עיבד את השטח.  בשנה השלישית מעידה עורכת דין שכטר שהאלוף גלנט פנה למנהל והשטח צורף לפנים משורת הדין לכאורה למשבצת המושב עמיקם. מובן כי הביטוי “לפנים משורת הדין ” הוא תוצאה של לחצים שהופעלו על פקידי המנהל, תוך ניצול מעמדו ודרגתו של האלוף. ברי כי שהמנהל לא היה מעביר לאגודת עמיקם אפילו מטר מרובע של קרקע חקלאית או אחרת, בוודאי לא לצורך העברת השטח לחכירת משנה לאחד מחבריה, אלמלא החבר היה אלוף בצה”ל באותה העת. לראייה, שום חבר אחר לא זכה להטבה הזו, ולפחות אחד מחברי המושב פנה בכתב למינהל בבקשה דומה, ונענה בשלילה מוחלטת.

במכתבה של עו”ד שכטר נאמר בפירוש כי שטח ההרשאה לעיבוד מצוי כולו בשטח המשבצת (של אגודת עמיקם מ.א) מכוח החוזה הרלבנטי שבין המנהל לאגודת עמיקם. ואולם, נראה כי לא כך הם פני הדברים. מר עופר שוורץ, לשעבר חבר הנהלת האגודה, הציג בפני הח”מ מפה הנראית על פניה כמפת הנספח לחוזה כנ”ל. מעיון במפה עולה כי גם הפעם, כמו בעניינים אחרים הקשורים בפרשת הקרקעות, “טעה” מינהל מקרקעי ישראל. בניגוד לנאמר במכתבה של עו”ד שכטר השטח המדובר (חלקה א’) כלל אינו מצוי בשטחי האגודה. מכל מקום, כך ע”פ מר עופר שוורץ ואחרים, האגודה לא קבלה את השטח מהמנהל וממילא לא העבירה אותו לאלוף גלנט.

קשה להאמין למשמע אוזניים ולמראה עיניים. חלקה של 35 דונם, המדווחת על-ידי המינהל כאילו הועברה לאגודת עמיקם, אינה מסומנת במפת ההסכם ומגיעה בדרך לא דרך לאלוף גלנט. זוהי כאמור קומבינה שאדם הגון לא היה נותן לה יד, גם אם היה נאלץ לוותר על עסקה שיש לו רווח ממנה. מכל מקום, האלוף גלנט יכול היה לפזר את הערפל ללא כל קושי לו היה מציג חוזה חכירה תקף, או שוברי תשלום עבור הקרקע שהחכיר. ואולם כשנשאל על כך על-ידי העיתונאי מר ליבסקינד הוא מילא פיו מים.

הוועדה המייעצת יכולה הייתה לתהות ולחקור בנושא, ואף לברר את התעלומה בקלות מול האלוף. אך מסתבר שהתשובה כלל לא העסיקה את הועדה; וכך, נותר מרחף מעל ראשו של המועמד חשד בדבר התנהגות שאינה הולמת איש ציבור בכיר. החשד שקיבל  טובות הנאה בניגוד לכללים, תוך ניצול דרגתו ומעמדו, לא הפריע לאלוף ולעובדי המינהל שסייעו לו, ולא הפריע לרבים וטובים במערכת הממשלתית, ובוועדה המייעצת, שצריכה הייתה לברר את החשד או להסבירו ובחרה להתעלם ממנו.

הערה מס’ 3: מסירת מידע כוזב לבג”צ

בתשובה לעתירה לבג”צ 10762/07 (סע’ 24-25) מופיעים פרטים מטעים ביחס לאופן שבו הוקצתה לאלוף חלקה א’ כנ”ל לעיבוד חקלאי. כך, מוסר ב”כ האלוף גלנט- “אחרי בחינה של העניין החליט מינהל מקרקעי ישראל לצרף את השטח אליו מתייחסים העותרים (35 דונם ,חלקה א’- מ.א) למשבצת המושב, לטובת עיבוד חקלאי על ידי המשיב 2. לפיכך הוקצה השטח לאגודה החקלאית, שהקצתה אותו למשיב 2, על מנת לתקן הקצאה קודמת שנעשתה בניגוד לדין, והפלתה לרעה את משיב 2″.

כאמור לעיל , לא נמצאה כל אסמכתא לכך שהאלוף גלנט קיבל את חלקה א’ כדין. ולהיפך, במכתבה של עו”ד שכטר (נספח ו’ לתגובת היועץ) לא צויין כי החלקה הועברה לאלוף גלנט אלא לאגודת עמיקם בלבד. ולא רק זו, אלא שנציגי האגודה טוענים כי האגודה מעולם לא קיבלה את החלקה מהמינהל,וממילא לא העבירה אותה מעולם לאלוף גלנט.

שוב, הועדה לא טרחה לחקור שמא יש לאלוף גלנט הסבר סביר לתשובתו לעתירה, ולא עימתה אותו מול הממצאים הסותרים.

הערה מס’ 4 – פלישה בלתי חוקית לשטח המשתרע על  חלקה ב’ (ששטחה כ-28 דונם) וסרוב לפנותה במשך שלוש שנים חרף פניות חוזרות ונשנות

האלוף גלנט לא הסתפק בחלקה א’ (35 דונם) אותה קיבל מהמדינה “לפנים משורת הדין”,  והחליט לפלוש גם לחלקה ב’ הצמודה (28 דונם) ללא כל זכות חוקית. שוב נהג האלוף בשטח הציבורי כבשלו – עיבד את השטח, העביר קווי מים ונטע כרם זיתים. זוהי התנהלות יוצאת דופן שיש בה כדי להעלות חשש כי לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בפגם מהותי בהבנת מהות שלטון החוק וטוהר המידות הנדרש מעובד ציבור בכיר.

חמור ממעשה הפלישה המתואר היא ההתנהלות האלוף לאחר שהתבקש לסלק את ידו מהשטח אליו פלש. כאחרון העבריינים התעלם מפניות חוזרות ונשנות של המינהל -החל מיום 26/01/06 ובמשך 3 שנים- לסלק את ידו מהשטח.

במקום לפעול נגדו בנחישות הסתפק המינהל במכתבים לפרוטוקול. על מנת להמחיש כיצד נראים עקרון שלטון החוק והשוויון בפני החוק בפני המתבונן מן הצד יסופר כי חקלאי אחר מהיישוב עמיקם פלש לאותה הגבעה בדיוק (חלקה א’, לפני שנמסרה לאלוף גלנט). כפי שראוי היה שייעשה, הוא נתבע לעזוב את הקרקע מיידית, ואף הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בדין.

לא כך הם פני הדברים כשבאלוף גלנט עסקינן-

במכתבה  של עו”ד שכטר, היועצת המשפטית של מחוז חיפה במנהל, מיום 26/01/2006 (נספח ו’ לתגובת היועץ) מצויה דרישה לסילוק יד ולעקירת נטיעות שביצע האלוף גלנט בשטח אליו פלש בחלקה ב’ (סעיף 5 ) ואיום בנקיטת צעדים משפטיים כנגדו (מעין “סכסוך שכנים” כלשון הוועדה המייעצת בין האלוף גלנט ו”השכנה” מדינת ישראל). כחודש לאחר מכן השיב האלוף גלנט לעו”ד שכטר בקצרה – “אני נמצא בתהליך בדיקה הבוחן את הנתונים המופיעים במכתבך … מפאת עומס עיסוקים אבקש להעביר את תשובתי בנושא בתוך שבועות אחדים”.

קל להבחין שמדובר בתגובה מתחמקת ולא ישרה. האלוף, שקיבל כביכול מהמינהל שטח של 35 דונם, נטע בשטח של 63 דונם. כלום אכן נזקק לשבועות אחדים כדי לבדוק טעות של 180%? יש להניח שמימן את עבודות הכשרת הקרקע, את קווי המים והשתילים; ואם אכן- הכיצד לא שם לב להבדל בין הוצאות נטיעת כרם של 35 דונם אל מול כרם של 63 דונם? יש להניח שאף ביקר בשטח (חרף עיסוקיו המונעים ממנו לענות מיידית לעו”ד שכטר) ולא הצליח, למרות היותו אלוף בצה”ל, להבחין בין 35 דונם ל- 63.

לאלוף גלנט, שהיה עסוק מאד בפלישות לשטחים ציבוריים נוספים באותה העת, לקח שנתיים (!!!) לבחון את היקף השטח עליו נטע. בדצמבר 2007 הוגשה לבג”ץ עתירה על-ידי תושבי עמיקם בנושא זה. פעם אחר פעם ביקשה המדינה לדחות את מועד הגשת תשובתה  והמשיכה ללחוץ על האלוף לסלק את השתילים ואת קווי ההשקיה מהשטח. בינואר 2008, כשפעמי הבג”ץ המשתהה נשמעו קרבים, הודיע ב”כ האלוף גלנט לעו”ד שכטר  כי – “בשל טעות שנעשתה בתום לב נטעה מרשתנו (באמצעות קבלן מטעמה) כרם עצי זית בשטח החורג משטח ההרשאה, שטח המשבצת של נחלתה במושב עמיקם”. לקורא התמים נדמה כאילו באיחור של שנתיים מדד האלוף גלנט ובחן ב”תום לב”  את גבולות השטח, ומצא שהקבלן מטעמו לא הבחין “בתום לב”  בין 35 דונם ל-63. והנה נותר עתה לתקן את הטעות שנפלה, לסלק ידו מהשטח ולחזיר את המצב לקדמותו. ואולם “תום הלב”  של האלוף גלנט מורכב בהרבה.

מוסיף בא-כוחו וטוען – “מרשתנו מצרה על הטעות ובכוונתה להעתיק את עצי הזית הנטועים בשטח החורג מיד לכשיתאפשר הדבר מבחינת דיני השמיטה”. בהמשך מופיע הסבר מפולפל בדבר המגבלות שיחולו על מי שירכוש את העצים וישתול אותם בשנת שמיטה, כאילו שלא יימצאו בישראל לא-יהודים שיסכימו לקנות את העצים ולטעת אותם בשטחיהם, או גורמים שיבקשו לטעת את העצים בשטחים ציבוריים למטרות נוי. המינהל הסכים להמתין למועד חדש שבו יפנה האלוף גלנט את השטחים, לאחר שהצהיר בא-כוחו- “משפחת גלנט מודיעה בזאת כי מייד לכשיתאפשר  הדבר בתחילת חודש אוקטובר ש”ז היא תעתיק את עצי הזית הנטועים בשטח החורג ותפנה אותו מכל אדם וחפץ”.

חודש אוקטובר חלף עבר לו, שנת השמיטה הסתיימה זה מכבר, וההבטחה לעקור ולפנות את השטח מכל אדם וחפץ לא התקיימה; הפעם במסגרת “צווי חקלאי אוניברסאלי”. בא-כוחו, כך עולה מהנספח לתגובת היועץ, קיים מגעים אינטנסיביים למצוא פתרונות מתוחכמים שלא ייאלצו את הפולש להשיב את המצב לקדמותו. בין השאר הוא הציע ש- “מרשי  יוותר בכתב על הנטיעות – עצי זית – ועל כל זכות בהם וישאירם נטועים בשטח שבבעלות רשות הפיתוח ובניהול מינהל מקרקעי ישראל, וזאת במסגרת הציווי “אל נא תעקור נטוע”".

המגעים לא הניבו הסכמה ובא כוחו של גלנט הבטיח בחודש דצמבר 2008  הבטחה נוספת: “עתה משהודעת לי כי המנהל עומד על כך שמרשי יעתיק את עצי הזית ויסלקם מהמקרקעין הריני להודיעך בזאת כי בזמן הקרוב יעתיק מרשי או מי מטעמו את עצי הזית הנטועים בשטח החורג ויפנה אותו מכל אדם וחפץ”. חודשים נוספים חלפו ומועד הדיון בעתירה התקרב. הפעם, הושב כביכול המצב לקדמותו, כפי עולה מסעיף 2(ז) לתגובת היועץ (עמוד 4)- “במסגרת תגובה משלימה לעתירה , מסר מנהל מקרקעי ישראל כי בחודש אפריל 2009 עקר האלוף את העצים שנטע בתחום החורג משטח ההרשאה”.

תושבי היישוב עמיקם מסרו לי, לפני כשבועיים, שהעצים אמנם נעקרו, אך קווי ההשקיה שהציב האלוף  נותרו בשטח בניגוד להתחייבויותיו לפנות את השטח מכל אדם וחפץ.

ראוי היה אפוא שהוועדה המייעצת תתייחס בכובד ראש לדפוס ההתנהגות הזה, כשמדובר על אדם שבידיו מתכוונים להפקיד גורלות. אלא שפעם נוספת לא נתנה הועדה את דעתה למעשיו של האלוף ולא שקלה את הדברים ביחס לנורמות ההתנהגות המצופות מאזרחי ישראל, מנבחרי הציבור ומעובדיו הבכירים.

הערה מס’ 5 : עזרה בלתי לגיטימית למטרה בלתי חוקית

אחת התופעות החיוביות בחברה הישראלית הנה הסולידריות עם צה”ל וחייליו. עם זאת, נכונותם של אזרחים לסייע לחיילים, ואף לאלופים בכירים בצה”ל, מותנית בשני תנאים: הראשון, חוקיות המטרה שלשמה נרתמו לסייע; והשני, סיוע על חשבונם הפרטי ולא על חשבון הציבור. שני התנאים האלה לא התקיימו בשעה שידידיו של האלוף גלנט נרתמו לסייע לו להרחיב את שטחי נחלתו.

כפי שעולה מהבקשה שהגישה נציגת היועץ המשפטי לממשלה עו”ד איריס ווגסטף בבית משפט השלום בחדרה (בש 2070/07) ביצע האלוף גלנט מקצה שיפורים ב-5 הדונם שרכש לחלקת ביתו וביצע בשצ”פ עבודות שונות כג’ הקמת מגרש חנייה לבאי ביתו ולאורחיו, ביצוע עבודות עפר, סלילת דרכי גישה, נטיעות עצים ותאורה, ובניית קיר בגובה של כ- 50 ס”מ. באופן מעשי ניכס לעצמו האלוף גלנט את מרבית השטח הציבורי ופגע בזכויותיהם של תושבי היישוב עמיקם.

לעזרתו של האלוף התגייסו חברים, ובראשם תושב עמיקם אילן שוורצברג, שפעל בשם ועדת חזות הישוב של הועד המקומי עמיקם; מבאי ביתו של האלוף וזרועו הארוכה בעניינים שונים. מר שוורצברג ניצל את מעמדו בועדת החזות של הישוב להיטיב עם האלוף, וביצע עבורו אישית, ובשם הועדה, עבודות בשטח הציבורי. מאחר שמעשיו של האלוף גלנט בוצעו בשטח ציבורי, תוך פלישה בלתי חוקית וללא היתר כדין, עלתה השאלה האם להעמידו לדין פלילי. כותב על כך עו”ד בלס בתגובת היועץ (סע’ 3 (1) ז) – “כפי שנמסר לנו , הוחלט לקבל את המלצת תובעת הוועדה המקומית שלא לעשות כן. זאת נוכח מכלול נסיבות ביצוע העבירה, בשים לב לעובדה כי פריצת הדרך הארוכה וחלק מפיתוח השצ”פ… לא נעשו על ידי האלוף עצמו בשים לב להחלטות הוועדה המחוזית חיפה ובית המשפט ונוכח חוסר הבהירות ביחס למצב התכנוני …”.

האומנם? הרי אין מחלוקת שהפלישה, הניכוס והבנייה ללא היתר בשטח הציבורי בוצעו על ידי האלוף גלנט. ואם כך- האם הגשת כתב אישום נמנעה רק בגלל שחלק מהעבודה בוצעה על ידי אחרים למען האלוף? ומדוע לא הוגש כתב אישום גם נגד האחרים שזהותם ידועה? זאת ועוד, העבירות שבוצעו היו כרוכות בהוצאה כספית של אלפי שקלים. מתחייבת אפוא בדיקה מעמיקה- הכיצד קרה שגוף ציבורי מימן עבודות בלתי חוקיות בעלות של אלפי שקלים לטובת האלוף גלנט? ועוד- מאחר ויש להניח שהאלוף קיבל את טובת ההנאה הזו ביודעין והעבודות בוצעו לכל הפחות בהיוועצות איתו – האם לא מדובר בקבלת מתנה אסורה?

אילו הוועדה המייעצת הייתה עושה עבודתה כראוי הציבור היה מקבל תשובה כלשהי ביחס לחשדות הללו. משלא עשתה כן נותר הרמטכ”ל הבא כשהוא נושא עמו קופת שרצים, שקטנה ממנה הביאה לסילוקם של בכירים מתפקידם.

הערה מס’ 6: מגייסים את הצבא

אגב סיפוח השטח הציבורי הצמוד לחזית ביתו החל האלוף לבצע בו עבודות שונות. בין היתר, הוא סלל דרך פרטית קצרה (40 מטר, להלן- “דרך ב’”) שנוספה לדרך החוקית (להלן- “דרך א’”). בשנת 2004 הגיש האלוף גלנט בקשה להיתר לפיתוח השטח הציבורי. הבקשה נערכה על-ידי האדריכל יעקב פרץ, שעבד בשירותיו של האלוף גלנט. בין היתר, וכללה דרך גישה חדשה באורך של כמאה ועשרים מטרים, אשר חצתה את השטח הציבורי הפתוח (להלן דרך ג’). שום גורם צהלי לא היה מעורב בבקשה בשלב זה, ולא הועלתה כל טענה כי הדרך נחוצה לצרכי מילוט.

לאחר שהתכנית נדחתה, נטלו האלוף גלנט ועוזריו את החוק לידיהם, וכבשו, בניגוד לחוק, את הדרך הארוכה שבשטח הציבורי. לצורך כך, גויס סגן אלוף אריק אלעזר, ראש היחידה המטכלית לאבטחת בכירים.

האלוף גלנט אמור להכיר את סדרי העבודה הצה”ליים- למערכת הביטחון יש כסף ואפשרויות חוקיות נרחבות לתכנן ולבנות דרך מילוט ביטחונית, אם אכן יש בה צורך, ביעילות ובמהירות השמורים לצרכים ביטחוניים. אלא שהאלוף גלנט סבר כנראה שהליך צה”לי פורמאלי לא יביא לתוצאות שלהן קיווה. לכן, העדיף האלוף להסתייע בשרותיו האישיים של סא”ל אלעזר. המעורבות של היחידה לאבטחת אישים בפרשה זו לא שרתה את צה”ל אלא את האינטרס האישי של האלוף גלנט וסייעה לו בהשגת מטרות בלתי חוקיות .. מעורבותו של סא”ל אלעזר השפיעה השפעה משמעותית על לטובת ענינו של גלנט בבית המשפט ובמוסדות התכנון ויחידתו אף “תפסה צד” כשעיכבה מסירת מידע לשכנו של האלוף, שביקש מהועדה המקומית לעיין בתכנית הבניין של גלנט לצורך הגשת התנגדות.

סידורי אבטחה של היחידה לאבטחת בכירים צריכים להתבסס על תורת אבטחה, על עקרונות ביצוע, ועל איזונים ופשרות בינם לבין אילוצים שונים, לרבות אלו הנובעים מדרישות החוק. מוזר היה לקרוא בקשות חתומות על-ידי סא”ל אלעזר, בהן כלולה דרישה מהועדה המקומית לסלול דרך בלתי חוקית, ועוד על חשבון תקציבה. יובהר כי בין השנים 1999-2006 לא נטענה טענה בדבר צורך בדרך מילוט בבית האלוף. גם כיום, לאחר שנסגרה “דרך המילוט” שנכבשה, חי האלוף בבטחה במושב עמיקם, כשם שהרמטכ”לים לשעבר אהוד ברק ושאול מופז, חיו בבתיהם ביישוב בכוכב יאיר, במשך שנים, ללא כל דרך מילוט.

חבל שהוועדה התעלמה גם מהתלונות שהושמעו נגד האלוף גלנט גם בעניין הזה .

הערה מס’ 7 : האלוף גלנט מסרב להשיב המצב לקדמותו

מתגובת היועץ (עמ’ 4 סע’ 3(ב)) עולה כי עו”ד בלס לא ביקר בשטח; ולאור אילוצי לוח הזמנים שקבעה הוועדה המייעצת אין גם להלין על כך. כל מי שמבקר בשטח הציבורי יבחין על נקלה שהעבודות שבוצעו על-ידי האלוף גלנט ניכסו, מבחינה מעשית, את השטח הציבורי לנחלתו של האלוף.

יתכן שמעשים דומים בוצעו גם ביישובים אחרים, ואף ביישוב בעמיקם. אלא שבמקרה הנוכחי המעשים נדונו ונבחנו בהליך שיפוטי. לנוכח החלטת בית המשפט השלום בחדרה, והחלטת הועדה המחוזית לבניין ערים, העבודות בוצעו בניגוד לחוק, ללא תוכנית תקפה. הצדדים התחייבו בבית המשפט לפעול בהתאם להנחיות שיינתנו בועדה המחוזית, שדחתה את התוכנית, ולהשיב את המצב לקדמותו. כך, כפי שעולה ממכתבה של עו”ד ווגסטף (נספח _)- “כעת, משדחתה הועדה את התוכנית, ברי כי על מרשכם להפסיק לאלתר כל שימוש בכלי רכב הנעשה בדרך שסומנה בירוק ע”ג התצ”א ולהשיב את המצב לקדמותו. (ההדגשה אינה במקור- מ.א). נא הנחו את ה”ה גלנט בהתאמה. למען הסר ספק יובהר כי תוך 7 ימים מקבלת מכתבי זה תוודא הועדה לתכנון ובנייה מנשה אלונה כיבוד ההנחיות כדין”.

כשנה וחצי חלפה מאז שוגר המכתב.  השימוש בדרכי הגישה הופסק, ובדרך הוצבו אבנים גדולות המונעות מעבר כלי רכב. אך בשטח עצמו לא נעשה דבר כדי להשיב את המצב לקדמותו. מערכת אכיפת החוק עוצמת עיניים, ושוב, הועדה המייעצת לא טורחת לבדוק האם המועמד נמצא במצב של הפרת חוק נמשכת.

הערה מס’ 8 : האלוף גלנט הפר חובת גילוי נאות

הוועדה המייעצת ראיינה ארבעה אישים ביחס לפרשת הקרקעות. שלושה מהם, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל הגדירו את הפרשה כסכסוך שכנים. יש להניח, כפי שהעיד הרמטכ”ל לגבי עצמו, שלשלושה אין היכרות מעמיקה עם הפרשה, ולכן הם יכלו לסבור בתום לב שאכן מדובר בסכסוך שבא על פתרונו.

לא כך הדבר כשמדובר במועמד, האלוף גלנט, המכיר את הטרוניות שמעשיו הבלתי חוקיים ממשיכים עדיין לעורר. תיאור הפרשיות בהן הסתבך כ”סכסוך שכנים שהסתיים” אינו תואם את המציאות וסותר את חובת הגילוי הנאות, בה חב המועמד. ראשית, הטענות נגד האלוף גלנט משתרעות על פני תחומים רבים מעבר ל”סכסוך שכנים” גרידא: דיווחים כוזבים, פלישות בלתי חוקיות, עבירות תכנון ובנייה ועוד; תחומים שהמכנה המשותף שלהם הנו כוחנות, אמינות מפוקפקת וזלזול בשלטון החוק. שנית, גם הטענה כאילו מדובר בסכסוך שהסתיים גובלת בעזות מצח, שכן האלוף גלנט יודע שהוא ממשיך לבצע את ההפרות ואינו מחזיר את המצב לקדמותו בה בשעה שהוא מדווח על סיום הסכסוך (ר’ סע’ 16 למכתב דחוף מאת עו”ד ענת שני, מיום 31 אוגוסט 2010, לוועדה המייעצת, ובו מובעת התנגדות למינוי על רקע הסכסוך שטרם הגיע לסיומו).

הוועדה המייעצת סברה, בסיום עבודתה, שלא נותרה מחלוקת שלא יושבה- מסקנה מוטעית בעליל המעידה על הליקויים בעבודת הועדה.

הערה מס’ 9 : צפיות ואכזבות מעבודת הוועדה

א. מהן הציפיות מהוועדה מייעצת בבואה לבדוק מועמד לתפקיד רמטכ”ל ?

הוועדה המייעצת היא זרוע חשובה במשמר הסף של שלטון החוק במדינת ישראל. מטרת עבודתה, כפי שעולה מהחלטת הממשלה מס’ 91 (מיום 30.05.06) הנה להבטיח את טוהר המידות של המועמדים לתפקידים בכירים, ולמנוע איוש ראשי המערכת השלטונית על-ידי מועמדים בלתי ראויים. עיקר תפקידה של הועדה, כפי שקבע בית המשפט העליון (בג”ץ 1570/07 עמותת “אומץ” ואח’ נגד השר לביטחון פנים ואח’), הנו בבחינת טוהר המידות של המועמד:

“עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, אפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה, והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי. פרשנות רחבה זו של סמכות הוועדה המייעצת נובעת מנוסחה של החלטת הממשלה ומהתכלית והמטרות שלשמן הוקמה הוועדה”.

מבחינות רבות מהווה הועדה תחנה האחרונה המפרידה בין המועמד למנוי. מבחינה מעשית קשה להניח שמועמד המומלץ על ידי ראש הממשלה והשר הנוגע בדבר לא יזכה להצבעת הרוב בממשלה. על כן, מוטלת עליה אחריות כבדה בתהליך הבדיקה שהיא מבצעת ועליה לבחון בזהירות יתרה את המועמד, להפוך כל אבן בתולדות חייו, לחקור, לשאול שאלות קשות, לבקש ולקבל מידע מכל גורם אפשרי.

רק לאחר שהועדה ביצעה את כל הבדיקות בקפידה, והעריכה, על-בסיס הנתונים שאספה, שהמועמד יעמוד באתגר של שמירה על טוהר המידות ממרום מעמדו החדש, היא רשאית להניח את המלצתה על שולחן הממשלה. החלטת הממשלה מס’ 91 אינה קובעת, ולא בכדי, שהוועדה צריכה להתמקד בכישוריו המקצועיים של המועמד: בעוד שהגורם המיניסטריאלי הממנה מופקד בעיקר על בחינת התאמתו המקצועית של המועמד, מופקדת הועדה בעיקר על בחינתו טוהר מידותיו.

אזרחי ישראל מפקידים בידי הצבא כוח עצום לטובת שמירת בטחון המדינה ואזרחיה. סמכויות הרמטכ”ל הנן רחבות ביותר, ובהן סמכות ושיקול דעת רחב להפעיל כוח, במיוחד בעיתות משבר. אין לשכוח שרמטכ”ל עלול להיקלע למצבים משבריים מורכבים, שבהם הפיתוי להעדיף אינטרסים אחרים, על פני שמירה על שלטון החוק, הנו רב.  הרמטכ”ל הנו סמל לאומי, ודמותו זוכה להערצה כמפקד המפקדים בארגון החורט על דגלו את האמון במפקד והציות לפקודותיו. במהלך תקופת כהונתו של הרמטכ”ל הנוכחי, גבי אשכנזי, הופעלו עליו לחצים כבדים מתוך הארגון ומחוצה לו “לוותר” לקצינים בכירים שמעדו, בכל הקשור לחובת הציות לחוק ולחובת הגילוי הנאות. הרמטכ”ל גבי אשכנזי סרב  לעגל פינות, ובחר למצות את הדין עם אותם קצינים. חיילי צה”ל ואזרחי מדינת ישראל הפנימו את העיקרון שכולם, גדולים כקטנים, כולל מפקדי הצבא כפופים למרות החוק. האם הרמטכ”ל הבא יפעל לאור הערכים האלה האם  ינחיל אותם לדור הצעיר?

ב. הועדה לא עמדה בציפיות וכשלה במילוי תפקידה

מדו”ח הועדה המייעצת עולה כי הועדה טעתה בהבנת תפקידה. בניגוד להחלטת הממשלה מס’ 91, שמכוחה קמה, המחייבת את הועדה להתמקד בעיקר בבדיקת טוהר המידות של המועמד, הקדישה הועדה את מרבית זמנה המצומצם (2 פגישות בלבד) להתרשמות מיכולתו המקצועית של המועמד. הראיונות הוקדשו, ברובם המכריע, לבחינת כישוריו המקצועיים של האלוף גלנט, והנתונים שהובאו בפני הועדה התייחסו לכך. לעומת זאת, בדיקת נושא טוהר המידות נדחקה לשוליים בעבודת הועדה.

אמנם הועדה מציינת (סע’ 4 לדו”ח) שהוטרדה מהשאלה האם יש פגם במינויו של האלוף גלנט לנוכח פרשת הקרקעות, ואולם התחקות אחר סדרי עבודתה מצביעים בבירור על כך שלא נקטה שום צעד ממשי במטרה להסיר את החששות:

  1. הועדה המייעצת פנתה לקבלת חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה, קצבה לו 6 ימים להשלמתה, ואולם לא המתינה לקבלתה בזמן שקצבה, וסיימה את דיוניה מבלי לקיים בחוות הדעת דיון מסודר.

עו”ד בלס, שעמד על חומרת הטענות העולות מהחומר שהגיש לועדה, המליץ בתגובת היועץ (סע’ 6)- “…לאור העובדה שיתכן כי לאלוף גלנט יש הסברים לאמור לעיל מן הראוי לאפשר לו להגיב לדברים בטרם תחליט הוועדה בעניין”. הועדה המייעצת לא נענתה להמלצתו של עו”ד בלס ללא נימוק. היא לא עימתה את האלוף גלנט מול שלל השאלות שעלו מתגובת היועץ, אשר נותרו כצל מרחף מעל לראשו.

אין זאת אלא שהועדה ביקשה לצאת ידי חובה בלבד בהזמנת חוות הדעת- היא לא התייחסה לכתוב בו כנדרש, ואימצה ללא בסיס את גרסתו של האלוף גלנט כאילו “שמדובר בסכסוך שכנים מקומי שהסתיים בהסכם פשרה בבית המשפט”.

  1. הועדה הפנתה שאלה כללית זהה אחת לשלושת המרואיינים שהופיעו בפניה– “כיצד השפיעה פרשת הקרקעות על טוהר המידות?”; היא הסתפקה בתשובות לקוניות כאילו בכך מילאה את חובתה לחקור ולדרוש.
  2. הועדה לא גילתה שום עניין ויוזמה בקבלת מידע מהציבור, והתעלמה מפניות יזומות שהגיעו אליה.
  3. הועדה קצבה לוח זמנים קצר ובלתי סביר להשלמת עבודתה: בתוך פחות משלוש יממות התחילה וסיימה הועדה את דיוניה, שמעה מרואיינים וגיבשה את מסקנותיה. גם כשהובהר לה במפורש כי נושאים מהותיים שלמים נותרו פתוחים ולא נבדקו על-ידי עו”ד בלס מפאת קוצר זמן, לא נראתה הועדה מוטרדת, וגיבשה את המלצותיה מבלי שתבקש להקצות זמן נוסף לבחינת נושאים רלבנטיים להערכת טוהר המידות, אשר נותרו פתוחים. המחיר של המהירות המופרזת בה פעלה הוועדה התבטא  בטיבו של המוצר שסיפקה .

ג. מה למדה הועדה המייעצת מתגובת היועץ

בדו”ח הועדה מוקדשות 5 שורות בלבד להתייחסות לתגובת היועץ על נספחיה; כדלקמן- “בחוות דעת זו נסקרו כל הטענות שהועלו נגד האלוף גלנט, וכפי שעולה ממנה יושבו המחלוקות (ההדגשה אינה במקור- מ.א). צוין שם כי באחד מן המקרים הפסיק האלוף גלנט את השימוש רק אחרי הליך שיפוטי, ובמקרה אחר חלפו כשלוש שנים עד שפעל כפי שהיה עליו לפעול(ההדגשה אינה במקור- מ.א). במקרה שלישי, הנוגש לעבודות גינון שלפי הטענה ביצע בשטח הציבורי, לא עלה בידי עורך חוות הדעת לברר את העובדות עד תום”.

עינינו הרואות, התייחסות הועדה לתגובה גובלת בזלזול וברדידות, הוכחה ניצחת לכך שתגובת היועץ לא הוזמנה על-ידי הועדה אלא בכדי לצאת ידי חובה:

  1. האמירה כאילו ניתן ללמוד מתגובת היועץ שהמחלוקות יושבו אינה נכונה- רק מי שלא קרא בעיון את תגובת היועץ על נספחיה יכול להסיק כך.
  2. הועדה מציינת כלאחר יד ובלשון מכובסת כי האלוף הפסיק את השימוש בקרקע, כאמור בקטע המצוטט המודגש השני) זמן רב לאחר שנדרש לכך (על-ידי הערכאות השיפוטיות והמנהליות). אולם, היא אינה מתייחסת לנפקות המעשים החמורים, המהווים עבירה פלילית אשר גם אם לא הורשע עליה בדין יש בה כדי להעיב על תואר המידות של המועמד עד כדי פסילת מועמדותו. לא ברור מדוע הוזמנה התגובה על-ידי הועדה, כאשר אינה טורחת להתייחס כלל למשמעות החמורה של הממצאים העולים ממנה.
  3. אף שהועדה המייעצת מציינת כי היועמ”ש טרם השלים את בדיקתו בנוגע לעבודות גינון בשטח הציבורי, היא אינה מוצאת לנכון להשלים את בחינת הממצאים, או להקצות ליועץ זמן נוסף לבחינתם. שוב, התעלמות רשלנית מחובת הועדה לבחון ממצאים קריטיים שיש בהם כדי להשליך באופן משמעותי ביותר על טוהר המידות של המועמד.


תגובה אחת ל: “הערות: נספח למכתב למשנה ליועמ”ש”

השאר תגובה

* מסמנת שדה חובה




*תוכן התגובה